יש לי מושג
טשולנט פריזאי
מקור המילה טשולנט הינו מצרפתית, ולמונח העברי שלה 'חמין', שמות רבים נוספים אשר הורגלו בעדות השונות.
המילה האידישאית ל'חמין' הינה טשולנט, שבהגייה מזרח אירופאית נהגיית כ- צ'וֹנט/ צ'וּנט, ובמבטא מערב אירופאי: שאלט.
מקור המילה הינו מן השפה הצרפתית, המתארת את תהליך בישולו של החמין במילים טשו-לנט: chault-lent, אשר בתרגום לעברית הינן: מתבשל לאט.
תהליך הבישול של החמין אכן איטי, מפני שעליו להיות ארוך ולהימשך עד בוקר יום השבת, ואם יתבשל החמין באורח מהיר - ייחרך ולא יהיה ראוי לענג בו את השבת. זו גם הסיבה שבחמין כלולים מיני מאכלים ארוכי בישול וכאלו שלא נחרכים בבישול ארוך כ: בשר, תפוחי אדמה, קטניות וכו'.
כל עניין אכילת החמין בשבת הינו- תהליך בישולו הארוך לאורך השבת, עד לעת הסעודה, בה נאכל, כחלק ממגמת חז"ל לבדל מישראל את כת הקראים, אשר טענה כי התורה אוסרת שאש תהיה בוערת במהלך השבת, ולא כפי שמלומדים אנו מתורה שבעל-פה, שהתורה אוסרת רק על הבערת אש במהלך שבת קודש, ואין כל בעיה שהאש תדלק מערב שבת, ואף ניתן להשתמש בה, כמובן, אך ורק באופן המותר והמפורט בהלכה.
הג'חנון התימני, אשר בישולו אורך שעות רבות באורח איטי אף הוא נאכל כחמין.
שמות נוספים לחמין, מלבד ה'טשולנט' האידישאי שמקורו בצרפתית ניתן למצוא במגוון צורות אצל עדות המזרח: העדה הבוכרית מכנה את התבשיל 'אושיסבו', חמין אצל יוצאי עיראק מכונה 'טבית',ויוצאי מרוקו קוראים ל'טשולנט' המזרחי: 'דפינה' או 'סכינה'.