התקינו חז"ל שיהא אדם שותה ארבע כוסות יין בליל חג המצות והסמיכו תקנתם על ארבע לשונות של גאולה המופיעים בתורה, והם: "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי". מובן איפה שיש קשר בין הגאולה לבין המספר ארבע, כלומר, ארבע דרגות לה לגאולה, ארבעה אופנים השונים במידת מה, עד לחירות והרוחה.כיתרון האור הניכר מתוך החושך, כן גם אנו בנסותינו להבין את משמעותה של  הרווחה עלינו לשית פנינו ולהתבונן בשעבודם של ישראל במצרים, שמתוך כך נבין גם מה היתה גאולתם.

בתחילה ניסו המצריים לנשל את בני ישראל מממונם ולהותירם רעבים בערום ובחוסר כל. בשלב שני הוסיפו לצערם בגופם ביסורים קשים ורעים, עד שפוך דם בניהם למרחצאותיו של פרעה. בשלישית היו מבזים ומחרפים אותם בכדי להשפילם ולהכניע כבודם, שבמצב כזה מאבד האיש הפרטי את אישיותו ואף העם מאבד את ערכו להידמות לחיות הארץ ואף גרוע מכך. והאחרון הכביד, ליטול מהם את שלמות הנפש, שלא תהיה בידם יכולת לשמור את חוקי האלוקים ומצותיו על כל פרטיהם ודקדוקיהם, וכל כך היתה הצלחתם גדולה, עד שאמרו רז"ל כי היו בני ישראל גוי בקרב גוי בין המצריים, והיו דומים לעובר במעי בהמה – שהפכו להיות חלק מהם.
 

אכן, באשר היה חפץ ה' לשחררם הבטיחם ע"י משה רבינו באותם ארבע לשונות של גאולה, את עתידם הקרוב לצאת לחירות, ורמז את השחרור מאותם ארבעה מצבים קשים ומרים בארבעת לשונות הגאולה שמסר לבני ישראל ביד משה נביאו.

וכך התכוננו בשקיקה ליום בו תקויים הבטחה גדולה זו, יום בו ייצאו מתחת רשות מצרים, הן משעבוד רוחני שהיו נפשותם וכל רוחם תחת מגפיהם המסומרות של נוגשיהם הרשעים, הן שעבוד גופני – דבר שלא קרה מימות עולם שיוכל אי מי להמלט מגבולות מצרים, מפאת כוחם הגדול בכישוף, שהיו כל שערי מצרים ומבואותיו נתונים תחת השפעה זו. אבל עתה זכו ויצאו כולם כאחד, באין שטן ומפריע מלצאת, ותהי להם הרווחה בגוף, וביותר בדעת, כי עתה זכו ליישוב הדעת עד הגיעם אל הדעת האמיתית בקבלת התורה כעבור תשעה וארבעים יום.

ונסיים בדבריו של רבי יעקב סקילי (תורת המנחה, דרשה מו) "וכשם שעשה לנו נסים וגבורות ביציאת מצרים והוציאנו מעבדות לחרות, כן הבטיחנו לעשות עמנו ולהוציאנו משעבוד מלכויות דכת' (הושע ב יז) וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים, וכת' (מיכה ז טו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". אמן וכן יהי רצון.