יום שישי ט"ו בכסלו תש"פ 13/12/2019
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

הצטרף לרשימת תפוצה

נא הכנס מייל תקני
הרשם
הצטרפותכם לרשימת התפוצה – לכבוד היא לנו, בקרוב יחד עם השקתה של מערכת העדכונים והמידע תעודכנו יחד עם עשרות אלפי המצטרפים שנרשמו כבר.
בברכה מערכת 'עולם התורה'

מקום או אתר

ירושלים של מטה - פרק ד' - הבית השלישי

חיים טברסקי ממשיך לשרטט את דרכה של החורבה לבניינה השלישי והמתחדש. גדול יהיה כבוד הבית הזה.

חיים טברסקי ג' באלול תשס"ט - 23/08/2009 11:06
בית הכנסת 'בית יעקב' – חורבת רבי יהודה החסיד, היה איפה מרכז החיים היהודיים בירושלים בפרט ובארץ ישראל בכלל. אירועים ציבוריים רבים ומרכזיים ראו כתליו הגבוהים.
בחודש מנחם-אב תר"פ, הגיע לארץ ישראל הנציב הבריטי הראשון מר הרברט סמואל. סמואל, שהיה יהודי מאמין, קבע את מושבו בארמון הנציב שממול לעיר העתיקה בירושלים. בואו של השליט היהודי הראשון מזה אלף ותשע מאות שנים לירושלים, עוררה התרגשות רבה בקרב יהודיה. רמת ההתרגשות שברה שיאים בשבת הראשונה לשבתו של הנציב החדש בירושלים. שבת זו היתה שבת-נחמו, ומר סמואל בחר לרדת להתפלל עם בני עמו בבית הכנסת 'החורבה '.
לאחר שכובד בעליית המפטיר, בעת שקרא את ברכות ההפטרה והגיע אל המילים 'על כסאו לא יישב זר', חזר אחריו רב בית הכנסת ברגש, על כסאו לא יישב זר . . .
Tom Gidel באדיבות החברה לשיקום ולפיתוח הרובע
פנים שער הכניסה של בית הכנסת 'בית-יעקב' חורבת רבי יהודה החסיד בתפארתו. צלם

ועדיין דמעתו השניה של רבי צדוק הכהן שותתת במעמקי האדמה, ליד קשת פינת הרחוב.
תש"ז, חתונה ברובע. ימים של מתיחות, הישוב היהודי ברובע הולך וקטן, הולך ודל. רוב התושבים היהודיים של ירושלים מעדיפים את השכונות החדשות ההולכות ונבנות ממערב בקצב מהיר, וההתיישבות בעיר העתיקה מתדלדלת בקצב מדאיג.
לפני החופה, קורא החתן בן-ציון פריימן לאחיו הקטן, בן שבע בס"ה, ומפתיע אותו עם אחד הסודות השמורים ביותר ברובע. דע לך, אומר החתן לאחיו הצעיר, כי בבור המים שבבית הכנסת ישנו סליק בו מאוחסנים כלי נשק רבים. סליק בחורבה? זה לא יכול להיות אומר שוקי הקטן. מפקד הרובע אינו מרשה להשתמש במתחם החורבה לכל שימוש צבאי, מתוך הגיון בריא שנייטרליותו של המקום הקדוש תישמר גם על ידי כוחות האויב לבל יפגע חלילה.
סליק בחורבה? זה לא יכול להיות, משפשפים הארכיאולוגים את עיניהם בתדהמה. כולם מודעים לפקודתו של מפקד הרובע מר משה רוסנק לבל ישמש מתחם החורבה לכל שימוש צבאי. אבל זו מציאות, תחת הריסות בית הכנסת המפונות לפני בנייתו מחדש מתגלה סליק מאובזר היטב.
מן האמור לעיל הבנתם כבר בוודאי, שלא הגיונו הבריא של מר רוסנק, כטירוף מחשבותיהם של כוחות הלגיון הערבי של צבא ירדן. נייטרליותו של החורבה לא עמדה לו ביום נפילת הרובע, ושלושה ימים לאחר כיבוש הרובע בידי הערבים, הושמד בית הכנסת המפואר כליל.
והדמעה השניה של רבי צדוק, שם במעמקי האדמה – שקטה.
שוקי פריימן לא ראה מעולם את הסליק בעיניו. הוא נצר את הסוד עליו הופקד, אך בסתר ליבו חשב לא פעם כי מדובר באגדה. 19 שנים היה שוקי מרוחק מן המקום בו גדל ואותו אהב. מפתחות בית הכנסת וכספת כלי הקודש, היו קשורים למכנסיו לא פחות מאשר היו נצורים בליבו. בחנות הצורפים הקטנה אותה החזיק, בנה שוב ושוב דוגמאות שונות ממנורת בית הכנסת אותו כה אהב, ורק חיכה ליום בו הוא יוכל לשוב אליו – אל נחלת אבותיו.
והיום הזה הגיע. ראש חודש סיון תשכ"ז. הרובע היהודי שוחרר, ושוקי, איך לא, ממהר לחפש את הסליק שהיה או לא היה בבור המים שבחורבה. הרבה הוא לא יכל לעשות אל מול ההרס הרב שנגלה לעיניו. המקום היה חרב לחלוטין, ועיי סלעים ועפר כיסו כל פינה שבו.
הויכוחים שהתנהלו במשך שנים רבות באשר לסגנון השיקום של החורבה, לא שינו עבורו הרבה, והוא בס"ה רצה לדעת. ההיה סליק בחורבה או שלא?
קשה היה להשיג הסכמה בעניין שיקום החורבה. המצדדים בשיקומה המלא והמקורי, התהלכו כשרגש סיפור עתיק בליבם אודות חסיד אחד שהעיד בשם גדולים, כי משיפול הבית הזה ויבנה, ויפול ויבנה שוב בשלישית, אות הוא לגאולת ישראל הקרובה. השוללים נחלקו ביניהם לשתי קבוצות. האחת סברה כי מן הראוי לבנות את בית הכנסת מחדש, אך במתכונת רחבה הרבה יותר, שיקום שיתאים לסגנון הבניה של ימינו אנו. והיו גם שחשבו, כי מן הראוי להשאיר את המקום כפי שהוא, אנדרטה לחיים של פעם שהיו ואינם. בתי כנסת, שוב אינם חסרים ברובע ההולך ומשתקם, הם נמצאים למכביר כמעט בכל רחוב. והחורבה, היא תשמש מזכרת לימים ההם, שהלכו להם.
מאין הסכמה, הוחלט באופן זמני לשחזר קשת אחת – הדרומית מבין הקשתות שתמכו בתקרת בית הכנסת, במטרה לתת לפחות מושג על גובהו והדרו של בית הכנסת בימי תפארתו. כך הפכה הקשת לסמל של שיקום הרובע, והיא ציירה את האופק של העיר העתיקה במשך קרוב לשלושים שנה.
ברוך גיאן באדיבות החברה לשיקום ולפיתוח הרובע
הקשת המשוחזרת. סמל הרובע במשך שלושים שנה.  

בשנת תשס"ב, הוחלט על ידי שר התיירות דאז, מר נתן שרנסקי, לבנות מחדש את החורבה, וכדעת המצדדים בשיקומה המלא והמדוייק. התקציב לכך הושג, ועל עבודת התכנון המורכבת, שהיתה כרוכה בשיחזור המקום בעזרת חומר ארכיוני ותמונות מן העבר, הופקדו האדריכלים הרב ישי לוי ומר נחום מלצר. משהושלמה עבודת התכנון, החלו החופרים להעמיק במטרה לגלות את צפונות המקום לפני שיכוסה לחלוטין בבניין החדש, ובעזה"ש – לתמיד.
שכבה אחר שכבה חפרו החופרים, ולתדהמתם לא היה גבול. תגלית אחר תגלית אצרה בחובה אדמת 'מתחם האשכנזים', מקוואות טהרה מימי בית שני, קשת הקארדו המזרחי אותו תיארנו בפרק הקודם, והסליק. כן כן, אותו הסליק שהיה או לא היה, שכביכול לא יכול היה כלל להיות. נמצא לתדהמת החופרים בשברי בור המים של חצר החורבה.
בכל מה שקשור לרובע היהודי, היה אז מקור אחד שידע לספר הכל. שמעון ברמץ קראו לו, יהודי יקר ורב פעלים, שבירושת אבותיו החזיק בצרורו את מפתחות השער העתיק של קבר רחל, גם בימים שגישה לשם לא היתה, וגם לאחר שהמקום הורחב ושעריו הוסרו. שליח עושה שליחותו, ללא קשר למציאות המשתנה בשטח.
שמעון ברמץ ידע על הסליק, הוא גם ידע על שוקי פריימן ידידו, והפנה את החוקרים אליו. מהר מאוד התברר, כי הסליק לא היה קשור כלל למאבק על הגנת הרבע, וכי נייטרליותו של המתחם הקדוש אכן נשמרה בקפדנות, ומדובר במחסן תחמושת ישן אותו הסליקו חברי תנועת ברית החשמונאים של האצ"ל שנים רבות קודם לכן. ברית בה היה חבר החתן בן-ציון, שהתחייב ביום נישואיו לסלק ידיו מארגון זה, והעדיף להעביר את סוד המקום לאחיו, שחזה בעיניו בתכולת המטמון רק כאשר לציוד שבו לא היה ערך ולא צורך.
מנחם גינוסר
בית הכנסת לאחרונה, לקראת סיום עבודות הבניה.  

בעוד זמן לא רב, ישמע שוב קול התורה וקול התפילה, מן ההיכל הגדול והמפואר, אשר בנייתו שוחזורו המדוייקים הולכים ומסתיימים בימים אלו ממש. עוד לפני שדרכה כף רגלם של ראשוני המתפללים החדשים של בית הכנסת, הוכתר לשמש כרב בית הכנסת הגאון רבי שמחה הכהן קוק מרחובות. המצפה לצאת משער בית הכנסת כשבידיו ספרי התורה אשר יוצאו מן הארון המפואר והמשוחזר בדייקנות, כדי לקבל פני גואל.
עתיק היה הסליק, אך לא עתיק דיו. ללוחמים המותשים שחרפו נפשם על הגנת העיר העליונה, היום הזה ממש לפני 1939 שנים, הנשק שבו היה יכול להועיל, אך את העתיד הם לא יכלו להקדים, לא את העתיד הרחוק וגם לא את זה הקרוב, הקרוב מאוד, את השבוע הסוער שלפניהם, הם קיוו שלא לצפות, הם קיוו לדחוק.

ירושלים של מטה - פרק א' - קול הדממה
ירושלים של מטה - פרק ב' - המקוה הפלאית
ירושלים של מטה - פרק ג' - משיפול ויבנה
ירושלים של מטה - פרק ה' - התקוה והסוף