שתי פעמים בהסטוריה היהודית אנו עדים לחזרה כללית בתשובה של רוב עם ישראל, שהיוותה מעבר חד מעומק הטומאה לפסגות הקדושה והטהרה.

הפעם הראשונה היתה בעת גאולת מצרים. עם ישראל שהו 210 שנים בין המצרים, שהיו האומה השפלה ביותר, וחז"ל מכנים אותם 'שטופי זימה'. עם ישראל, שעדיין לא קיבלו את התורה נסחפו אחר המצרים, ולפי דברי חז"ל נהגו כמנהגי הגויים,  כמאמר ההגדה, המצטטת את הפסוק מיחזקאל ט"ז, ז' :"ואעבור עליך ואראך... ואת עירום ועריה", מכאן למדים המפרשים שהיו עם ישראל חפים מכל זכות שהיא, ושקועים במ"ט שערי טומאה, על סף שער הנ', אשר מעבר לו- לא היו יכולים להיגאל. ממקום זה חילצם הקב"ה מטומאה לטהרה, ועם ישראל כולו החל תהליך של חזרה בתשובה, כשבכל יום הקב"ה מוציאם משער טומאה לשער טהרה, עד הגיעם ביום החמישים, לשער הנ', יום מתן תורה בחג השבועות, אז אמרו עם ישראל כאיש אחד 'נעשה ונשמע', ועמדו בדרגת הקדושה הגבוהה ביותר.

תשובה ותפילה	Anna Kaplan

פעם נוספת, בה זכו עם ישראל יחד לחזור בתשובה מן המקום השפל ביותר ולהגיע למדרגות רוחניות נשגבות היתה בימי חזקיהו מלך ישראל. חזקיה מלך יהודה ה-13, אשר עלה למלוך על ממלכת יהודה בגיל 25 לאחר אחז אביו, מלך 29 שנים, בהן טיהר את העם מן העבודה הזרה, בה שטפם אביו. ארץ ישראל היתה מלאה בבמות ובאשרות, עם ישראל כמעט ולא עלו לבית המקדש להקריב קרבנות בטהרה, ואף את בית המקדש עצמו טמאו בצלמים.

עם עלותו למלוכה, החל לטהר את הארץ, את בית המקדש ואת העם, הכהנים התקדשו, האשרות נותצו, פסקה ההקרבה בבמות, ונחש הנחושת אשר הניף משה רבנו על מנת לעצור את המגיפה, ואשר עם ישראל בעוונותיהם הפכוהו לעבודה זרה, בהקטירם קטורת לפניו, כותת והושמד.

תקופת מלוכתו של חזקיה נודעת כתקופה של חזרה בתשובה והתקרבות לה', כשגולת הכותרת הינה העובדה, כי בני הדור אשר יצאו מטומאה עמוקה לטהרה נשגבת היו שקועים בתורת ה', עד כי "בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו ... תינוק ותינוקת, איש ואישה שאינן בקיאין בהלכות טומאה וטהרה" (מסכת סנהדרין דף צ"ד) 

 בזכות תשובה זו, זכו ישראל, וכאשר הוגלו עשרת השבטים על ידי שלמנאסר מלך בבל באותם השנים, נעשה נס לממלכת יהודה, כאשר בחצות ליל הפסח היכה ה' את מחנה סנחריב שבא להשמידם, ולמחרת מצאום ישראל פגרים מתים.