מקום או אתר
מקום שנהגו - פרק 2: בניות מתקופות שונות
בפרק זה נעסוק בעיר בית שערים מתקופת המשנה וכן בשרידי היישוב הקדום מגידו
לפרק 1 - פתיח והמבצרים הצלבנים
כ-20 ק"מ ממזרח לחיפה, בקצה המערבי של עמק יזרעאל ובסמוך לקריית טבעון, נמצאת העיר אשר בתקופת המשנה, בשיא פריחתה, זכתה לארח בתחומיה את מושב הסנהדרין, וכן הייתה מקום מושבו של רבי יהודה הנשיא.
תקופה היסטורית
בית שערים הינה עיר יהודית אשר מוכרת לנו מתקופת המשנה, עת העתיק רבי יהודה הנשיא את מקום מושבו ומושב הסנהדרין לעיר. אולם, לפי עדויות ארכיאולוגיות המקום יושב עוד שנים רבות לפני כן בימי ממלכת ישראל, והיה שייך לבית חשמונאי. עדויות ראשונות לגבי המקום נמצאים בכתביו של ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו , והמקום מתואר כאחוזה של נסיכה לבית הורדוס. ואכן, השרידים הקדומים ביותר בבית שערים הם מתקופתו של הורדוס. עיקר השרידים הם אבני גזית קטנות.
בתלמוד, מוזכרת העיר לראשונה כעיר חקלאית ומקום מושבו של התנא רבי יוחנן בן נורי.
פריחתה של העיר
בשנת ג'תתצ"ז (136-137) לערך, לאחר מרד בר כוכבא, הגיעו יהודים רבים להתיישב במקום, ואט אט הפכה העיר למרכז יהודי חשוב. באותן שנים בדיוק, עזב רבי יהודה הנשיא את שפרעם והתיישב בבית שערים. יחד איתו, הועתק למקום מושב הסנהדרין, והעיר הגיעה באתם ימים לשיא גדולתה. במקום זה, ישב רבי יהודה הנשיא, לימד תורה והעמיד דור של תלמידי חכמים, שם הוא סידר את המשנה, ושם הוא נקבר בשנת ג'תתק"פ (220). יש לציין, כי ב-17 השנים האחרונות של חייו העתיק רבי יהודה הנשיא את מקום מושבו ומושב הסנהדרין מבית שערים לציפורי, אולם, מעבר זה התבצע מסיבות בריאותיות.
מערות הקבורה בעיר
בבטן האדמה חצבו תושבי בית שערים מערות קבורה מפוארות ורבות, וחיברו ביניהן בעזרת מנהרות. כך נוצרה עיר מתים תת קרקעית (נקרופוליס). במערות ניתן למצוא תבליטים וכתובות. ישנם תבליטים רבים של סממנים יהודים, ביניהם: מנורת שבעת הקנים, ארון הקודש, השופר, הלולב והאתרוג. ובנוסף, ישנם גם תבליטים אחרים שאינם משתייכים ליהדות כגון: ספינות, בעלי חיים, דמויות אדם ודגמים גיאומטריים.
רוב הכתובות במקום הם בשפה היוונית שרווחה אז בארץ, אולם, ניתן למצוא כתובות מעטות בשפה העברית, הארמית ואף בשפה התדמורית.
לאחר פטירתו של רבי יהודה הנשיא, וקבורתו במקום, נהפך בית העלמין של העיר למקום מקודש, ובית הקברות המרכזי של היהודים באותה תקופה, וכן של אמידים רבים מיהודי ארץ ישראל והתפוצות.
בשנת ד'קי"ב (352) לערך נחרבה העיר בידי הרומאים בעת המרד נגד הקיסר גאלוס. העיר יושבה שוב לתקופה קצרה בימי הביזנטים, ובמאה ה-19 היה במקום כפר ערבי קטן בשם שייח' אבריק.
הגן הלאומי בית שערים [צלם]
גילוי השרידים
גן לאומי בית שערים
במשך שנים רבות המקום לא היה מוכר כלל, עד שבשנת ה'תרס"ג (1903), קבוצת חוקרים גרמנית העלתה כמה ממצאים בדמות קברים עתיקים. החוקרים דיווחו על ממצאיהם, אולם, לא נעשה עם זה דבר.
מספר שנים לאחר מכן, בשנת ה'תרפ"ח (1928) התגלה המקום במקרה ע"י אלכסנדר זייד, ממייסדי 'השומר', שגר במקום כדי לשמור על אדמות קק"ל. מיד לאחר הגילוי החלו חפירות במקום, ונתגלתה עיר תת קרקעית ובה מעל 30 מערות קבורה, כאשר ההנחה היא כי קיימות במקום מערות רבות נוספות שטרם נחפרו. מתוך כל המערות שנמצאו רק 2 נפתחו למבקרים.
עוד נמצאו במקום שרידים של בתי כנסת, מבנה ציבורי גדול המכונה 'באזיליקה', בנייני ציבור, בתי מגורים, מפעל זכוכית ובית-בד, כולם מתקופת המשנה.
כמו כן, סמוך לאתר נמצאת האנדרטה לזכרו של אלכסנדר זייד הי"ד, שגילה כאמור את המקום ונרצח בידי מתנקשים ערבים.
כיום, האתר הוא גן לאומי ובאולם הכניסה המרכזי ישנו גם מוזיאון של ממצאי החפירות.
תל מגידו
שער העיר מגידו, בית ראשון
צלם
תל מגידו הוא תל ארכיאולוגי מתקופת המקרא, ונחשב לאתר היסטורי חשוב ומרשים בארץ ישראל. שטחו של התל הוא כ-60 דונם, והוא ממוקם בגובה של 60 מטר מעל מישור עמק יזרעאל.
היסטוריה
העיר הקדומה מגידו, שכנה במקום אסטרטגי מאוד שהקנה לה חשיבות צבאית מיוחדת במינה באותה עת. ראשית, בשל מיקומה, חלשה מגידו על צומת דרכים שכונתה "דרך הים" והייתה מהחשובות ביותר בעולם הקדום, שכן מן הצומת התפצלה הדרך לשלושה כיוונים: לסוריה, למפרץ חיפה ולעמק בית שאן. שנית, סמיכות העיר לשני מעיינות מים וכן הקרקע הפורייה המצויה באיזור זה של עמק יזרעאל הקנה לה יתרון נוסף.
בתנ"ך נמצאים שמונה עשר אזכורים לעיר מגידו. בתחילה כבש אותה דוד המלך, ובימי שלמה בנו היא החלה לשגשג. בתום מלכות שלמה, נכבשה העיר בידי שישק מלך מצרים, אך לאחר מספר שנים היא שבה לידי ישראל. מאוחר יותר, הפך אותה אחאב מלך ישראל לעיר רכב חשובה, בה הוחזקו דרך קבע סוסים ורכבי מלחמה, וכן היוותה העיר כמרכז צבאי.
חשיבותה של העיר מגידו החלה לשקוע לאחר כיבושה על ידי מלך אשור תגלת פלאסר השלישי, אף על פי שלאחר מכן נכבשה שוב על ידי פרעה נכה, היא לא הצליחה לשגשג והמשיכה לשקוע. כמו כן, במגידו מצא את מותו המלך יאשיהו כאשר יצא להלחם בפרעה נכה.
החפירות והממצאים
במקום נערכו חפירות רבות כאשר הראשונה שבהם הייתה בין השנים ה'תרס"ג – ה'תרס"ה (1903 – 1905), ע"י ד"ר גוטליב שומכר, מהנדס ואיש מושבת הטמפלרים בחיפה, מטעם הקרן הגרמנית לחקירת א"י. שומכר התעסק בעיקר בחפירת התעלה שחצתה את התל מצפון לדרום. בשנים שלאחר מכן, נערכו במקום חפירות נוספות ע"י קבוצות ואנשים שונים.
בחפירות, נחשפו כשלושים שכבות ישוב, החל מתקופת האבות ועד לראשית תקופת בית שני, וכן נאספו ממצאים רבים. בין הממצאים ניתן למנות את הבולטים שבהם, אתר המקדשים והבמות, שער העיר המכונה "השער הכנעני" המיוחס לתקופת הברונזה, אסם מהתקופה הכנענית, "שער שלמה" מימי מלכות שלמה המלך, והאתר המרשים ביותר הוא מאגר המים אשר ראשיתו מיוחסת אף היא לתקופת שלמה. בימי אחאב, שוכללה מערכת המים ומורכבותה, המערכת הסוותה את המאגר ואפשרה לאנשים לשאוב מים מבלי לצאת מן החומה. מערכת זו בנויה בצורת פיר עמוק בעומק 25 מטרים אשר בקרקעיתו מנהרה שאורכה 70 מטרים וגובהה 3 מטרים. קרקעית הפיר הייתה נמוכה ממפלס המעיין, כך שהמים זרמו מהמעיין לפיר, וניתן היה לשאוב את המים בעזרת חבל ודלי מבלי לצעוד במנהרה. המאגר שוקם ושופץ בשנת תשס"ז - 2007.
כיום תל מגידו נמצא במסגרת גן לאומי בניהול רשות הטבע והגנים, ובשנת תשס"ה - 2005 הוא הוכרז כ'אתר מורשת עולמית' מטעם ארגון התרבות של האו"ם - אונסק"ו.
 |
| שער העיר מגידו, בית ראשון [צלם] |
הפרק הבא יעסוק אף הוא בשלושה אתרים נוספים מתקופות שונות ויהיה הפרק האחרון בסדרה.
תל ירמות אילו ממצאים ההסטוריים עלולים לעכב משמעותית את הבנייה המדוברת ברמת ב"ש ג'? על החומה מימי יהושע בן נון ועוד כמה עובדות על שרידי העיר ירמות, לא הרחק מבית שמש, על גבי גבעה החולשת על האיזור. שרידיה של אחת הערים העתיקות ביותר בישראל
העיר העתיקה אמאוס אמאוס המצויה על אם הדרך לירושלים, הינה עיר קדומה עוד מתקופת החשמונאים, ואף מוזכרת כעירו ומקום מושבו של התנא רבי אלעזר בן ערך. במקום עדיין מצויים שרידים מרשימים מתקופת בית שני
מקום שנהגו במסגרת לימוד הדף היומי החלו לאחרונה ללמוד מסכת בבא בתרא. במסגרת סדרה הסטורית-גיאוגרפית מיוחדת נסקור כאן מבנים, חומות ושרידים ארכיאולוגיים שאופן בנייתם מוזכר בגמרא.