יש לי מושג
'בן דרוסאי' או 'וֶול דָאן'
מקור להגדרה הלכתית בהלכות שבת הינו שמו של שודד דרכים
הגדרה הלכתית המובאת בחז"ל בעניין מלאכת האופה, (המבשל) המלאכה ה- י"א מל"ט אבות המלאכות האסורות בשבת, למידת בישול של מאכל הינה 'מאכל בן דרוסאי'.
מקור מונח זה הינו משמו של ליסטים - שודד דרכים, אשר היה ידוע בזמן חז"ל שטבעו הגדרה זו, ושמו 'בן דרוסאי'. הגדרה זו של 'בן דרוסאי' נבחרה לתאר תבשיל שאינו מבושל כל צרכו, משום שאותו שודד, בן דרוסאי, היה נוהג לאכול תדיר את מאכלו באופן שלא התבשל כל צרכו. זאת מפני שמעולם לא היה לו פנאי להמתין עד לסוף בישול מאכלו, בשל החשש התמידי מפני שלטונות החוק, והמנוסה אשר היה בה, מפניהם.
יש המשערים כי מוצאו של הליסטים 'בן דרוסאי' היה מן היישוב החקלאי הקדום שבשפלת יהודה 'מדרס' או 'מדרסיס' בלשון הרומאים, אשר החלה הישיבה בו באמצע ימי בית שני, ומכאן שמו, אך אין לכך הוכחה תלמודית או הסטורית.
שיעור מאכל בן דרוסאי המדויק שנוי במחלוקת, לדעת הרמב"ם הינו חצי בישול, ולדעת רש"י בפירושו לגמרא, מסכת שבת, דף כ' הינו רק שליש בישול. מצב המאכל, המשתמע מהגדרה הלכתית זו, הינו מאכל אשר ניתן לאוכלו בשעת הדחק, למרות שלא נגמר בישולו.
חיוב בישול בשבת, הינו על המבשל מאכל בשיעור של 'מאכל בן דרוסאי', כשאף בישול כל שהוא בפחות מכך, אסור.
המושג 'מאכל בן דרוסאי' נידון אף בעניין של הטמנה בערב שבת, שהייה וחזרה, לדוגמא: בעת הצורך מותר להניח מאכל שאינו מבושל כל צורכו אם נתבשל כשיעור בן דרוסאי לפני שבת, על גבי כירה גרופה וקטומה. כאשר יש המקילים בכך אף שלא בשעת הצורך, ויש המחמירים, ומתירים רק כאשר נתבשל המאכל כל צורכו, והוא עומד תחת ההגדרה של 'מצטמק ורע לו'.
(פלטות שבת של ימינו נחשבות לדעת רוב הפוסקים ככירה גרופה וקטומה, ומאכל בשיעור של 'בן דרוסאי' מותר להניח עליה בערב שבת, שימשיך להתבשל בה לכל הדעות)