יום שישי י"ט באדר ב תשפ"ד 29/03/2024
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

הצטרף לרשימת תפוצה

נא הכנס מייל תקני
הרשם
הצטרפותכם לרשימת התפוצה – לכבוד היא לנו, בקרוב יחד עם השקתה של מערכת העדכונים והמידע תעודכנו יחד עם עשרות אלפי המצטרפים שנרשמו כבר.
בברכה מערכת 'עולם התורה'

זכרונות מן החורבה

זכרונות מן החורבה

עם שוך הגל הראשון של ההתרגשות בחנוכת החורבה בפעם השלישית, הצליח כתב Tog לאתר את אחד השרידים האחרונים שיכול להעניק עדות מכלי ראשון על תפילות אביו ב'חורבה' בעודה חרבה, על האמפטיה הבריטית ועל השאלה שרק מי שגדל באותם הימים יכול לשאול: "עד כדי כך חשוב לכם ביקורו של תיאודור הרצל?"

יהודה שפיגל, ז' בניסן תש"ע - 22/03/2010 15:23
תפילות השבת שחזרו השבוע להדהד בהיכלו של בית כנסת החורבה, והעבודה הרוחנית ששבה בשלישית אל המקום ההיסטורי. מחזירים אותנו אל  עברו המפואר והלא כל כך רחוק של המקום הייחודי. רישומם העז של הימים הזוהרים של מבנה הפאר, שהסתיימו באחת עם חורבנו השני בשנת תש"ח, נותר במשך עשרות שנים, בקרבם של הירושלמים הוותיקים שגורשו ממנו בפקודה ירדנית. רובם המכריע של אותם יהודים שקיוו כל חייהם לשוב ולראותה בתפארתה יחד עם בית המקדש השלישי, כבר אינם עמנו ולא זכו לראות, אף לא את החורבה בבניינה.

החשש שמא לא יימצא מי שיוכל לשתף אותנו מכלי ראשון באווירת אותם הימים, התפוגג, כאשר פגשנו את הרב שלמה אהרן ורטהיימר, שהיה בעת החורבן ילד כבר 11, אך  כבנו של בעל התפילה הקבוע ב'חורבה' בימי ראש השנה, הוא זוכר היטב את אווירת חודש תשרי בבית הכנסת החורבה, שזכה למקום מרכזי, בהווי המרתק ברובע היהודי כולו.

טוג
הרב שלמה אהרן ורטהיימר צלם
השם חורבה מעורר אצל ר' שלמה אהרן, לא מעט זיכרונות נוסטלגיים, והוא משחזר בהתלהבות את אותם ימים נפלאים. "חודש תשרי היה עבורנו הילדים, חוויה בלתי נשכחת. בימים נוראים, היה אבי זצ"ל  עובר לפני התיבה בבית כנסת החורבה. קוראים לזה החורבה? באותם ימים, קראנו למקום 'בית יענקעב שול' וזה היה בית הכנסת הכי יפה שהיה בירושלים באותה תקופה", מתאר ורטהיימר בהתלהבות. "בימים כתיקונם, לא התפללנו שם, בשל המרחק משכונת בית ישראל, שם התגוררנו. אבל בימים נוראים, זה היה בית הכנסת שלנו.  בכל שנה בחודש תשרי, התגוררנו אצל סבתא בעיר העתיקה והייתי עובר ללמוד בחיידר עץ חיים שהיה ממש סמוך לחורבה, היינו שם כל המשפחה, ורק אבא יצא משם לעבודה.

"הזכות לעבור לפני התיבה ב'בית יענקעב שול' בימים נוראים, נפלה בחלקו של אבא באופן ממש לא צפוי. שנה לאחר נישואיהם עברו הורי להתגורר באזור מאה שערים ורק לעיתים רחוקות, היה אבא מזדמן לתפילה בעיר העתיקה. פעם אחת, התפלל אבא מנחה לפני העמוד, בבית הכנסת הסמוך לחורבה, שהיה נקרא ר' שעיה'ס מדרש שול. במקרה עבר שם, דער גאבע אהרן דורסקי (הגבאי ר' אהרן דורסקי, שהיה גבאי של החורבה) ושמע את אבא שלי מתפלל. אחרי התפילה ניגש אליו אהרן דורסקי ששימש גם כבעל התפילה בימים נוראים ושאל את אבא אם הוא יסכים לעבור לפני התיבה, בבית יעקב, בימים נוראים. אבא השיב לו בחיוב. ואכן, מאותה שנה עד הגירוש חלק אבי את התפילות עם אהרן דורסקי. ביום א' של ראש השנה היה אחד מהם מתפלל שחרית והשני מוסף, ביום השני היו עושים הפוך, כך גם ביום כיפור חילקו ביניהם את תפילת שחרית ומוסף.

השיפוץ אינו אותנטי

"היופי של בית הכנסת חרות עדיין היטב בזיכרוני. [כאן משחזר ר' שלמה בתנועות ידיו את מראה בית הכנסת] בקיר הימני היה ציור ענק של הר סיני, ציור מרהיב ביופיו שתפס כמעט את כל הקיר. בצד שמאל התנוסס ציור ענק של המנורה בבית המקדש. שמעתי שבשיפוץ עכשיו, הם שיחזרו כל מיני ציורים, אבל זה לא הציורים שהיו אז.

ארון הקודש, מבנה יפה ומרשים במיוחד, היה בנוי בצורה כפולה, זה היה ארון אחד ועוד ארון. כילד לא הבנתי לפי מה מחולקים ספרי התורה לשני הארונות. כנראה שלמעלה היו ספרי תורה ישנים יותר ולמטה חדשים. העמוד של החזן גם היה במבנה כפול, דומה לארון הקודש ומאוד יפה, מאוד מיוחד.

בצד מערב למעלה, הייתה עזרת בה השתמשו הנשים במשך כל השנה. עבור שמחת תורה, נבנו בתוך בית הכנסת, לאורך צידו הצפוני והדרומי, גלריות גדולות, כמו מרפסות, שם יכלו הנשים לעמוד ולחוש מקרוב את שמחת התורה.

במרכז בית הכנסת עמדה בימה גבוהה ורחבה, שההגעה אליה כרוכה הייתה בטיפוס במדרגות. על ריצפת הבימה, עמדה בגאון 'א ריינע זיבלרנע מנוירה ממש א הויכע' (מנורת כסף טהור, ממש גבוהה) שיופיה המרהיב העיד עליה שנרכשה בדמים מרובים. היא נבזזה על ידי הערבים, שנטלו אותה בטרם החריבו את המקום.

"ביום ראשון של ראש השנה, היה הרב הראשי, הרב הרצוג, עושה ברגל את הדרך מרחביה כדי לכבד את "המתיר עגונות" (זה היה כינויו של הרב כהנא, שעסק בשאלות קשות בדיניהם של עגונות שהיו שכיחות באותה תקופה, כשהגיעו לארץ פליטים רבים מאירופה הבוערת). הרב הרצוג היה אומר דרשה לפני התקיעות ולאחר התפילה היו כל המתפללים הולכים לבית הרב, שם עשו קידוש מיוחד לכבודו של הרב הרצוג.

השופר התפוצץ באמצע התקיעות

"בעל התוקע, היה יהודי מאוד מעניין. קראו לו ר' שלמה פריימן, הוא היה חרש. תמיד אחז בידו חתיכת עץ ארוכה עגולה וחלולה. מי שרצה לשוחח עמו, התבקש לאחוז בידו את צידו האחד של הקנה כשאת קצהו השני, תוחב ר' שלמה באוזנו וכך מצליח לשמוע את הנאמר.

התקיעות של ר' שלמה היו  לשם דבר. תקיעות מאוד ברורות וחזקות, תוצאה של תקיעה בכל הכח. אני זוכר אפילו שנה אחת," נזכר וורטהיימר בערגה, "שהוא תקע כל כך חזק, עד שבאמצע התקיעות התפוצץ לו השופר.

הקהל בבית הכנסת היה מאוד מגוון. זה לא היה בית כנסת שכונתי רגיל. צפיפות מיוחדת לא ניכרה במקום ואיתורו של מקום פנוי, לא היה כרוך ברכישתו מראש. בסך הכול עמד מספר המתפללים על חמש עד שש מנינים, חלקם מאנשי המקום ואחרים שבאו מכל מיני מקומות כדי לראות את בית הכנסת. היו כאלו שהגיעו למקום כדי להתפלל. ואחרים שנסתקרנה עליהם דעתם וביקשו לצפות מן הצד. לעיתים, היו בין הצופים כאלו שאינם שומרי שבת, אך הם הביטו מהצד ושמרו על קדושת המקום.

בניגוד למעמד הציבורי והמונומנטאלי שרכש לעצמו ה'חורבה', הרבה מאוד בזכות פעילות-היתר של החברה לשיקום הרובע במטרה לגייס תורמים לשיקומו, סבור הרב ורטהיימר כי במבט של ילד בימים ההם, המציאות הייתה שונה. "זה לא היה בית הכנסת הגדול וגם לא העיקרי ברובע", הוא מספר. "מלבד החורבה, שכנו בעיר העתיקה מספר גדול של בתי כנסת ששימשו את הציבור. במרחק 2 רחובות מהחורבה עמד בתפארתו בית כנסת שנקרא 'ניסן באק שול' שנבנה מכסף ששלח הרוז'ינער והיה שייך לחסידי בויאן.  זה היה בית כנסת, ענק ויפה, כפי שניתן לראות בתמונה", הרב ורטהיימר מכוון אל תמונה שאוחז בידו. "במלחמה החריבו אותו הערבים ועד היום הוא מצפה לגאולתו ובנייתו מחדש. ב'ניסן באק שול' היו מתפללים חלק גדול מהציבור החסידי. בקרבת מקום היה גם בית כנסת ליטאי.
טוג
  ניסן באק שול, גם הוא מהימים שלפני תש"ח. היום לא קיים. [צלם]

בית כנסת לכל קהילה? לא 'המצאה' של דורנו

כמעט לכל קהילה היה בית כנסת משלה. ליד החורבה למטה היה תלמוד תורה וגם בית כנסת קטן ששכן בתוך כוך. למעלה יותר, קצת אחרי הכניסה לחורבה, בצד ימין היו כמה מדרגות לעלות ושם היה הקרלינער שול. היה גם 'חבדסקער שול' וגם 'ברסלבער שול'.

כשהתפללו בפנים, לנו הילדים בחוץ, בכלל לא היה משעמם. הייתי ילד קטן ומיותר לציין שחלק גדול מהתפילה שיחקתי בחוץ. היו שם ברחבה, הרבה ילדים, מכל בתי הכנסיות ויכולנו לשחק שם מבלי להפריע להורים להתפלל.

כאשר כיום מלווים את ימיה הראשונים של החורבה השלישית, התפרעויות זעם של בני דודנו הישמעאלים, נזכר ר' שלמה כי באותם ימים לא היו כלל בעיות עם הערבים בסביבה. "לא נתקלתי בעימותים או במעשי התגרות. החורבה הייתה מאוד קרובה לבטראק, (היום השוק הערבי ממוקם רחוק יותר) אבל חיינו בשלום עם הערבים.  גם השוטרים הבריטיים שהסתובבו באזור, בשל קרבת המקום לבית הסוהר ה'קישלה', לא הציקו לנו.

"בדרך כלל האירועים שהטרידו את שלוותינו, היו מתרחשים כל שנה בכותל המערבי. לשם הגיעו אלפי אנשים מכל ירושלים. הבריטים לא הרשו לתקוע בשופר ברחבת הכותל, ובכל ראש השנה היינו שומעים סיפורים מכעיסים, על מעלליהם של השוטרים הבריטים.

"במהלך יום טוב, נהגנו בכל שנה לרדת לכותל המערבי, הדרך כלל לא הייתה קלה. במקומות שיש היום כבישים ושבילים נוחים, היו באותם ימים מדרגות ורחובות ועוד מדרגות ועוד רחובות. כדי להגיע מבתי מחסה שהיה נקרא דייטשישע פלאץ היה צריך לרדת 150 מדרגות (כיום הכביש המוביל מחניון הרובע לכותל) אך למרות זאת ירדנו לכותל. הקפדנו לרדת כמעט כל שנה, בכל אחד מימות ראש השנה.

יד ממשלתית מכוונת בהאדרת החורבה על פני 'ניסן בק שול'?

"בלילה השני של ראש השנה, היינו צריכים להמתין המון זמן לסעודת יום טוב. בתחילת הלילה, היה השוחט מגיע לבית שלנו ושוחט את העוף, לאחר מכן הלכנו להכשיר ולבשל. רק לקראת אמצע הלילה, הייתה סעודת יום טוב מוכנה.

ושוב חוזר הרב ורטהיימר אל הימים ההם, ואל בית הכנסת השני שמשום מה אף לא  אחד חושב שגם אותו יש לשקם, וההיסטוריה שלו אינה מכובדת פחות, ואולי אף יותר מזו של ה'חורבה', למעט ביקור מר הרצל, שלא התרחש שם כמו ב'חורבה', ולחברה לשיקום הרובע הפתרונים. "'ניסן בק שול' גם היה בית כנסת מפואר ושובה עין, אך  לעומת החורבה, היה לו חיסרון משמעותי. הוא ממוקם בקומה ראשונה וההגעה אליו, הצריכה טיפוס במדרגות. לעומת מדרגות בודדות בלבד שהפרידו בין החורבה לרחבה שתחתיה.
טוג
  [צלם]


בתקווה, כי בתי הכנסת החרבים האחרים יבואו גם הם על שיקומם, אל מקומם הראוי בכותל המזרח של ירושלים, ומהרה ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים ברכו את ה'.

Yechiel
המזכרות שחולקו למשתתפי טקס חנוכת הבית בחורבה [צלם]

Yechiel
 [צלם]

 [צלם]

 [צלם]

 [צלם]