המונח הנכון לצורת יחיד של 'דברות' אינו 'דִּבְּרָה', כי אם - 'דִבֵּר', ובתורה מופיעים 'עשרת הדברות' כ'עשרת הדברים', כפי שניתן לראות בשני המקומות, בהם מופיעים עשרת הדברות בתורה: "וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים" (חומש שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"ח)  ןכן - "וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל: וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים:" (חומש דברים, פרק ד', פסוק  י"ב).

בשפתנו השתרש יותר המונח 'עשרת הדברות', כשצורת הריבוי 'ות' שהוענקה להם, המאפיינת, בדרך כלל, ריבוי של שמות עצם נקביים, לעומת צורת הריבוי 'ים', המאפיינת בדרך כלל ריבוי של שמות עצם זכריים, הינה המקור לטעות בשימוש בצורת נקבה - 'דִּבְּרָה' ליחיד של 'דברות'. בדברי חז"ל מופיע המונח הנכון, 'דִּבֵּר'.

משמעות המילה 'דִּבְּרָה', אם כן, הינה אחת בלבד, והיא צורת נסתרת בזמן עבר של שורש הפועל ד.ב.ר.

אגב, בניגוד לדעה הראשונית, בעשרת הדברות נקובות ארבע עשרה מצוות ולא עשר, כפי שמקובל לחשוב, מפני שהדִּבֵּר השני "לא יהיה לך" מכיל ארבע מצוות לא תעשה: "לֹא יִהְיֶה לְךָ", "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה", "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם", "לֹא תָעָבְדֵם", והדִּבֵּר הרביעי - "זכור את יום השבת" מונה שתי מצוות: מצוות עשה: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ", ומצוות לא תעשה: "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ".

שתי מצוות אלו נאמרו בדיבור אחד, וכל אחת מהן כתובה בנפרד בשתי הפעמים, בהן מופיעים עשרת הדברות בתורה. הראשונה - בפרשת יתרו, בתיאור מעמד הר סיני וקבלת התורה, בחומש שמות, פרק כ', פסוקים ב'- י"ד, והשניה-   בעת חזרת משה על כל התורה, ודבריו לעם ישראל בטרם פטירתו, כפי שמתאר הכתוב בפרשת ואתחנן שבחומש דברים, פרק ה', פסוקים א'- י"ח.

בין שני הנוסחים שינויים קלים, משום שבאחד מובאים דברים כהוויתם, ובשני - דברי משה עליהם, והדגשות שהעביר לבני ישראל בעניינים שונים.