יום שלישי י"ב בכסלו תש"פ 10/12/2019
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

הצטרף לרשימת תפוצה

נא הכנס מייל תקני
הרשם
הצטרפותכם לרשימת התפוצה – לכבוד היא לנו, בקרוב יחד עם השקתה של מערכת העדכונים והמידע תעודכנו יחד עם עשרות אלפי המצטרפים שנרשמו כבר.
בברכה מערכת 'עולם התורה'

מקום או אתר

ירושלים של מטה - פרק ג' - משיפול ויבנה

חיים טברסקי חוזר שוב אל העבר ומגלה מתחת לעמוד הקשת העתיקה בקארדו המזרחי את העתיד הטמון שם והצומח ממנו.

חיים טברסקי כ"ג באב תשס"ט - 13/08/2009 15:01
אך סיים רבי צדוק הכהן את סדר טבילותיו במקוה הפלאית, עליה קראנו בפרק הקודם, ואנחה רבתי נעקרה בליבו הטהור. לא, אין יותר סיבה לשים את פניו למזרח, אל עבר גשר הכהנים אשר נמתח מהר-המוריה אל עבר העיר העליונה, ואשר נועד להבטיח את הגעתם בטהרה לעבודת המקדש. הגשר חסום בידי חיילים רומאים, וגם לו היה פתוח למעבר, לא היה טעם בצעידת סרק על פניו היגיעות, כאשר לנגדו כרע נפל שדוד הארי הגדול, ופיח השריפה עודנו ממלא את סמטאותיה של העיר העליונה. שריפה במקום קטורת. אפר במקום לבונה.
עושים איפה רבי צדוק וקבוצת מקורביו את צעדיהם מערבה בקארדו הרומאי המהודר שנבנה זה לא מכבר. חנויות היין והסלתות שוממות, פה ושם נראים בעליהם משוטטים בקרבתן. עדיין יש איזו שהיא תקוה בלבבות, אולי ושמא תנצל העיר העליונה מגורל אחיהם שלמטה, אולי ושמא יצליחו העושים במלאכה להשקיט את חמת הרומאים ולהחזיר את הסדר בעיר האבילה על כנה, ואולי ושמא גם נזכה להחזיר את עבודת המקדש כבראשונה. עדיין יש תקוה.
צילום: החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי
'הם הגיעו לפינת הרחובות'. הקשת הרומאית בהצטלבות הקארדו לכיוון מזרח שהתגלתה בחפירות תחת בית הכנסת החורבה. משמאל לימין: מר ניסים ארזי, מנכ"ל החברה לפיתוח הרובע ומר הלל גבע, אדריכל הבית של החברה. .

הם הגיעו לפינת הרחובות. כאן במקום הזה מתחבר הרחוב עם הקארדו הרוחבי הנמשך מצפון לדרום. רבי צדוק נשען על עמוד הפינה התומך את קשת הרחוב המפוארת ונאנח אנחה גדולה ומרה. שתי טיפות רותחות זולגות מעיניו ומספיגות את רצפת האבן. אוי לי שראיתיך בכך ירושלים, אוי לך בירת ממלכה שכה עלה בגורלך. אך יש תקוה לאחריתך – ירושלים, ויום יבוא – ושבו בנים לגבולך.
שנים חלפו, מאות רדפו זו את זו, בשנת ה'כ"ז מופיע בשערי ירושלים אחד ממאורות האומה. רבינו משה בן נחמן מקטלוניה שבספרד, שם את פעמיו לארץ אבותיו, ורגליו דורכות בשערי ירושלים. יהודים לא מצא הרמב"ן בירושלים כלל, למעט שני צבעים שהורשו להתגורר בה לרגל מלאכתם. והעיר חרבה ושוממה, חרבה מאין יושב ושוממה מבלי בניה. 'כל הרוצה לבוא וליטול חורבה מחורבות ירושלים ולהתגורר בה – הרשות בידו' – כותב הרמב"ן, רב הפרוץ על המרובה, והיתה סוכת דוד כעדר ללא רועה, וכמלונה ללא גדר.
דבר ראשון, ממחשבה למעשה, בונה הרמב"ן בית כנסת מפואר. מעל אותה פינת רחוב רומאי קדום, המכוסה באותה עת בעפר רב-שנים, איווה הרמב"ן מקום לשבתו, ומקים שם בית כנסת. במשך מאות שנים, משמש בית כנסת הרמב"ן על ארון הקודש הכפול שבחזיתו, מרכז רוחני ליהודי ירושלים. שם שימש בקודש רבה של העיר רבי עובדיה שעלה מהעיר ברטנורה שבאיטליה, ושם פעל גם השל"ה הקדוש – רבי ישעיה הלוי הורביץ לאחר שעלה לירושלים בשנת ה'שפ"א.
צילום: מנחם גינוסר
ארון הקודש הכפול ב'מזרח' של בית הכנסת הרמב"ן .

בתחילת חודש מרחשוון ת"ס, הגיעו לירושלים שיירת עולים גדולה מראשותו של רבי יהודה החסיד משדליץ הפולנית. אלף וחמש מאות איש היו בקבוצת העולים אשר יצאו מפולין, תלאות הדרך שהפחיתו ממספרם כזאת וכהנה לא הרפו את ידיהם. מיד בהגיעם לעיר הם החלו במלאכת הבניין, ודבר ראשון הם רכשו את השטח הצמוד לחצר האשכנזית, ליד בית הכנסת של הרמב"ן, ומעל – ממש מעל קשת הרחוב אשר חיברה את הקארדו הצפוני-דרומי למשנהו המזרחי-מערבי.
כעבור ימים ספורים מעת הגיעם לירושלים, הוכו העולים קשות, עם פטירתו הפתאומית של מנהיגם רבי יהודה החסיד. המכה הקשה רק דירבנה את ידיהם העושות במלאכה, מאין ממון הם לוו סכומי כסף נכבדים מערביי העיר, וכך הם הקימו לתפארה את בית הכנסת שנקרא על שמו של רבם – רבי יהודה החסיד.
לא ארכו ימי שלוותם, הנושים הערביים דחקו בהם לשלם את חובם בהקדם. שליחם שיצא לארצות הגולה – רבי גדליה מסיאטיץ חזר ובידו 25.000 טהלר גרמני, אך זה היה מעט מידי ומאוחר מידי. בח' במרחשוון ה'תפ"א, התנפלו הערבים על בית הכנסת והחריבוהו עד היסוד. התמזג אבק השריפה של בית הכנסת עם הדמעה הראשונה שזלגה מעינו של רבי צדוק במקום ההוא, אלף ושש מאות שנים קודם לכן.
בשנת ה'תקצ"ז השיגו רבי מנחם מנדל משקלוב ורבי אברהם שלמה זלמן צורף, רשיון מלכותי להקמתו מחדש של בית הכנסת בחצר האשכנזים. אך ההשגחה העליונה עיכבה את לוח הזמנים לתחילת הבניה, עדיין לא הגיע הזמן. בשנת תרט"ז ביקר בירושלים האדריכל הטורקי הנודע אסעד אפנדי, והוא קיבל את בקשתם של ראשי הקהילה האשכנזית בעיר לתכנן את בנייתו המחודשת של בית הכנסת.
צילום: החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי
בימת בית הכנסת 'בית-יעקב' - חורבת רבי יהודה החסיד בימי תפארתה, על גבי גלויית ברכה. .

בחסותם של השר משה מונטיפיורי ומשפחת רוטשילד, הושלם במהירות בנייתו של בית הכנסת החדש והמפואר, אשר עלה עשרת מונים על יופיו של הבית שנחרב, וכיפתו אשר ניצוקה על ידי תושבי הרובע היהודיים בלילה אחד, היתה הגבוהה ביותר מבין בתיה של ירושלים. ובכ"ד באלול תרכ"ד, נחנך בית הכנסת בפעם השניה, ונקרא בשם 'בית יעקב' על שם הברון יעקב רוטשילד.
מאז היה בית הכנסת למרכז החיים הרוחניים והציבוריים של הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. בחצרו פעל בית הדין המרכזי של העיר, וישיבתו של הרב שמואל סלנט 'עץ חיים' שכנה בצמוד אליו. והיו כל מבקש ה' ודורש אל האמת – באים בשעריו.

ועדיין דמעתו השניה של רבי צדוק שותתת רותחת מתחת לעמוד הקשת הקדום ההוא, שם עמוק מתחת ליסודותיו. ולא מצאה מנוח לנפשו הסוערת אשר חזתה את העתיד לבוא למקום מקדש מעט הזה. ועל כך בעזה"ש בפרק הבא.

ירושלים של מטה - פרק א' - קול הדממה

ירושלים של מטה - פרק ב' - המקוה הפלאית
ירושלים של מטה - פרק ד' - הבית השלישי
ירושלים של מטה - פרק ה' - התקוה והסוף