"וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי ִכְרֶה אִישׁ בּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר: בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו...:"

במערכות החיים השונות נודעת חשיבות עליונה לאחריות האישית. על האדם לשים לבו לבל יפגע או יזיק לזולתו, והוא מיסודות הנהגת התורה. וכבר ביטא זאת הלל הזקן באומרו לאותו גוי שחפץ להתגייר "על רגל אחת" משפט תמציתי ומקיף: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". כאן הוא הבסיס ל"סור מרע", ובפסוק זה אנו דנים ביצירת תקלה על ידי האדם ברשות הרבים (שכן אם יש בור בחצרו ונפל שם אדם שלא היתה לו רשות להיכנס, אין עליו חובת תשלום). למרות שבחינת בעלות ממונית אין לו, כיוון שמדובר במקום ציבורי – רשות הרבים, שאינו יכול להיות בעלים על הבור שחפר, למרות זאת הטילה עליו התורה את האחריות – בור ברשות הרבים. על אף שאינו רכושו של האדם, הרי הוא אחראי להם וחייב על נזקיהם.
ומכאן לדוגמאות אין ספור: על נזק שנגרם מחניה במקום האסור לחנות, חפץ בולט מקיר בית או מרכב שקרעו בגד וכדו' - גם הם כלולים בהגדרת בור וחייבים לשלם.

אדם הקשוב למסר העולה ממצוה זו, ישמור על סביבה נקיה בביתו ומחוצה לו, לא ישליך לרשות הרבים חפצים, לא ישפוך מים לרחוב וכדו'.

*       *       *

מסר זה מצאנו גם בבנין התיבה שציוה הקב"ה את נח "תחתיים שניים ושלישים תעשיה" (בראשית ו', ט"ז). התיבה היתה בנויה שלש קומות.

הראשונה – העליונה למגורי האדם וצרכיו. השניה לבעלי החיים. התחתונה – לפסולת בעלי החיים (והיה שם הרבה...). אך מדוע לא להשליך את הפסולת מבעד לתיבה? מדוע יש לאכסן את הפסולת לאורך שנה תמימה בתיבה? אולי זה הביאור -בהבנות העולם החדש אשר חרב ונהרס בעוון הגזל היה כאן דגש מיוחד על נקיון החיים במובן הרוחני והגשמי גם יחד, ולהטיל מתוך התיבה לחוץ – לרשות הרבים, יש בכך ענין דק של גזל, וזה הרי היה סיבת החורבן "כי מלאה הארץ חמס מפניהם" (בראשית ו', י"ג). על כן היה על נח להזהר בקצה השני מן הגזל.

אין ספק כי אם נחיה לאור מצוה זו, ותובנה זו תחדור אלינו, נמנע נזק וסבל רבים, ואיכות חיינו תהיה טובה ומאושרת בהרבה.

שבת שלום!
 חודש מבורך!