מאמר
רבי יהודה החסיד
רבי יהודה סג"ל המפורסם בכינויו רבי יהודה החסיד הנהיג את העלייה הראשונה של בני קהילות אשכנז לאחר חורבן בית שני, יחד עם רבי יהודה החסיד הגיעו לארץ ישראל למעלה מאלף איש.
עיר הולדתו [צלם] |
בשנת ה'תנ"ז לערך החל רבי יהודה החסיד מעורר את היהודים שבסביבתו לעלות לארץ ישראל ולחונן את עפרה, בתחילה התכנסו סביב רבי יהודה חבורה שמנתה כשלושים משפחות, המסע החל ובני החבורה פנו לכיוון ארץ ישראל כשהם עוברים דרך קהילות יהודיות רבות ברחבי אירופה, בכל מקום שעברו פעל רבי יהודה החסיד ועורר את היהודים להצטרף לחבורת העולים, דבריו של רבי יהודה החסיד פעלו את פעולתם ויהודים רבים הצטרפו לעולים, לאחר מסע שארך שלש שנים ושבמהלכו נפגעו עולים רבים משלל מחלות ופגעי הדרך הגיעו העולים ביום ג' בחשוון שנת ה'תס"א לירושלים עיר הקודש, החבורה שהגיעה לירושלים מנתה כאלף ומאתיים איש, גברים נשים וטף.
עוד בטרם הגיעו העולים לירושלים החלו בני העדה האשכנזית שכבר דרו בעיר מימים ימימה להתכונן לבואם של חבורת העולים, בירושלים נבנו בתים רבים על מנת לאכלס את הבאים וכן נבנה בית מדרש ומקווה ובחצרות הבתים נחפרו ארבעה בורות מים על מנת לספק את צרכיהם של העולים, כאשר הגיעו העולים לעיר התברר עד מהרה שיש צורך בבניית בית מדרש גדול שיוכל לשמש ציבור גדול, רבי יהודה החסיד מיהר ולווה ממון רב מהערבים וקנה מגרש לצורך בניית בית הכנסת, מגרש זה היה ב"חצר האשכנזית" בה התגורר השל"ה הקדוש כאשר דר בירושלים, עוד בטרם הספיקו העולים להתארגן כיאות פגעה בהם יד ה' כאשר ביום ח' בחשוון שנת ה'תס"א נפטר בפתאומיות מנהיג החבורה רבי יהודה החסיד והוא בן מ"א שנים בלבד.
לאחר פטירתו של רבי יהודה התפרקה חבורת העולים ורבים מהם פנו לחזור לארצות מוצאם, בני החבורה שנותרו בירושלים נאלצו להתמודד עם עוני ומחסור כאשר עליהם נוסף עול החובות הכבדים שנותרו עקב קניית המגרש, לצורך גיוס כספים לכיסוי החובות שלחו חבורת העולים את רבי גדליה מסימיאטיץ שישמש כשד"ר (שלוחא דרבנן) ויאסוף כספים עבורם בקהילות ישראל שבגולה.
בעת ששהה רבי גדליה באירופה הוא פרסם חוברת שנקראה "שאלו שלום ירושלים" ובה הוא מתאר את מסע העולים ואת המצב בירושלים, בחוברת גם מתאר רבי גדליה את יחסם הקשה של הערבים ליהודים וכך הוא כותב: "הערבים הם רשעים גמורים על היהודים ועושים רשעות לבר ישראל ברחוב העיר... ...כי אין לנו רשות להרים יד על הישמעאלים והערבים הם אמנה אחת עם ישמעאל, ואם הוא נותן (הערבי) הכאה לבר ישראל אז הוא (היהודי) הולך בתחנונים, אבל לא שידבר נגדו, פן יוסיף להכותו מכה רבה, כי נקלה הא בעיניו. כן נוהגים הספרדים שהם כבר מורגלים בזה, אבל האשכנזים שעדיין אינם מורגלים לסבול הכאות מן הערבי, מקללים אותו אם הם יכולים לדבר את לשונם ואם לא הם מרקדים עליו בכעס... ...ואם מקניט היהודי את איזה ישמעאל, אז הוא מכה אותו מכת ביזיון במנעול (בנעל) שברגלו ואין מידו מציל... ...אין לצאת ברחוב העיר אחר חצי שעה בלילה, ואם מוצאים איזה יהודי בלילה ברחוב העיר תופסים אותו, חוץ שאר קנסות".
שיפוץ בית כנסת החורבה [צלם] |
מעדותו של רבי גדליה עולה מה עגום היה מצבם של העולים אשר לבד מהחוב הכספי שרבץ עליהם ועוניים הרב סבלו רבות מהאנטישמיות הערבית.
כעבור עשרים שנה ביום ח' בחשוון שנת ה'תפ"א קצרה רוחם של הנושים הערבים מלהמתין שיחזור ר' גדליה עם הכסף לפריעת החוב ופורעים ערבים פרצו לחצר האשכנזית והחריבו כל מה שהיה בה, בני הקהילה האשכנזית גורשו מירושלים וכל יהודי אשכנזי שנקלע לעיר נעצר ונדרש לשלם את חובם של האשכנזים, יהודים מעטים היו נכנסים לירושלים באותם הימים כשהם מחופשים לספרדים, מאז אותם ימים נקראה החצר האשכנזית בשם ה"חורבה" ושם זה דבק בה עד היום.
הקהילה האשכנזית בירושלים התחדשה רק כעבור קרוב למאה שנה בשנת ה'תקע"ו, כאשר קבוצה מתלמידי הגר"א עברה מצפת לירושלים תחת הנהגתו של רבי מנחם מנדל משקלוב, חבורה זו אף פדתה את ה"חורבה" ובנתה במקום בית כנסת מפואר, בית כנסת זה נחרב שוב במלחמת השחרור ובימים אלו מסתיים שחזורו.