ספר
כל שנה בסתו
מחבר: חוה רוזנברג
מתוך פרק 57.
גיטי מתהפכת במטתה. שלא כמו בביטוי השגור, היא מצליחה בהחלט לעצום עין, אך אינה מצליחה להרדם. הכעס על דבורי שינמן הורס כל נסיון הרדמות. ככל שהיא מהפכת יותר בדברים, כך גורת התרעומת. לא די בכך שהיא פנתה אלי בהתנשאות, לא די שדיברה בזלזול על ציוריה של אמי, למרות שאמא ציירת עם ותק, נסיון ושם טוב. לא די בכך שהתווכחה עמי בטענה מחוצפת שלא צריך לשלם לאמא על ציור הנסיון, אם לא יבחרו בעבודותיה. דבורי לא הסתפקה בכל אלו! היא עוד רצה להלשין עלי לאמא שלי! מנאשמת הפכה למאשימה.
ואמא שלה, הסופרת המהוללה? במקום שתאלף בינה את בתה היקרה, ותבהיר לה באר היטב איך מתנהגים לאנשים, היא מתקשרת לאמי להתלונן עלי. ואז אמא מקבלת את הרושם שאני הייתי לא בסדר, ונוזפת בי. מרגיז ומתסכל!
מחר תגיע דבורי לכתה עם חיוך של מנצחים. "את רואה?" – היא תאמר בעליונות מודגשת. "כל הטענות שלך היו לשווא. אמך נבחרה לצייר לספר המיוחד של אמי, והיא תקבל בעזרת השם תשלום תמורת עבודתה". אחר בוודאי תשתוק רגע, כדי להנות מפרות נצחונה, לקצור ברינה את אשר זרעתי אני בדמעה, ואז תוסיף: "אמא שלי משלמת טוב לעובדות שלה, אינך צריכה לדאוג".
גיטי מתהפכת במטתה. שלא כמו בביטוי השגור, היא מצליחה בהחלט לעצום עין, אך אינה מצליחה להרדם. הכעס על דבורי שינמן הורס כל נסיון הרדמות. ככל שהיא מהפכת יותר בדברים, כך גורת התרעומת. לא די בכך שהיא פנתה אלי בהתנשאות, לא די שדיברה בזלזול על ציוריה של אמי, למרות שאמא ציירת עם ותק, נסיון ושם טוב. לא די בכך שהתווכחה עמי בטענה מחוצפת שלא צריך לשלם לאמא על ציור הנסיון, אם לא יבחרו בעבודותיה. דבורי לא הסתפקה בכל אלו! היא עוד רצה להלשין עלי לאמא שלי! מנאשמת הפכה למאשימה.
ואמא שלה, הסופרת המהוללה? במקום שתאלף בינה את בתה היקרה, ותבהיר לה באר היטב איך מתנהגים לאנשים, היא מתקשרת לאמי להתלונן עלי. ואז אמא מקבלת את הרושם שאני הייתי לא בסדר, ונוזפת בי. מרגיז ומתסכל!
מחר תגיע דבורי לכתה עם חיוך של מנצחים. "את רואה?" – היא תאמר בעליונות מודגשת. "כל הטענות שלך היו לשווא. אמך נבחרה לצייר לספר המיוחד של אמי, והיא תקבל בעזרת השם תשלום תמורת עבודתה". אחר בוודאי תשתוק רגע, כדי להנות מפרות נצחונה, לקצור ברינה את אשר זרעתי אני בדמעה, ואז תוסיף: "אמא שלי משלמת טוב לעובדות שלה, אינך צריכה לדאוג".
(מגיש: הערשל הקורא)
אלומת אור - הדרך לחירות מחיי השלווה של ילדות כפרית בבבוואריה אל רחובות ירושלים המסולאים בפז, ומשם – אל שדרותיה הלוהטות של הוואנה, בירת קובה. סיפור זה הוא שיר הניצחון של הנפש היהודית, העשויה ללא חת
גליקל גליקל, יומן אישי מלפני כ-300 שנה שנכתב על ידי דמותה המרתקת והצבענית של גליקל - אלמנה מהעיר המלין שבגרמניה
געש ביקרתם פעם בעולם הפנימי, זה שגועש מתחת לגעש המדומה שמצוי למעלה? אולי כן, אבל אולי גם לא. מסע אמיתי ומפעים אל העולם שמתחת, שגם אם לעיתים נוח לנו להעמיד פנים שהוא כלל לא קיים, זה רק מפני שעדיין לא חפרנו די באוצרותיו