יש לי מושג
חמין וחמיצה- מנה בסגנון קראי
שניים ממאכלי השבת (והחג) היהודיים המסורתיים, מקורם במלחמה נגד סברות קראיות כפרניות.
אכילת חמין (טשולנט) בשבת נוהגת עד ימינו, על מנת להוכיח את ההתנגדות היהודית לסברה כפרנית שנולדה בימי הביניים, כך גם ה'בורשט', (חמיצת סלק) אשר נוהגים להכינו לכבוד חג הפסח.
שני מאכלים אלו הינם חלק ממנהגים רבים אחרים אשר קבעו קדמונים במלחמתם נגד כתות הקראים והצדוקים אשר הפילו חללים בעם ישראל. זאת מפני שה'גלישה' אל כתות אלו היתה מסוכנת בשל הקלות להגיע אליה, מאחר והקראים נראו היו כיהודים לכל דבר, ומשום כך לא היה לחלשים שבעם סימן ניכר לכפירתם, וכך יכלו לנעוץ טפריהם בעם היהודי.
חז"ל נחלצו למלחמה בכתות אלו על ידי יצירת חיץ בינם לבין העם, בכך שהצליחו ליצור בידול בין מנהגיהם למנהגי העם היהודי ולהנהיג מנהגים שנוגדים בכוונה תחילה את השקפת הקראים. וכאשר התאפשר על פי ההלכה, אף בטלו מנהגים יהודיים, במקרה שהיו עלולים להתפרש כמאשרים את השקפת כתות אלו.
כך 'נולד' החמין, אשר מוכיח כי פירושם המסולף של הקראים לפסוק שבחומש שמות, פרק ל"ה, פסוק ג': "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" וטוען כי אסור שתהיה אש דלוקה בשבת, אינו נכון על פי ההלכה היהודית, והוכחה לכך הינו החמין שנאכל חם ביום השבת, ובכך מוכיח כי דלקה אש בעצם השבת לצורך שימור חומו.
באותה הדרך נכנס גם מנהג שתיית החמיצה בחג הפסח.
מנהג זה בא לסתור את הפירוש המסולף של הקראים למילה 'מחמצת', שבה נוקב המקרא באיסור שאין לאכול חמץ, וכל תערובת המחמיצה שאר בצק, כמובא בחומש שמות, פרק י"ב פסוקים י"ט, כ': "שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל... כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ..."
פירוש הקראים כלל לא היה מכוון אל החמץ, שהינו תערובת של קמח ומים ששהו יחד מעל שמונה עשרה דקות בלא עיסוק בם, עד שהגיעה התערובת לכדי חימוץ ותפיחה, אלא לפי טענתם, ההלכה אוסרת אכילת מאכל חמוץ בלבד...
על מנת להוכיח קבל עם כי אין בדברי הבל אלו ממש, הנהיגו בעם ישראל את שתיית החמיצה בחג הפסח.
החמיצה המדוברת הינה מרק סלק קר וחמוץ, ונקראת גם כן 'בורשט' - התעתיק הפונטי של המילה סלק ברוסית.
***
מפני כתות הקראים השונות שקשות היו כספחת לישראל לאורל התקופות השונות, נקטו חז"ל צעדים נוספים על-מנת לבדלם מקהל יראי ה'. אחד מהם הינו: ביטול כלילת חלק בקריאת שמע היומית, כפי שנהוג היה בבית המקדש: אמירת עשרת הדברות, שאינה נוהגת כיום.