כתב הרה"ק מליזענסק ב'צעטל קטן' שלו: "בכל עת ורגע שהוא פנוי ... יהיה מהרהר במצות עשה זו של "ונקדשתי בתוך בני ישראל". וידמה בנפשו ויצייר במחשבתו כאילו אש גדול ונורא בוער לפניו עד לב השמים, והוא - בשביל קדושת השם יתברך שובר את טבעו ומפיל את עצמו להאש על קידוש השם יתברך, ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה. ונמצא שאינו שוכב ויושב בטל, רק מקיים מצות עשה דאורייתא.

למקרא הדברים עולה התמיהה, מה ריוח לו לאדם במחשבה הלזו, האף אמנם ש'מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה', אולם מאמר זה טעון ביאור, כיצד זה נאמר שעל ידי מחשבה יהיה נחשב כאילו עשה מעשה בעצמו והשליך גופו לתוך האש, הלא ממחשבה למעשה הדרך ארוכה ורחוקה עד למאד.

ברם, הסבר הענין נעוץ באמרתו של הבעל שם טוב כי במקום שמחשבתו של אדם - שם הוא כולו. מחשבות האדם ורעיוניו יש להם השפעה עצומה לא רק על מצב רוחו, אלא שבהשפעתן הכבירה על תחושותיו, בכוחן לקבוע את בריאותו או הפכה. הדוגמא המוחשית המוכרת ביותר היא מצב בו לוקה האדם ב'התקפת לב'. כידוע לַכֹּל אין דבר זה נובע מתוך מכה פיזית שהוכה על לבו אלא הינה תוצאה ישירה של תחושותיו הבלתי נעימות של האדם, הבאות כתוצאה ממחשבותיו עקב רעות שפקדוהו או מחשש לבאות.

רמז לכך נמצא בדברי הכתוב (איוב, יד כב) "אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב", וכתוצאה מכך "וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל". ללמדך שהגוף והנפש חד הם, וכאשר הוא חש כאב באבריו משפיעים המה על נפשו ורוחו, וחוזר חלילה, שבעֵת שנפשו עליו תאבל עלול הדבר לפגוע בגופו, כאותה דוגמא של 'התקפת לב' שהוזכרה לעיל.

ואין השפעת המחשבה ברע בלבד, אלא אף בטובה. דוגמא לכך היא שבעשיית 'כפרות' לקראת יום הדין, מכוונים רבים ושלמים כאילו נעשתה כל פעולה שבתרנגול - באדם עצמו. וכי מה תועלת בכך? אלא שהמחשבה התחושתית מעמידה ומציבה את האדם גופו בתחושה והרגשה שאכן נעשו בו באדם זה כל אותן פעולות בפועל ממש.

מובא בגמרא: תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה, מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש לקיש, כדי שתכלה השנה וקללותיה (מגילה דף לא ע"ב). ויש להבין מה תועיל אותה קריאה עד שתכחיד ותכלה מהם את הקללות? אלא אמרו חכמים: נמשלו ישראל לזית, לומר לך: מה זית אינו מוציא שמנו אלא על ידי כתיתה, אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא על ידי יסורין. וכפי שכבר הזכרנו כח הדמיון והמחשבה רב הוא וממילא בשמעו את דברי האָלָה מיד יתעורר להשיב לבו אל רצון אביו שבשמים, כאילו חווה את היסורים עצמם.

יתירה מכך. כיון שנתייסרו ישראל על ידי קריאת התוכחה והחדרת כוונתה אל תוך חדרי לב ומוח, כבר כיפרו עוונותיהם בייסוריהם, ופעלו שתכלה שנה וקללותיה, ועל ידי כן הכינו כלי נכון לברכת: תחל שנה וברכותיה!