יום חמישי ב' באדר תש"פ 27/02/2020
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

מתכונים

  • מעושנים חמים וטעימים

    מנה ראשונה בשרית חביבה ובלי הרבה טרחה. פשוט הולכים לקצב טוב וקונים בעוד מועד כמה מעושנים טובים, ומכינים סלט – דקה אחרי שהם מונחים על מחבת, החביבים שלנו כבר בשלים להגשה. מושלם, רק המחיר גבוה, אבל לא לשכוח שמדובר בבשר מוכן, שאינו מתכווץ על האש

    לכתבה המלאה...

חג ומועד

מתתיהו של דורנו - מתתיהו גלמן

מאות ואלפים, לומדי ומופלגי תורה, ומתנהגים בחסידות, עשו את דרכם לעיירה הפולנית הקטנה 'גורא-קלאווריא' אשר שכנה על אם הדרך שבין ורשה ללובלין, אותה כינו בשם 'גור', למרן רועה ישראל האדמו"ר בעל ה'אמרי אמת', שם שאבו המה מלא חופניים תורה ויראת שמים

עולם החסידות כ"ה בכסלו תש"ע - 12/12/2009 19:19
הבחורים שבאותם הימים, היו לומדים בשטיבלך יומם ולילה, וחיים באחוה חסידית מופלגת. ביטוי לכך היו הסעודות שסעדו בצוותא, כך, ברוח "איש את רעהו יעזרו" חיו בגאון ובשמחה את דרך החסידות. ויכלו להלחם בפגעי הזמן והרחוב הסואן. לכל חבורה היה ראש קבוצה "קומדנט" (מפקד בפולנית) שהנהיג את החבורה כך היו מאות חבורות.

מספר שנים טרם השואה, הגיע לגור בחור שגדל בבית מתבולל. אך מתוך קירבה עם חסידי גור, סלל לאט ובטוח את דרכו. ותוך תקופה היה לאחד ממנהיגי החבורות, הלא הוא "מתתיהו געלמן". החבורה בקרקא היתה תחת חסותו וכונתה "מתי'סובציס", חבורה זו יצא שמה כמי שקידשה שם שמים בחייהם ואף במותם, בעלותם על המוקד.

בכתבה שלפניכם הבאנו את קורות הנער שהגיע לגור, אגב פרסום חלק מהמכתבים שכתבו לו ראשי החבורות בתחילת דרכו. דרך שורות אלו יכולים אנו לתת הצצה חטופה לחייהם חיי טוהר ותביעה ללא הרף לעלות במסילה העולה בית ה'.

הצליל שעורר את נימי הנפש

ילד תפנוקים להורים מתבוללים היה "מטי" במשפחה מתבוללת בוינה אשר להם וליהדות ולא כלום.  באחד הימים מזדמן הוא לכיכר הגדולה, ולפניו מתגלה מחזה מרהיב. עומד רב שהוד קדומים חופף עליו ונושא ברמה את דבר ה', ומסביב עומדים אנשים לרוב, רתוקים, מביטים ביראת הכבוד ברב, ושותים בצמא את דבריו. הרב הוא הגאון הנודע רבי מאיר שפירא רבה של לובלין ומחולל הישיבה הגדולה חכמי לובלין.

למקומות שונים, קרובים ורחוקים נדד הרב לעשות למען המוסד הקדוש, שלא יקרוס חלילה. ובכל מקום בואו התקבצו מאות ואלפים לשמוע את דבריו. זו היתה לו פגישתו הראשונה עם היהדות והיא אשר עוררה נימים חבוים בנפשו של הנער. בכוחות עצמו החל הנער להכיר את בוראו ולקבל מושגים ביהדות. הוא התקדם עוד ועוד. אך איש לא שיער להיכן יגיע הנער. כשהרגיש שבשל דיו בכדי לחיות בחיי חברה חרדית החליט בצעד נועז. לברוח מבית אביו לפולין ולהיכן? לישיבה הגדולה ישיבת חכמי לובלין, שבראשה עומד הרב הגדול רבי מאיר שפירא.

באחד הימים בשלהי שנת תרצ"ג מופיע מטי בשערי הישיבה מצויד באמתחתו במכתב המלצה מרבי משה'ני מבאיאן (רעו הטוב של רבי מאיר, ולימים, מהעומדים בראש ה"שלטון הרוחני" שנוסד לאחר פטירת הרב, לנהל ולנווט את הישיבה). וכה נאמר בו: 'הנני בזה להיות לפה ולמליץ עבור המוכ"ז הבחור המופלג כמר מתתיהו געלמען נ"י מק' וויען אשר מטרת נסיעתו למחניכם להסתפח להישיבה. העלם הלז הוא משובח אשר יש בו כשרונות נעלים. ואף כי מבית אביו יניחו לו מכשול על התפתחותו בתורת ה', אולם הוא באחד ומי ישיבנו ונפשו איותה להגות בתוה"ק ומשליך הכל מנגד. וכל החפצים לא ישוו לו למען יזכה להשתלמות בלימוד תוה"ק. לזאת אבקשו כי יערב חין מליצתי לפניו לקבלו בסבר פנים יפות ויתמכו ברוח נדיבה. ואודות מתן דמים כנגד היסוד כפי אשר המוכ"ז העלם הציע לפני יש לו תקוה על זה ואקוה כי נחת ינחת ממנו'.

תחת כנפי השכינה


בזרועות פתוחות ובמאור פנים קיבלו רבי מאיר ועתה היה מתתיהו לתלמיד מן המניין. אביו, שהמהפך החד של בנו גרם לו להלם מוחלט, הריץ מכתב לרבה של לובלין היתכן כדבר הזה, והרב התפנה מטרדותיו הרבות וכתב מכתב לאב.

תאריך המכתב הוא כ"ז בתשרי תרצ"ד עשרה ימים לפני פטירתו הפתאומית של רבה של לובלין.

כבוד הנכבד הר' יצחק ליב געלמן נ"י
מכתבו הנכבד הגיעני, ואבשרהו כי בנו יחיה מתענג פה על מבועי התורה ולומד בהתמדה וכשרונות יבשרוהו כי אם ילך הלאה בדרכו זה הטוב, כי אז ישכיל גם יצליח, ובין כוכבי ים התלמוד ישים קנו.
הדו"ש הק' מאיר שפירא
האב"ד ור"מ בלובלין


מכתבו של הרב מלובלין לא הרשים במיוחד את אדון גלמן ובדרכים שונות פנה לבנו, בדרישה לשוב הביתה. במכתב חריף פונה "מתתיהו" להוריו. מחד מבהיר מתתיהו לאביו שחבל אל מאמציו אשר יעלו בתוהו. הוא את דרכו החדשה דרך היהדות לא יעזוב. ומצד שני מלא בדרך ארץ ושאילת שלום להוריו, וכה כתב:

"...הלימוד כאן הנו מפואר, התפילה משפיעה ומדרבנת. אני כבר חדשתי כמה קושיות ותירוצים. הרב שבע רצון מאוד, ואני עוד יותר. התיידדתי פה עם החברים באופן בלתי רגיל. אבקשך עוד פעם, שלא תצער את עצמך ואת אמא לשוא, רק שתבין את מצבי, ולא להסב לי עגמת נפש. כתוב לי מיד, בבקשה אלף פעמים תשובה נוחה. לקחתי לעצמי הרבה מזמני כדי לקיים מצות כיבוד אב.
בנך שאינך מבין אותו
מתתיהו"


הפגישה עם עולמה של גור

באיזהו שלב גילה מתתיהו את חסידות "גור", כנראה שעל ידי תלמידי הישיבה אשר נסעו לגור. הוא הציץ ונפגע ונשבה באור קדושתה. כעת ערגה נפשו לבוא ולראות את פני המאור הגדול הרבי מגור שכבר כל כך הרבה הספיק לשמוע עליו נפלאות.

בבוא מתי'ס לגור, הבחינו מיד כי עילוי מופלא ונשמה גבוהה הגיע אל היכל הנשמות. ה"אמרי אמת" קיבלו במאור פניו הקדושות, ובנו ה"לב שמחה", יחד עם סגל חבורתו, נטלו על עצמם את האחריות לשלומו של העלם המופלא, המפלס בין הרים נישאים ומכשולים בינלאומיים, את דרכו אל התורה. הלב שמחה אף היה המוציא ומביא את ענייני מתי'ס, שאלותיו ותהיותיו, בפניו אביו, האדמו"ר.

האב, המתבולל הווינאי הבלתי נלאה, גייס בלשים פרטיים, ואלה הצליחו בתחבולותיהם, לעלות על עקבותיו של מאטי. אולם גם הוא הבין כי בכוח בלבד לא ישיג מטרתו. כדי להשיא את בנו להסכים להצטרף אליו, התחזה האב לשומר תורה ומצוות: נטל ידים לסעודה וברך, חבוש בכובע, ברכת המזון... וכו'. בהתהדק טבעת החנק סביבו, ועל רקע השינוי למראית עין בהנהגתו של האב, יצא מתי'ס ממחבואו, והודיע לאביו כי הוא נאות לנסוע עמו.

אלא שבנסיעה ב'קולייקע' מגור לוורשה, בדרכם הביתה, לווינה, שב האב בגלוי לסורו, ולעיני חבורות חסידים וחתנו של הרבי, אכל בגילוי ראש וללא ברכה. מתי'ס שנחרד למחשבה, עם איזה אב הוא שב לאוסטריה – גמר בלבו להמלט ויהי מה.

ברכבת היוצאת מוורשה לווינה, נלוו אליו בחשאי, שנים מבני חבורת ה"לב שמחה": ר' יונה גלובנר ור' יצחק ווינר. בסיועם חמק באחת התחנות, וזינק אל הרכבת ממול, העושה דרכה בכיוון ההפוך: מווינה לוורשה...

שעון הזמן תקתק. היה כורח דחוף להסתתר. מוורשה יצא מתי'ס לעיירה הסמוכה רמברטוב, נחבא עד יעבור זעם, אצל ר' אהרן ביאלר ור' אהרן פרקל, חתני ראש הקהל, ר' מנחם מנדל קלוגמן – שהיו מחריפי האברכים של חסידי גור. בשבת קודש הביאו החתנים את האורח, כאלמוני, להתארח בבית חותנם. אלא שהכרת פניו ענתה בו, כי אינו כסתם ארחי פרחי. משם המשיך בדרכו ושב לגור.

מאוחר יותר, בצוק העתים, הושגה פשרה, ומתי'ס שב לתקופה לבית אבא. כמעט בודד היה במערכתו הרוחנית הקשה. ממרחקים, היו לו אז רבינו ה"לב שמחה" ובני חבורתו לעזר רב. חשובי החבורה כתבו אליו – בהדרכתו של ה'אמרי אמת' – אל מקומות מושבו, דברי עידוד, ואף השיאו אליו עצה נבונה, כיצד להתמודד עם הקשיים אשר מערים האב בדרכו.

המקורב שהופך למקרב

האברך המופלא, ר' מנדל ליטמנוביץ, כותב אליו בהתלהבות לווינה, ביום ה' בהעלותך תרצ"ד: "כבוד אהובי הבן יקיר לנו, הלוחם מלחמת ה', מהו"ר מתתי' נ"י ויזרח. "מכתבך קבלתי לנכון, ונבהלתי שלא השגת מכתבי ששלחתי אחר הפסח, ואפשר אשר אביך נ"י הטמין ולא מסר לידך. והנה שמחתי מאוד, בראותי כי הנך נשאר נאמן לה' ולתורתו ולעבדיו, יתן ה' לך כח וחיל שתוכל לבצע רעיונותיך הטהורים, וקוי ה' יחליפו כח, והעיקר והראש והראשון, הוא הלימוד והיגיעה בגמרא ותוספות, כי זה מטהר האדם ומעורר אותו לעבודת ה'...

"הראיתי מכתבך לר' בינם שליט"א (ה'לב שמחה'), בנו של אדמו"ר שליט"א (ה'אמרי אמת') ושמח מאוד ואמר לי דעתו, כאשר יהיה אדמו"ר שליט"א במריאנבאד, בחודש תמוז, תבוא שמה ובטח יסכים אביך ג"כ לזה".

מבין כתלי המכתב עולה, כי ה"לב שמחה", ראה דוקא בעין יפה את שהותו של מתי'ס בוינה, שכן שם יכולה השפעתו להקרין על סביבתו ולקרב רחוקים, כפי שהיטיב לצפות אל מעמקי נפשו של הנער, כך כותב ר' מנדל, משמו: "ואמר לי הרבה פעמים, שאם אתה לומד שמה ומתנהג על פי דרך התורה והיראה, הוא טוב מאוד במה שנסעת בחזרה. ואפשר שגורלך הוא שתכניס תחת כנפי השכינה גם אנשים אחרים..."

בוינה היה למתי'ס לרע, אברך מחסידי גור ר' טוביה רוזנווסר. מסתבר שמתי'ס, שברר מטעמים רוחניים את החברותא, ביקש לדעת אם ראוי לו לחבור אליו. דעתם של בני החבורה, נוחה היתה מהחברותא החדשה, ור' מנדל כותב עליו: "האברך ר' טוביה נ"י מלודז', אני מכירו היטב, גם ר' בינם שליט"א מכירו היטב והיה אשתקד במריאנבאד אצלם, ותפרוש שלומו עבורי".

למכתב מצטרף גם נכד האדמו"ר, רבי פנחס אליהו אלטר, בנו של רבי יצחק מאיר, חתן ה"אמרי אמת", הכותב אליו דברי עידוד ומתעניין גם במצבו החומרי. אף הוא מצרף: "פרישת שלום מבנו של אדמו"ר שליט"א, הרב ר' בינם שליט"א".

נפשו של מתי'ס, הומיה היתה לבוא לגור, ולו בחשאי, אולם הדבר היה מסוכן. ר' פנחס אליהו אלטר, מריץ אליו מכתב, בו הוא שולל את הרעיון – על דעת ה"לב שמחה" – אולם הוא מציע רעיון חלופי, אותו כתב גם ר' מנדל ליטמנוביץ, שלוב בהצעה לנצל את כוח השפעתו שלו על האב העקשן: "מכתבך קבלתי, ואיננו שבע רצון במה שאתה רוצה לבוא לפה. (בטח זה כתב לך ידידנו הב' מרדכי בצלאל). כבר כתבתי לך (וגם דודי הרב ר' בונם שליט"א ג"כ מסכים לזה) שאם יש לך מנוחה שם, מה לך לבוא לפה בגניבה. כי אחר זה גם אביך יבוא לפה ולמה לך זה? אולי טוב יותר שתפעל אצל אביך שיתן לך רשות לנסוע למריאנבאד בעת שיהיה שם כ"ק אא"ז אדמו"ר שליט"א. אולי גם אביך ירצה ג"כ לנסוע למריאנבאד, ושם יהיה ג"כ דודי הר"ר בונם שליט"א, אולי יוכל לפעול אצל אביך שיתן לך רשות לנסוע לפה!".

יצוין שלימים כאשר הקים הלב שמחה את ישיבת "חידושי הרי"ם", בעת מגוריו בארץ ישראל, הועלתה הצעה להעלות ארצה את מתי'ס, כדמות מופת שתעמוד ביסודה של הישיבה. משום מה לא יצא הרעיון אל הפועל.

הדברים עולים בין בתרי מכתב ששיגר ר' סנדר דרנגר אל רבינו, באור לד' ואתחנן תרצ"ו, ובו הוא כותב אליו: "בהזדמנות זו באתי להזכיר לכת"ה, את ענין הב' מתתי' מוויען, אשר כתב אלי עוד בזמן שהותו של כ"ק אביו אדמו"ר שליט"א באה"ק, ואולי עכשיו הזמן לזכרו... כי לפי דעתי הי' זה טובה גדולה בעד הישיבה, כי הוא בחור בר דעת ובן תורה גדול, וגם חסידות וגם תורה מתאחדים בו. והגם שלא קיבלתי ממנו בזמן האחרון שום מכתב אודות זה, ואינני יודע אם הוא עוד עומד ברצונו הראשון לנסוע לא"י, אבל אם יהי' איזה ממש בדבר, אוכל לשאלו, ואני חושב שבודאי יסכים".

באותם ימים, ממשיך ה'לב שמחה' לשמור על קשר עם מתי'ס וכפעם-בפעם גם לשגר אליו פריסות-שלום.
ממקום מושבו בירושלים, הוא כותב אל ר' אלכסנדר דרנגר, ששהה באותה עת, טרם נישואיו, בבית הוריו בביליץ אשר בפולין: פ"ש הבחור מתתי' שי' מקראקא וחבירו שיחי' ע"ב כוח"ט.

ולהביט בפניו הקדושים שמזהיר כזוהר הרקיע

טובי האברכים מחריפי החסידות כתבו אליו מכתבי חיזוק ועידוד והדרכה, אחד מהם הוא האברך ר' משה גרזובסקי. שאת מכתבו פותח: "אכתוב לך הגם שאין אני מכיר אותך, מכל מקום אני כותב לך לבקשת חבירי מבית החסידים דנאלבקי 19. והגם שיודע אנכי שאין אני כהן אמרו לי חבירי עלה לדוכן וכו'. על כן אני כותב.

וכאן הוא עובר לתוכחת מגולה באהבה מוסתרת בכדי להכניס את הנער בראשית דרכו לכבשונה של החסידות הצרופה: "וקראתי מכתבך שאין אתה מתנהג כשורה שאין אתה מתפלל ושאין אתה מתנהג בשאר הענינים בטוב. ומכל מקום ברצונך ליסוע לפולין ולאדמו"ר שליט"א ורצונך חזק בזה כל כך. ועל זה אני שואל, האיך לא תתבייש להיות בגור ולהביט בפניו הקדושים שמזהיר כזוהר הרקיע וכשמש בצהרים, בזמן שאין אתה מתנהג כשורה. הלא האדמו"ר שליט"א יודע מכל זה וא"ש אמר או כתב במכתב 'כאשר יחנו כן יסעו' [ה'אמרי אמת' כותב בתוך מכתב לאחד שנמנע ממנו להגיע לגור לימי החנוכה: "ואשר כתבת לקבל עומ"ש, זה מוכשר גם בביתך כדכתיב בשבתך בביתך וכו'. ואני קורא על זה כאשר יחנו כן יסעו.] וצריך אתה להתקן עצמך בפרוזדור עד שלא תכנס בטרקלין.

כאן עובר להדריכו בסדר יום גדוש ומדוקדק. והנה מספר קטעים: "ועצה ע"ז הבא להרגך השכם, פי' השכם בבוקר קודם לו. ותקבל הראשית לעבודת הבורא, ואח"ז תברך את הברכות בכונה, ובפרט להברכה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ושאר הברכות וקריאת שמע. ושמעתי בשם אדמו"ר שליט"א שאמר שאינו מבין האיך אין האדם מפיל את עצמו מהמיטה לברך הברכה שלא עשני גוי ושאר הברכות ולקבל עליו עומ"ש'.

וממשיך: "...וכן תרגיל עצמך בכל שאר מידות טובות ותאמר אמת ולהתרחק משקר. ולשמור המחשבה שלא לחשוב בדברים רעים... והכל בישוב הדעת ובהתבוננות ובמתינות כמו שאיתא 'מתון מתון ארבע מאות זוזי שויא' ותתרגל לדבר רך ובאהבה עם כל אדם, ותהא מקובל בפני הבריות, ויהא קידוש השם שיאמרו ראה חסיד האיך מעשיו נאים וטובים, ותלמוד בספרי מוסר ומידות... ...ובלילה תלך לישון לא מאוחר כדי שתקום בבוקר השכם כמ"ש מאדמו"ר שליט"א השכמת שחרית וערבית מה שייך השכמת ערבית, רק לילך לישון בעתו כדי לקום השכם.

בדברי חיזוק ועידוד עצומים מסיים את מכתבו בו מעלה על נס את דאגותיו ומלחמותיו הרוחנית שלו: "זה מצטער בכרמו וזה מצטער בפרתו וזה בענינים אחרים. וצערך בעניני שמים ועבודת השם. האיך צערך חביב למעלה ובטח יקבלו תפלתך ויעשו פירות. ידידי! עזוב הדאגות ואחוז באהבה וביראה ובשמחה והחוט המשולש לא במהרה ינתק. ובטח נזכה לראות עם כ"ק א"ש בארצנו הק' בקרוב. כי כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא.
ידידך שאינו מכירך
הדו"ש משה גרזובסקי"


המנהיג

מהר ובטוח קלט "מתתיהו" את דרך החסידות והנה התגלה כוחו הגדול. סביבו החלו להתרכז בקרקא צעירי הצאן אשר מתתיהו נהפך להם למורה דרך.

מגדולי ה"קומדנטים" בקרקא היה, וחבורתו היתה לשם דבר. מתוך חוסר אמצעים למדו תורה והתפללו והרבו בסעודות מצוה ובהתקשרות מופלאה לרבי.

הנה קטע מאחד ממכתביו מקרקא שנת תרח"ץ המלאים בלהט חסידי מהנעשה אצל הרבי: 'אדמו"ר שליט"א יהיה עד אחר פורים בלודמיר והיום הי' בהבלאט (הכונה לעיתון דאס אידישע טעגבלט) שלא לבוא לשם. על פרשת פרה יהי' כ"ק בגור כי יהי' חתונת בנו של הרה"ג אבדק"ק בענדין שליט"א. ב' ניסן יהי' החתונה אצל ר' ישראל בנו. עם ראפאפארט מביליץ. [הכונה לנשואי בתו של מרן ה'בית ישראל' שאכן התקימה בב' ניסן תרח"ץ]

מספר הסופר החרדי הר"ר יוסף פרינדזון שי': כשנתים לפני פרוץ השואה התחתן מתתיהו עם בתו של חסיד גור בשידלובצה ר' יחזקאל בלומנטל שמו. ועם בואו לגור שמה, התחזקה החסידות הגוראית בעיר זו. עצם העובדה שר' מתתיהו הי"ד התיישב בשידלובצה הפכה את המקום לנקודה מרכזית במפה הגיאוגרפית של חסידות גור בפולין.

זוהי בעצם אמירה בעלמא שמתתיהו התיישב בשידלובצה, למעשה תיכף אחרי נישואיו התחיל לנדוד משידלובצה לגור, ומגור לשידלובצה. הוא הפך ל"דמות לאומית" של גור, ושידלובצה היתה קטנה מידי בשביל פעילותו החסידית שהקיפה את פולין כולה.

למען קדושים מושלכים באש

והנה פרצה השואה האיומה, במסירות נפש אשר לא תתואר המשיך מתי'ס להנהיג את בני החבורה שחרף הימים הקשים המשיכו בדרכם דרך הקודש כל עוד אשר נשמה בם. את העדויות המרטיטות לכך אסף מפי השרידים ר' משה פרגאר וקבצם אלי ספר "אלה שלא נכנעו", שם מתואר אורח חייהם של אלו שקדשו את ה' בחייהם ובמותם, הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו.

רובם נהרגו על קידוש ה' וגם הקומדנט המפקד הרוחני מתתיהו נרצח על קידוש ה' בתוך השריפה הגדולה בשנות השואה, הי"ד.