רבי משה אלשיך נולד באדריאנופולי הטורקית בשנת רס"ח.

העיר אדריאנופול []

שם המשפחה "אלשיך" הינו על שם מקום מגורי אבותיו בספרד. בנעוריו למד תורה בעיר מולדתו בישיבתו של מרן רבי יוסף קארו ובסלוניקי אצל המקובל רבי יוסף טאיטאצק. בהיותו צעיר לימים עלה רבי משה לארץ ישראל והתיישב בעיר צפת. שם נסמך על ידי רבי יוסף קארו בסמיכת חכמים ושימש כדיין בבית דינו.

רחוב היהודים בסלוניקי []

רבי משה העמיד תלמידים רבים ואף רבי חיים ויטאל, המפיץ העיקרי של תורת האריז"ל היה תלמידו המובהק בנגלה ונסמך על ידו בשנת ש"נ. רבי חיים ויטאל חשב את רבו זה לגדול הדור בחכמת הנגלה כהאמורא רבינא בשעתו ואף העיד עליו כי נשמת רבינא נתגלגלה בו. רבי משה נמנה על חכמי ישראל המקובלים, אף כי לא היה מתלמידי האריז"ל. רבי משה השתוקק ללמוד קבלה מפי האריז"ל, אך האריז"ל בעצמו מנעו מכך באומרו כי תפקידו של רבי משה הוא העיסוק בדרש. ואף על פי כן הרבה רבי משה לעסוק בקבלה ובפרט לעת זקנה, אם כי לא חיבר ספר מיוחד בתורת הנסתר.

בשנת שמ"ז, בהיותו בגיל שבעים ותשע, נאלץ רבי משה לעזוב את העיר צפת בשל המגיפה שהרבתה להפיל חללים בשנה זו בארץ ישראל ובפרט בצפת. רבי משה התיישב בעיר דמשק שבסוריה, ובשנים שנ"ד- שנ"ה הוא הוציא לאור בקושטא את ספרו החשוב "תורת משה" הנקרא בפי העם "האלשיך הקדוש". מעטים מגדולי ישראל זכו לכך שכל ישראל יהגו את שמם בתוספת המילה "קדוש", ורבי משה היה אחד מאלו.

בהקדמתו לספרו הוא כותב מה הניעו להוציא ספר זה לאור, מכיוון שנוכח לדעת שאנשים רבים חוזרים על דרשותיו שהוא דורש ברבים מדי שבת בשבתו בעניין פרשת השבוע, והם מייחסים אותם לעצמם, ויש גם כאלו שהעיזו להדפיס חלק מהם בשמם והם מוסרים את הדרשות כשהן לוקות בחסר וביתר. משום כך הוצרך להדפיס את הספר הזה בכדי לשים קץ למעשיהם.

ספר זה נעשה לספר הפופולארי ביותר מבין מפרשי התורה המאוחרים, ושימש ספר מופת לדרשנים ואף זכה למהדורות רבות. גם קיצורים שנעשו על ספר זה זכו למהדורות רבות. רבי משה היה מגדולי הדרשנים ורוב פירושיו למקרא הם תמצית של דרשותיו שדרש לפני הקהל. דרכו בדרשותיו היה להקדים לפני כל עניין שבא לפרשו כמה וכמה קושיות ותמיהות שיש להקשות ולתמוה באותו עניין ואחר כך משתדל היה לתרץ את הקושיות והתמיהות כולן בבת אחת. שיטה זו מזכירה במקצת את שיטתו של האברבנאל, אם כי ישנם הבדלים מהותיים בין שני פירושים אלו.

רבי יוסף קארו, רבו של רבי משה

עיקר מטרתו בדרשותיו היא למצוא בפסוקים יסודות מוסריים או רעיונות שאפשר להוציא מהם מידה טובה. כגון: בטחון, סבלנות וענווה, והוא מרבה בדברי תוכחה ומוסר. בשיטתו זו ובסגנונו הקל והפשוט מונח סוד השפעתו הרבה על ההמון, שהעריץ את הספר עד למאד. סיפור מופת נכרך על חיבורו זה של רבי משה: בזמן הצרות שהיו בפולין בשנות ת"ח-ת"ט נגלה רבי משה לחכם אחד שהיה רגיל לומר מדרשותיו והצילו מתוך ההפיכה.

רבי משה עסק גם בחיבור פיוטים ונשאר ממנו פזמון בן עשרה בתים המתחיל: "הקבצו ושמעו בני יעקב כלכם" המתנה את צרות ישראל בגלות המרה. שירה-קינה זו נתקבלה בישראל בכמה קהילות ונאמרת ב"תיקון חצות".

רבי משה נפטר בשנת ש"ס בגיל תשעים ושתיים. רבי משה חיבר חיבורים על הנ"ך וספר שו"ת המכיל מאה וארבעים תשובות.

מעשה ידוע, המדבר אודות מידת הביטחון בשלמותה, היה בתקופת האלשיך. איש אחד, שכל ימיו היה עובד קשה במלאכת ההובלה, שמע את האלשיך מדבר על מידת הביטחון העליונה הטהורה מכל השתדלות. אמר הסבל לעצמו: למה לי לעמול כל כך קשה כל ימי חיי? כיוון שיש מין בטחון כזה הרי שכל השתדלותי מיותרת. קיבל על עצמו החלטה נחושה לבטוח בה' ולשבת ליד התנור בבית הכנסת ולומר תהילים כל היום. כאשר באו בני ביתו לתבוע ממנו כי יחזור לעבודתו בכדי שיהיה להם לחם לאכול, גער בהם ואמר: הלא שמעתי בפירוש מהאלשיך שאדם הבוטח בה' באה אליו מחייתו ללא שום מאמץ.

הלכו ומכרו את החמור והעגלה לגוי. הלך הגוי עם החמור לחפור גומא, ומצא שם אוצר גדול של זהב. מילא הגוי את השקים בזהב ונתנם על העגלה. אחר כך המשיך הגוי לחפור עוד ולפתע נפלה עליו אבן אחת מההר והרגתו. משבושש הגוי לחזור לחמורו, נשא החמור את רגליו והלך לבעליו הראשונים, כהרגלו. לפתע נשמע קול החמור בחצר הבית, יצאו ומצאוהו טעון שקי זהב.

באו תלמידי האלשיך לרבם ושאלוהו: במה גדול כוחו של סבל פשוט זה מכוחנו אנו? אנו עוסקים הרבה בביטחון ואין הדבר עולה בידינו, והוא שמע פעם אחת ומיד מצא אוצר? ענה להם האלשיך: הסבל ההוא לקח את דבר הביטחון כמו שהוא, בלי שום ספק ובלי פחד, כאילו לא היה בעולם מציאות אחרת כלל, לא כן אתם, שעדיין יש בכם פקפוקים ואין ביטחונכם מושלם.