רבי לוי יצחק נולד בעיירת הוסקוב בשנת ת"ק לאביו רבי מאיר. הוא היה בן למשפחת רבנים אשר במשך עשרים ושישה דורות לא הוסר כתר הרבנות ממנה. רבי לוי יצחק נודע מנעוריו כה"עילוי מיארוסלאב" על שם מקום לימודו. לאחר נישואיו התגורר בבית חותנו במחוז לובלין שבפולין. הוא התקרב לחסידות בעזרת רבי דב בער – המגיד ממזריץ', והיה ממניחי היסוד לחסידות בפולין המרכזית, ליטא ואוקראינה.

רבי לוי יצחק היה תלמיד חכם עצום, ואפילו בקרב חוגי המתנגדים הגדירו אותו כ"מלא תורה" - תופעה יוצאת דופן בימי המאבק בין המתנגדים והחסידים. רבי לוי יצחק שימש כאב בית דין בריטשוואל ובזליחוב, אולם נאלץ לעזוב בלחץ המתנגדים. בשנת תקל"ה, בהיותו כבן שלושים וחמש, נבחר לאב בית דין בפינסק שהייתה עיר גדולה מלאה חכמים וסופרים, אולם בלחץ המתנגדים נאלץ לעזוב גם את מקום כהונתו זה.

בשנת תקמ"ה, בהיותו כבן ארבעים וחמש, עבר לברדיטשוב שם שימש כאב בית דין במשך עשרים וחמש שנים עד להסתלקותו בכ"ה תשרי תק"ע. מרוב הערצה לרבם לא קיבלו עוד בני ברדיטשוב רב לקהילתם, וכל גדולי התורה שבאו אחריו כונו בתואר דיין ומורה הוראה. בזכותו נעשתה ברדיטשוב מרכז גדול לחסידות, הכל ראו בו איש קדוש ומורם מעם, ואלפים, וביניהם גדולי תורה, באו להתבשם מתורתו ותפילתו.

 יסוד חשוב בתורתו של רבי לוי יצחק הוא אהבת ישראל והוא אכן היה לסנגורם הגדול. משנת חייו היתה שאף אחד לא רשאי לומר על יהודי דבר רע, אלא רק ללמד עליו זכות. מעשה מפורסם וידוע, שרבי לוי יצחק ראה עגלון יהודי שממהר בבוקר למלאכתו, וברצותו לחסוך לעצמו זמן, עמד עטוף בטלית ועטור בתפילין ובעוד פיו ממלמל את קטעי התפילה, מושח הוא את גלגלי עגלתו בשמן כדי להכינם לנסיעה. הצופים מן הצד ראו בהתנהגותו משום זלזול בתפילה וחילול ה', אך רבי לוי יצחק נשא את עיניו לשמיים ואמר: "ריבונו של עולם, ראה נא יהודי זה, שגם בעת שעוסק הוא במלאכתו לפרנסתו מנצל את הזמן ומתפלל אליך"...

עוד מסופר עליו, כי פעם אחת בערב פסח אחר חצות היום, שלח רבי לוי יצחק את משמשו לחפש עבורו בדחיפות פרוסת לחם, או כל חמץ שלא יהיה מבית של יהודי דווקא. המשמש תמה, אך קיים את הבקשה. התרוצץ, נקש על דלתות שמזוזה בפתחן, חיפש ולא מצא ושב בידיים ריקות. מששב והשיב שאין בנמצא, ביקש ממנו רבי לוי יצחק להשיג עבורו טבק מסוים, שנאסר על ידי השלטונות לסחור בו, והעובר על החוק צפוי לעונשים קשים. אחרי שעה קלה שב המשמש והביא לרבי לוי יצחק את מבוקשו שאותו מצא אצל יהודים וגויים גם יחד. רבי לוי יצחק, אשר צפה זאת הרים ידיו אל על  ואמר: "הנה את חוקיך הקדושים מלפני אלפי שנים מקיימים יהודים בניך, אף שאין רואים אל מול עיניהם את העונש והשכר כי אם מאמינים בהם. לעומת זאת, חוקי המדינה, שנענשים עליהם על אתר, מחללים הם ולא יראים. ראה נא ריבונו של עולם את הקשר והדבקות של בניך בך והשפיע עליהם כל טוב"...

בראש השנה שחל בשבת, אמר רבי לוי יצחק, מובטח שכל עם ישראל יכתב בספרם של צדיקים גמורים, שכן מלאכת הכתיבה אסורה בשבת ואסור לכותבם בספר הרשעים, אך להיכתב בספרם של צדיקים זה פיקוח נפש שדוחה את השבת. פעם נשאל רבי ישראל מפיקוב בנו של רבי לוי יצחק, האם אביו המליץ טוב אף על הגויים, ענה לו רבי ישראל בעוד סיפור על אביו. פעם הגיע לברדיטשוב גוי רחב לב. הוא ראה את העוני הנורא בכמה בתים יהודיים והכריז שמי שחסר לו בביתו לחם, חלב ותפוחי אדמה יבוא ליטול ממנו כל הצורך. ביום ההוא בא סכום הכסף שחילק אותו הגוי לכדי ארבעת אלפים רובלים. בהגיע הימים הנוראים חש אבא קטרוג בשמיים על שגוי חילק ממון כה רב לצדקה ליהודים. בטרם ניגש אבא לעמוד להתפלל קרא לכמה מסוחרי העיר שהכירו היטב את אותו הגוי והחל לשאלם על סדר יומו והתנהגותו של האדון. הוא ביקש לדעת מה הוא מחבב, אלו סוסים הוא מעדיף ומה הם הכללים שעימם הוא נוהג בשעת מסחר. שעה ארוכה שוחח עימם אבא וחקרם. עד שאחד מהם סיפר בחשש, שלא מכבר רכש הגוי הזה כלב יקר שמשמש עבורו שעשוע ועמו הוא מתלווה בכל נסיעה. אבא התעניין מאד וביקש לדעת כמה שילם העשיר עבור הכלב והתברר שהוא הוציא עבורו סך של חמשת אלפים רובלים. או אז הסתובב אבא בחזרה אל עמוד התפילה ואמר: "ראו נא כי חסד לאומים חטאת. פעם אחת כבר עשה זה הנכרי מצווה של צדקה כי ניחן הוא באופיו בטבע של רחמנות. וכמה צדקה נתן? פחות ממחיר הכלב אפילו. לרכישת כלבו הוציא ממון יותר מאשר ליהנות בני אדם"...

שם משפחתו של רבי לוי יצחק היה דרברמדיגר שפירושו באידיש: "הרחמן". מסופר, שכאשר חייבו השלטונות את היהודים לקבוע להם שמות משפחה, ובאו לשאול את רבי לוי יצחק אודות השם שבו בחר, הוא היה שרוי ב"דביקות", וכדרכו צעק "דער-ברמדיגר, דער-ברמדיגר" והלבלר פסק שזה יהיה שם משפחתו.

הוא חינך לעבודת ה' בשמחה, בהתלהבות ובדביקות. היה קרוב אל העם, ערך מסעות ברחבי המדינה ועשה נפשות לחסידות. ספרו על התורה "קדושת לוי" זכה למהדורות רבות ונחשב כספר יסוד בחסידות. מספרים שבכל ימי חודש אלול היה ספר זה מונח על שולחנו של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בעל ה"חפץ חיים", הוא הסביר את הנהגתו זו כי בחודש אלול זקוקים ישראל לסנגוריה שלו. מעשה שארע, ואל ישיבתו שבראדין הגיעו ללמוד שני בחורים, אלא שהנהלת הישיבה נמנעה מלקבלם כיוון שהמכסה בישיבה הייתה מלאה. השניים החליטו ללכת משם אך לא לפני שיכנסו אל החפץ חיים להתברך ממנו. תוך כדי דיבורם עמו נודע לחפץ חיים כי הם צאצאים לרבי לוי יצחק. ביקש החפץ חיים שימתינו וקרא למנהל הישיבה וביקשו כי יקבלם תוך שהוא מסביר: "כדאי הוא לנו שיהיו נכדים של הרב מברדיטשוב עימנו בימים הנוראים. תעמוד לנו הזכות של סבם שכל ימיו המליץ טוב על ישראל".

בזמן מלחמת נפוליון ברוסים, היה רבי לוי יצחק מצדד לטובת הרוסים כיוון שחשש כי "שוויון הזכויות" של נפוליון ייטיב עם היהודים בגשמיות אך יפגע בהם קשות ברוחניות. רבי לוי יצחק נטמן בבית העלמין בברדטישוב, ומקום קבורתו מהווה מוקד עליה ליהודים רבים עד עצם היום הזה.