תקציב המדינה לשנים 2009-2010 שאושר אמש (ד') בממשלה, הוא בס"ה אחרי ניכוי כל ההתרחשויות הלא-נעימות שהיו סביבו מאז נולד ועד שאושר, תקציב סביר בהחלט, הוא מאזן בין המצב הכלכלי הקשה, לבין הצורך לחלק את הנטל באופן כמה שיותר מפוזר, לא פוגע בעובדים בצורה קשה, וגם לא משנה בהרבה את תקציבי הרווחה והטיפול בשכבות מצוקה.

סעיף אחד שלא עלה כל כך לדיון ציבורי משום מה, הוא שמקומם אותי לגמרי. הצעת התקציב קובעת כי התשלום עבור שימוש במים בתעריף ג' (מעבר ל-15 מ"ק ראשונים בכל חודש למשפחה בת 4 נפשות) יעלה באופן דרסטי ביותר, מ-7.9 ₪ למ"ק כיום ל-27.9 ₪ למ"ק החל מ-1 לאוגוסט 2009.

ההתייקרות הזו מקוממת מכמה בחינות, לאו דווקא מעצם קיומה. עצם העידוד לחיסכון במים במדינה הנמצאת באיזור שאינו משופע במים הוא דבר ברוך, גם דירבון האזרחים בעזרת תעריפי תשלום ההולכים וגדלים עם השימוש כפי שנעשה עד היום, הוא דבר הגיוני בנסיבות הקיימות, אך בהתייחס לרשלנות ממשלות ישראל בטיפולם במשבר המים, מדובר בשערוריה ממעלה ראשונה.

כלכלני האוצר בדקו וחישבו, כי 23% מצריכת המים במשקי הבית בישראל נצרכים כיום בתעריף ג'. ובהערכה שהעלאת התעריף כמוצע תפחית את השימוש בתעריף זה בכ-50%, יוסיף הדבר לקופת המדינה כמיליארד ₪ בשנה (!).

מדובר, להזכיר לכם, במדינה שמייצאת מזה כמה עשורים טכנולוגיות להתפלת מים לכל רחבי העולם, ותכניות מגירה רבות מוכנות ומונחות ליד מחליטה, תכניות שהיו יכולות לפתור לחלוטין את בעיית המים בישראל. אנשי רשות המים והממונים עליהם במשרד התשתיות התרשלו במילוי תפקידם במשך שנים, וכפרס הם זוכים כעת בעידוד תקציבי חסר תקדים.

תפקידם של אנשי רשות המים אינו לעודד את האזרחים לחסוך במים, אלא לדאוג שלאזרחי ישראל יהיו מים זמינים בשפע ובמחיר סביר בכל עת ובכל כמות נדרשת. ההצעה לייבא מים מטורקיה הוסרה מסדר היום מאחר והיא היתה מייקרת עת עלות המים בכשקל אחד למ"ק, התוצאה של הסרת ההצעה היא התייקרות של 20 ₪ למ"ק כאמור.

בכל מדינה מתוקנת, היו האנשים האחראים למשק המים מסיקים מסקנות אישיות באופן מיידי, או שהאחראים עליהם היו עושים זאת עבורם. מצב הכינרת אינו חידוש שהתהווה בשנת תשס"ט, והדברים נמצאים על סדר היום הלאומי מזה שנים, והם הוזנחו באופן רשלני בהסתמך על חורף גשום כזה או אחר וה'יהיה בסדר' הרגיל שלנו.

יותר מזה, תוספת של מיליארד ₪ לתקציב המדינה מהעלאת תעריפי המים, תהווה דירבון לא רגיל לאנשי משרד האוצר שלא לאשר הקמת מתקנים להתפלת מים בישראל, מאחר ומשמעות הקמתם עבור תקציב המדינה הוא ברור – הפחתה של מיליארד ₪ בהכנסות, ומי במשרד האוצר יוותר על פרה חולבת מי זהב מסוג זה. נכון שמדובר בהוראת שעה זמנית, אבל כבר כמה וכמה הוראות שעה כאלו נכנסו זמנית דרך חוק ההסדרים והשתכנו בספר התקציב לנצח.

לו היו פועלים אנשי האוצר מתוך הגיון וחשיבה לאומית אחראית וארוכת טווח, הם היו מתנים את תקציב משרד התשתיות ורשות המים בתוספת של 20 ₪ לכל מ"ק שהם יפיקו מחוץ למימי הכינרת. פעולה כזו היתה משמשת תמריץ ראוי לעוסקים בעניין. זאת בנוסף לבדיקת אחריותם של הגורמים השונים המופקדים על משק המים בעשורים האחרונים באמצעות ועדת חקירה ממלכתית, והענשתם כדין על התרשלותם במילוי אחריותם הלאומית.