ספר
מלתעות הרשע
מחבר: צפורה אדלרמו"ל: רובינשטיין ספרים
תחילת הפרק הראשון:
בית מספר 917 2E, לא היה שונה בהרבה משאר הבניינים ברחוב היוקרתי אשר במרכז ניו יורק. יעקב הלפרט נשען על השיש המצפה את קירות הלובי של בניין זה, בו גר. הוא המתין למעלית שתגיע, וזו, כאילו להכעיס, נתקעה לה בקומות העליונות של הבנין. לוח הבקרה הראה על כך שהמעלית נמצאת בקומה ה-23, ועוצרת בכל קומה בדרכה למטה. מדי פעם הציץ במכתב שהחזיק בידיו. המכתב כאילו צרב את אצבעותיו. הוא עדיין לא ראה את שמו של השולח, אך לא היה זקוק לכך. מהבולים הרוסיים שעל המעטפה, יכול היה להסיק בודאות מי הוא השולח. רק נפש קרובה אחת נשארה לו ברוסיה, ובכל העולם, אחרי המלחמה, והוא אחיו, שלמה.
המעלית הגיעה, והוא נכנס אליה בלב כבד. מכתבו של אחיו הדאיג אותו ביותר. הרי רק לפני שלשה ימים קיבל ממנו מכתב. היתה זו פעם ראשונה, שאחיו כותב לו מכתב שני, טרם שהוא מקבל תשובה על מכתב קודם ששלח. שלמה היה יקר מדי עבורו. הוא היחיד שנשאר לו לאחר המלחמה, מכל משפחתו העניפה.
המעלית עצרה בקומה החמישית בה התגורר. הוא יצא מהמעלית והשתרך לאיטו לאורך הפרוזדור עד שהגיע לדלת דירתו. בלב כבד נעץ את המפתח בחור המנעול, ופתח את הדלת.
אשתו רבקה, קדמה אותו במאור פנים. במשך היום צפתה לבואו בכליון עיניים. הימים האחרונים עברו עליה מתוך שעמום. שכן רוב שכנותיה נסעו למקומות הבראה, והיא נשארה כמעט לבדה בכל הבניין. גם בנה היחיד מאיר, שנקרא על שם אביה, נסע למחנה הקיץ "נערי ישראל".
(מגיש: הערשל הקורא)
אלומת אור - הדרך לחירות מחיי השלווה של ילדות כפרית בבבוואריה אל רחובות ירושלים המסולאים בפז, ומשם – אל שדרותיה הלוהטות של הוואנה, בירת קובה. סיפור זה הוא שיר הניצחון של הנפש היהודית, העשויה ללא חת
גליקל גליקל, יומן אישי מלפני כ-300 שנה שנכתב על ידי דמותה המרתקת והצבענית של גליקל - אלמנה מהעיר המלין שבגרמניה
געש ביקרתם פעם בעולם הפנימי, זה שגועש מתחת לגעש המדומה שמצוי למעלה? אולי כן, אבל אולי גם לא. מסע אמיתי ומפעים אל העולם שמתחת, שגם אם לעיתים נוח לנו להעמיד פנים שהוא כלל לא קיים, זה רק מפני שעדיין לא חפרנו די באוצרותיו