יום רביעי כ' באב תשע"ט 21/08/2019
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

טוגבק

  • לכו תחזירו אותם למסגרת עכשיו

    החופש של הילדים כבר הגיע לכם 'עד לכאן'? הם כבר חוזרים למסגרת מסודרת, רק צריך שהיא תהיה גם בריאה מספיק עבורם. איזה ילקוט לבחור, איך להאכיל אותם, מה למרוח בסנדביץ' ומתי לכבות אורות - המומחים משיבים

    להמשך...

צרכנות

מאמר

ירושלים – עיר הקודש והמקדש

ירושלים – לב מי לא יפעם בשומעו את שמה של עיר הקודש והמקדש אליה נשואיות עיני עם ישראל למעלה משלשת אלפים שנה – העיר שלבניינה אנו מתפללים ולתקומתה אנו מייחלים בכל יום ויום זה יותר מאלפיים שנות גלות

מוטי מרינגר כ"ח באייר תש"ע - 12/05/2010 06:00
ארץ ישראל הנבחרת שבארצות – ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה, תפארתה וכותרתה של ארץ ישראל היא עיר הקודש ירושלים בה איווה הקדוש ברוך הוא מקום לשכן את שמו שם בבית המקדש, מעלתה של ירושלים רבה ומופלגת ושבחיה הרבים וההלכות התלויות בה זכו לביאור נרחב בספרות חז"ל.

האזכור הראשון של העיר ירושלים בתנ"ך הוא בספר בראשית שם נכתב 'ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לא-ל עליון' – תרגום אונקלוס מזהה את שלם עירו של מלכי צדק כעיר ירושלים וכך הוא מתרגם 'ושם בר נח מלכא דירושלם', לפי מדרשי חז"ל גם עקידת יצחק נערכה בהר המוריה - הוא הר הבית עליו נבנה לעתיד בית המקדש. אברהם קרא להר המוריה בשם 'ה' יראה' ומחיבור של שמה הקדום של העיר - 'שלם' יחד עם השם אותו נתן לה אברהם אבינו נולד השם ירושלם – בצורה זו מוזכר שמה של העיר ברוב המקומות בתנ"ך מלבד חמישה מקומות בהם נכתב שמה המלא 'ירושלים', שם נוסף בו מוזכרת העיר רבות גם בתנ"ך וגם בחז"ל הוא השם 'ציון'.
העיר העתיקה בתחילת המאה ה-20 [צלם]

לפנים הייתה העיר ירושלים מחולקת לשני חלקים, חלק אחד נפל בחלקו של שבט יהודה והוא נכבש על ידי שבט יהודה שהחריב אותו והותיר אותו שמם, חלק אחר של העיר נפל בנחלת שבט בנימין שלא הוריש את היבוסי היושב בעיר עד לימי דוד המלך, במדרש מובא שבני בנימין לא הורישו את היבוסי לא מפני מיעוט כוחם אלא בגלל שבועה שנשבע אברהם ליבוסי בעת קבורת שרה במערת המכפלה שהייתה אף היא בשטח היבוסי. לעת זקנותו של דוד המלך, רצה דוד לדעת את מניינם של בני ישראל ולשם כך ערך מפקד לעם, לאחר המפקד שלח הקב"ה את גד החוזה אל דוד המלך ואמר לו כי בידו לבחור אחת משלוש אפשרויות כעונש על מעשה המפקד, האפשרות הראשונה הייתה כי יבוא על הארץ ז' שנות רעב, האפשרות השנייה הייתה שלשה חודשים של מנוסה מפני האויבים, ואפשרות השלישית הייתה לבחור במגפת דבר שתכה בבני ישראל שלשה ימים, דוד המלך אמר לגד 'ניפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה' ובחר במכת הדבר. לאחר שהחלה מגפת הדבר ביטל הקב"ה את הגזירה והמגפה נעצרה בהר הבית שנקרא אז 'גורן ארונה היבוסי', לאחר עצירת המגיפה בנה דוד על פי ציוויו של גד החוזה מזבח לקב"ה בגורן וקנה אותו בחמישים שקל כסף מארונה היבוסי על מנת לבנות בו את בית המקדש. למרות החלוקה הנזכרת של העיר ירושלים בין שבטי בנימין ויהודה הדבר שנוי במחלוקת ולדעות רבות בחז"ל ירושלים לא התחלקה לשבטים אלא שייכת לכלל ישראל.

העיר ירושלים נבחרה על ידי הקדוש ברוך הוא כמקום הראוי לשכן בו את שמו, בתורה נאמר כי יהיה מקום בו ישכן הקב"ה את שמו וכלשון הפסוק 'כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם' ולאחר מכן בספר מלכים הוברר היכן מקום זה 'בירושלם העיר אשר בחרתי לי לשום שמי שם,' אמרו חז"ל 'עד שלא נבחרה ירושלים, הייתה כל ארץ ישראל ראויה לשכינה, משנבחרה ירושלים יצאה ארץ ישראל, שנאמר כי בחר ה' בציון'. העיר ירושלים התקדשה בזמן בית המקדש הראשון על ידי דוד המלך ובנו שלמה המלך, בפעם השנייה התקדשה העיר על ידי עזרא הסופר בתקופת שיבת ציון ובנין בית המקדש השני, חז"ל נחלקו האם קדושות אלו בטלו לאחר שנחרב בית המקדש אם לאו, להלכה נפסק כרב הונא שקדושה ראשונה שהתקדשה העיר קידשה אותה לאותו הזמן וגם לעתיד לבוא ועל כן אין קדושת העיר פוקעת הימנה עולמית. לפי דעה זו מה שחזר עזרא וקידש את העיר היה לזיכרון בעלמא ולא לצורך אמיתי כיוון שהעיר בקדושתה עומדת.
Ariely
עיר דוד, שיחזור מתוך דגם ירושלים בסוף ימי בית שני
[צלם]

קדושתה של ירושלים יתירה על קדושת שאר ארץ ישראל ומעמדה נדרש על ידי חז"ל כמקום שמכונה 'לפני ה'', כיון שכך כל מקום שנאמר בו בתורה 'לפני ה' נדרש כי הכוונה בו היא לירושלים כולה ולכן רק בירושלים הותר לאכול בשר 'קודשים קלים' וכן מעשר שני, בנוסף הותר לאכול בירושלים בלבד את פירות האילן מהשנה הרביעית לנטיעתו – אלו הנקראים בלשון חז"ל 'נטע רבעי'.

חכמינו ז"ל מונים עשרה דינים המיוחדים שנקבעו לעיר ירושלים וזאת בשל מעמדה הרם:

הדין הראשון הוא שאין בית חלוט בה, לפי דיני התורה המוכר בית בעיר המוקפת חומה רשאי לגאול את ביתו בתוך שנה אחת מיום המכירה, לאחר שנה זו אם הבית לא נגאל נשאר הוא חלוט ואינו חוזר למוכר לעולם, בירושלים – למרות היותה עיר מוקפת חומה – לא נוהג דין זה והמוכר בית בירושלים יכול לגואלו עד היובל ובמידה והבית לא נגאל יחזור הוא למוכר בשנת היובל. חז"ל מסבירים שדין ירושלים שונה משאר הערים כיון שירושלים אינה נחלתו של שבט מי"ב שבטי ישראל אלא יד כולם שווה בה ואין לאנשים בעלות על העיר אלא רק זכות השימוש באדמתה.

מתפיסה זו על ירושלים נובעים גם שלשת הדינים הבאים מעשרת הדינים המיוחדים לירושלים, אינה מביאה עגלה ערופה, אינה נעשית עיר הנידחת, ואינה מטמאה בנגעים, דין עגלה ערופה נאמר על מקרה בו נמצא חלל ולא ידוע מי הרגו אזי זקני העיר הסמוכה ביותר למת מביאים עגלה אל נחל איתן שם נערף ראשה של העגלה וזקני העיר מנקים את ידם ממקרה הרצח, בלשון הפסוק בפרשת עגלה ערופה נאמר 'כי ימָצא חלל באדמה אשר ה' אלוקיך נתן לך לרשתה' כפי שנאמר ירושלים לא התחלקה לשבטים ואם כן לא נתנה לאף אחד, בדומה לכך גם לגבי דין עיר הנידחת שרוב תושביה עבדו עבודה זרה ודינה להיחרב נאמר 'כי תשמע באחת עריך' וירושלים אינה מ'עריך'. וגם לגבי טומאת נגעים נאמר 'ארץ אחוזתכם' וירושלים אינה אחוזתכם ולכן נגעי בתים אינם מטמאים בירושלים.

כפי שנאמר בעיר ירושלים נבנה בית המקדש בו שיכן הקב"ה את שמו, בבית המקדש הקריבו עם ישראל קורבנות – מהן שקדושתן 'קודשי קודשים' כקרבן עולה וחטאת ומהן שקדושתן 'קודשים קלים' כקורבן שלמים, אחד ההבדלים בין שתי קדושות אלו הוא שקודשי קדשים נאכלים רק בשטח העזרה ואילו קודשים קלים נאכלים בעיר ירושלים כולה, את הבשר הקורבנות ציוותה תורה לאכול בקדושה ואם חלילה נטמא הבשר הוא נאסר באכילה ויש לשורפו, על מנת למעט את המקרים בהם הבשר נטמא נאמרו בעיר ירושלים שלשה דינים.

הדין הראשון הוא שאין להוציא בבתי ירושלים זיזים ומרפסות, דין זה נועד למנוע מצב בו מרפסת תאהיל על דבר טומאה ותעביר את הטומאה לקודשים שיהיו אף הם תחת אותה מרפסת, בעניין דין זה יש אחרים שמפרשים שהוא נקבע על מנת למנוע מעולי הרגלים מלהיתקל בזיזים ובמרפסות ולהינזק, דין נוסף הוא שאין לעשות בירושלים אשפתות משום שהשרצים המסתובבים באשפתות מרבים את הטמאה, הדין השלישי שנאמר בעניין הטומאה הוא האיסור לגדל תרנגולים בירושלים משום שדרכם להביא במקורם שרצים והם עלולים לטמא את בשר הקודשים.

שני דינים נוספים נאמרו לנויה של ירושלים ולשימור יופייה כיאה לעיר בה שוכנת השכינה.

הדין האחד אוסר לעשות בעיר כבשנים כיוון שהעשן העולה מהם משחיר את חומת העיר ומכער אותה, והדין הנוסף הוא לא לעשות בירושלים גנות ופרדסים מפני שדרך בעלי הגנות לזבל את אדמתם והדבר גורם לריח רע.

נויה של ירושלים מוזכר בהקשרים נוספים בחז"ל כמו המאמר המפורסם 'עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד לעולם כולו,' עוד אמרו חז"ל 'מי שלא ראה ירושלים בתפארתה, לא ראה כרך נחמד מעולם.'
Abir Sultan
 [צלם]

ההקפדה על יופייה של העיר השפיעה גם הלכתית וכפי שנפסק בתלמוד בבלי כי מי שמוצא מעות בשווקי ירושלים אזי אם מדובר בשעת הרגל הרי שדינם כמעשר שני לפי שבעת זו המוני בית ישראל העולים לרגל מביאים עימהם את מעשרותיהם על מנת לאוכלים בירושלים, ואולם בשאר ימות השנה אין חוששים שמדובר במעות מעשר ודינם כמעות חולין, חז"ל מסבירים שאין חשש שהמעות שנמצאו בשאר ימות השנה נותרו מזמן הרגל כיוון ש'שוקי ירושלים עשויין להתכבד בכל יום' וכיון שמנקים את העיר בקביעות אין סביר שמדובר במטבע שאבד בזמן הרגל.

הדין העשירי שמייחד את ירושלים הוא האיסור להלין בה את המת, עד היום נוהג מנהג זה בירושלים וקוברים בה את הנפטר ביום מיתתו לעיתים אף במהירות ולחץ ולא מחכים ליום המחר, מקור דין זה הוא במסורת שהייתה בידי חכמינו ז"ל.

בעיר ירושלים היה גם מושבם של הסנהדרין הלא הם בית הדין הגדול שבו הצטוו עם ישראל העת ספק ושאלה 'וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו... ...ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה'.'

בזמן שברח יעקב אבינו לחרן מפני עשיו אחיו, השיבו הקב"ה לאחוריו על מנת שיתפלל בהר המוריה, יעקב אבינו שכב לישון בהר המוריה וכשקץ משנתו אמר על המקום 'אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים', חשיבותה של העיר כשער השמים העלה את דרגתה כך שכל העומד ומתפלל בה כאילו התפלל לפני כסא הכבוד, מנהג ישראל בעולם כולו להתפלל לכיוון העיר ירושלים וכפי שאמר שלמה בתפילה אותה נשא בעת חנוכת בית המקדש הראשון 'כי יצא עמך למלחמה על אויביו בדרך אשר תשלחם, והתפללו אליך דרך העיר הזאת אשר בחרת בה והבית אשר בניתי לשמך.'

עיני עם ישראל היו נשואות אל העיר ירושלים באלפי שנות גלותם, עיר זו הייתה מושא כמיהתם וחלומם היה לשוב לציון ברנה, את הכמיהה לירושלים ביטאו היהודים במשך הדורות בתפילות לתקומת ציון ובנין בית המקדש השלישי, חורבנה של ירושלים היה לראש שימחתם של כלל ישראל וכמאמר הפסוק 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי'. ואילו בסיומו של היום הקדוש ביותר בשנה – יום הכיפורים - ובכל הזדמנות אחרת נושאים עם ישראל את עיניהם למרום בתפילה 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה'. גם בתפילת העמידה נאמרת ברכה מיוחדת על העיר ירושלים בה מבקשים 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב, ותשכון בתוכה כאשר דיברת, ובנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם'.

לאורך הדורות הביעו גדולי ישראל בשירים ופיוטים שחיברו את אבלם על חורבן ציון ואת כמיהתם לשוב ולחונן את עיר הקודש והמקדש, מפורסם הוא שירו של רבי יהודה הלוי 'ליבי במזרח ואני בסוף מערב' בו הוא מביע את צערו על חורבן המקדש.

ליבי במזרח ואנכי בסוף מערב

איך אטעמה את אשר אוכל ואיך יערב

איכה אשלם נדרי ואסרי, בעוד

ציון בחבל אדום ואני בחבל ערב

יקל בעיני עזוב כל טוב ספרד, כמו

יקר בעיני ראות עפרות דביר נחרב.

בימינו אנו זכינו לראות את העיר ירושלים מתרחבת וגדלה ואת בניה באים אליה מקצוות העולם על מנת לפקוד את שריד בית מקדשנו – הכותל המערבי ממנו לא זזה השכינה לעולם.

לעתיד לבוא מעידים חז"ל כי עתידה העיר ירושלים להתרחב עד לדמשק ולהיות מטרופולין המאיר לעולם כולו וכלשון הנביא ישעיה 'והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלוקי יעקב ויורנו מדרכיו, ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'.

גם תפארתה של העיר תוארה בחז"ל וכמאמר רבי יוחנן 'עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהן שלושים על שלושים אמות, וחוקק בהן עשר ברום עשרים, ומעמידן בשערי ירושלים, שנאמר ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח.'

גשר המיתרים בכניסה לירושלים צלם
עוד אמרו במדרש ירושלים תהיה בנויה מכל אבנים טובות ויקרות, ושלוש חומות יקיפוה אחת של כסף, ואחת של זהב, ואחת של אבן יקרה מאירה בכל מיני צבעונים, וכל חומה וחומה רחבה שש אמות, וחוץ לשלוש חומות אש סביבו. ואלף וארבע מאות ושמונים ושמונה מגדלות של אבן יקרה יסובבוה, ובין כל מגדל ומגדל עשרים ומאה שערים נפתחים בה, ומאה ושלושה עשר אמה אורך השער והוא אבן יקרה אחת. ומאתיים ותשעים ושלושה פתחים מרובעים ישים ברחובותיהם. ואלפיים ושלוש בריכות יהיו בתוכה. ואלף ושמונים וארבע גנות יהיו בכל רהיטי ורהיטי. ואלף בארות ממים חיים ישים בכל פינותיה...'

ייתן הקדוש ברוך הוא ותחזנה עיננו בשוב ה' את שיבת ציון, אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה, במהרה בימינו אמן.