יום שישי י"ט באדר ב תשפ"ד 29/03/2024
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

טוגבק

  • לכו תחזירו אותם למסגרת עכשיו

    החופש של הילדים כבר הגיע לכם 'עד לכאן'? הם כבר חוזרים למסגרת מסודרת, רק צריך שהיא תהיה גם בריאה מספיק עבורם. איזה ילקוט לבחור, איך להאכיל אותם, מה למרוח בסנדביץ' ומתי לכבות אורות - המומחים משיבים

    להמשך...

צרכנות

מאמר

רבינו משה בן נחמן - הרמב"ן

הרמב"ן - רבינו משה בן נחמן היה גדול חכמי ישראל שבספרד. חיבוריו הרבים, ובפרט חידושיו על התורה ועל הש"ס, מהווים אבן יסוד בספרות היהודית

אבי לזר י"א בניסן תש"ע - 26/03/2010 06:00
רבי משה בן נחמן [הרמב"ן] נולד בשנת ד' אלפים תתקנ"ד בעיר גירונה שבמדינת קטלוניה. רבותיו היו רבי נתן בן מאיר ורבי יהודה בר יקר. כבר בעודו נער צעיר, והוא בן שש עשרה בלבד, החל לחבר את חיבוריו התלמודיים, שהעמידוהו לאחר זמן קצר בראש חכמי הדור. ספרי חידושיו הינם על רוב מסכתות הש"ס, מעט ספרי הלכה הבאים להשלים את הלכותיו של רבי יצחק אלפסי [הרי"ף] על מסכתות שהרי"ף לא חיבר.

פירוש הרמב"ן על התורה []

כמו כן הוציא חיבורי סנגוריה להגן על חיבורי הקדמונים. בספרו "מלחמות ה'" הוא מסנגר על הרי"ף מפני השגותיו של רבי זרחיה הלוי בעל ה"מאור", בספרו "הזכות" הוא מסנגר על הרי"ף מפני השגותיו של רבי אברהם בר דוד [הראב"ד], וכך אף הוא מסנגר על רבי שמעון קיירא בעל "הלכות גדולות" מפני השגותיו של הרמב"ם בספר המצוות.

את ספר הלכות הרי"ף ראה הרמב"ן כספר המוסמך ביותר להלכה, ומכאן נובע עמלו להשיב על השגות מבקריו. זו גם הסיבה בגינה הוא התאמץ להשלים את החסר שברי"ף. את התוספת על הרי"ף הוא ערך בסגנון כתיבתו של הרי"ף - בארמית בבלית ולא הזכיר את המחברים שחיו לאחר הרי"ף.

בספריו אלה בולט יחסו של הרמב"ן אל הקדמונים אליהם מלא הוא כבוד והערצה. ברם, לא תמיד הלך אחריהם בעיניים עצומות. במקום שדעתו שונה מדעתם, הוא אינו חת מלהשיב על דבריהם.

בד בבד עם עסקו בהלכה עסק הרמב"ן אף בקבלה, ואף עשאה אבן פינה בבנין עולמו הרוחני. הרמב"ן לא עסק בחכמה זו אלא בזקנותו זאת משום שבבחרותו לא האמין בה עד אשר ראה על ידה נס גלוי. רבי יהודה בר יקר ניסה לשכנע את הרמב"ן כי ילמד קבלה, אך הרמב"ן לא שמע לו. יום אחד ומעשה שארע בו נידון רבי יהודה בר יקר לשריפה בגין עלילת שווא שהעלילו עליו. ביום שישי קרא רבי יהודה בר יקר לרמב"ן שיבוא אליו לבית האסורים וסיפר לו כי בערב מתכננים להורגו בשריפה אך  הוא מבקש ממנו אף על פי כן שיכין לו סעודות לשבת. לא עברו אלא חמש שעות ורבי יהודה בר יקר הוצא, כביכול, לשריפה. אך הצוררים לא הבחינו כי הוא התל בהם, שכן ברוב ידיעותיו בקבלה הוא ברא גולם כדמותו והוא זה אשר הובל לשריפה ואילו רבי יהודה בר יקר בעצמו פנה לביתו של הרמב"ן ומצאו באמצע הקידוש. הרמב"ן נבהל למראה הפלא הזה ורבי יהודה בר יקר אמר לו: ראה עד היכן כח ההשפעה של סודות הקבלה.

מאז החל הרמב"ן ללמוד את תורת הנסתר עד שיצא שמו כראש המקובלים. אולם, בניגוד לכמה ממקובלי זמנו ומקומו חשב הרמב"ן שאין ראוי לפרסם את תורת המסתורין ורק הרשה לעצמו לרמוז עליה. רוב ימי חייו עברו על הרמב"ן בשלווה בגירונה עיר מולדתו כאשר הוא מוקף בבניו ובבנותיו וחוג גדול של תלמידים ומעריצים, כאשר הוא מוכר כבר סמכא הגדול של יהדות ספרד.

לא רק בקהילה היהודית שבגירונה אלא גם על פני כל הממלכות, ואף כלפי חוץ, הוכר הרמב"ן כראשם הרוחני של יהדות ספרד. בהתעורר בשנת תתקצ"ח המחלוקת על ספרי הרמב"ם פנו הצדדים לרמב"ן שנחשב לבר סמכא ומקובל על פני כל דורו. הרמב"ן נקט עמדה מתונה ובאגרתו לחכמי צרפת האומרים להחרים את הלומדים בספר "מורה נבוכים" ובספר ה"מדע", הוא מוכיח את גדולת הרמב"ם וצדקתו וממליץ עבור ספר המדע. לעומת זאת דעתו היתה לאסור ללמד במורה נבוכים ברבים, שאף הרמב"ם עצמו לא כתבו אלא ליחידים. התערבותו של הרמב"ן הועילה אמנם רק במעט להרגיע את הקנאים ולהשקיט את הרוחות הסוערות.

סמוך לעת זקנתו של הרמב"ן התהפכו היוצרות. שלומו של הרמב"ן הופר, ואף הכריחוהו לעזוב את ספרד. בשנת ה' אלפים כ"ג בהיותו בגיל שישים ותשע נדרש הרמב"ן לבוא לברצלונה להתווכח בפומבי עם המומר פבלו כריסטיאני בענייני אמונה במעמד המלך ג'ימס מארגון. דין וחשבון מלא ומדוייק מוויכוח זה כתב הרמב"ן לעצמו בספר הוויכוח. בעוז ובאומץ שאין כדוגמתו נלחם הרמב"ן את מלחת עמו ודתו ויצא מן הוויכוח בכבוד רב, אשר בסופו העניק לו המלך מתנת כסף הגונה. אולם לאחר שהרמב"ן כתב את דבר הוויכוח בספר, דרשו הכמרים מן המלך להעניש את הרמב"ן על העלבת הדת הנוצרית. או אז, סכנת גירוש ריחפה על הרמב"ן, והוא מיהר לעזוב את ספרד ולעלות לארץ ישראל.

לפני עלותו ארצה הוא נפרד מבני קהילתו בדרשה. זוהי דרשתו על מגילת קהלת שנשא בחג הסוכות שנת ה' אלפים כ"ד, ובה הוא רומז לסיבת עלייתו ארצו. אחרי נדודים ארוכים הגיע הרמב"ן לירושלים בט' לחודש אלול שנת ה' אלפים כ"ז והוא בגיל שבעים ושלוש. במכתב שכתב מירושלים הוא מתאר את המצב הקשה שמצא בעיר הקודש. הוא מעיד כי בכל ירושלים יש רק שני אחים יהודים שעוסקים במלאכת הצביעה.

כשלוש שנים ישב הרמב"ן בארץ ישראל והרביץ בה תורה. רבות פעל למען הגדלת היישוב והפצת התורה. בשנת ה' אלפים ל', בהיותו בגיל שבעים ושש, נפטר הרמב"ן בעכו והובא לקבורה בחיפה ליד קברו של רבי יחיאל מפאריש - אחד מבעלי התוספות. אולם יש מסורות אחרות האומרות כי הוא נקבר בחברון או בעכו או בירושלים.

בשעה שהרמב"ן בחר ללכת לארץ ישראל הוא מסר לתלמידיו סימן על המועד בו היא ימות ואמר, כי ביום שהוא ימות תבקע המצבה של אמו לכל אורכה ובתוך הבקע יראה דמות מנורה מצוירת. באחד הימים יצא אחד מתלמידיו לבית הקברות העתיק של העיר גירונה כדי להשתטח על קברי אבותיו ולהתפלל על קרובו שנפל למשכב. התלמיד עשה את דרכו בין המצבות אך לא מצא את מבוקשו. בצר לו הוא פנה לחלקת הרבנים, בא הובא למנוחות אביו של הרמב"ן לבקש הימנו להעביר את בקשתו לאבות משפחתו. לפתע נוכח לראות קרן אור בוקעת מאחת המצבות וככל שהוא התקרב אליה כן גדל האור. לאורה הבחין על אחת המצבות מנורה מצוירת ושממנה קורנים אורות. הוא החל לקרוא את האותיות ונוכח לדעת כי זוהי מצבת קבורתה של אמו של הרמב"ן, ומיד התפרסם בספרד כי הרמב"ן השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה.

רב-צדדי היה הרמב"ן ביצירתו בתחומים שונים בשדה היהדות, ובכל צד שפנה ניכרת גאונותו הרבה. היה מחדש תלמודי גדול, לוחם מלחמתה של תורה, פוסק הכותב ספרי הלכה בסגנונות שונים, מפרש גדול בחומש הסולל נתיבות חדשות, מקובל ואיש מסתורין. כל זאת יחד עם הגיון חד כתער, חשיבה פילוסופית, הבנה רחבה במדע, בעל חוש פיוטי עמוק והבנה לשונית מדוייקת וברורה, כאשר כל ידיעותיו וכישרונותיו הגאוניים נתאחדו בהרמוניה נפלאה על ידי אישיותו האצילה המעוררת יראת כבוד והערצה.

בחידושיו לתלמוד הוא מתגלה כגאון מופלא, בעל שכל ניתוחי החודר למעמקי סוגיות התלמוד בצלילות ובבהירות. הרמב"ן בחידושיו אלו הולך בעקבות בעלי התוספות הצרפתיים אשר שימשו לו דוגמא. אולם בשונה מהתוספות, הרמב"ן בחידושיו מרבה להסיק מסקנות הלכתיות מתוך התלמוד. בעל "ספר היוחסין" מעיד כי במקומות מסויימים בספרד, מימות הרמב"ן ועד גירוש ספרד היו לומדים את הגמרא עם פירוש רש"י וחידושי הרמב"ן, ורק לעיתים למדו מעט מהתוספות.

הרשב"א תלמיד הרמב"ן

תלמידו הגדול של הרמב"ן - רבי שלמה בן אדרת [הרשב"א] הכניס לתוך חידושיו חלק גדול מחידושי רבו. חיבור גדול יש לו לרמב"ן על התורה. ואם בחיבוריו הרבים הוא עומד תדיר על בסיס הנגלה, ורק באופן יוצא מן הכלל הוא נותן ביטוי לענייני מסתורין בתוך ענייני הלכה, הרי שבפירושו לתורה הוא נותן מבט לעולמו הפנימי ביותר, לרמזי הסוד, אם כי נזהר הוא מלהרחיב את הדיבור ומלברר סודות קבלה שהרמז בלבד הוא זה אשר יפה להם.

בפירושו הוא משתדל לבסס את פירושי חז"ל ומדרשיהם ומתייחס ברוב כבוד לפירוש רש"י. לעומתו, את פירושי רבי אברהם אבן עזרא הוא דוחה ומרבה להתווכח עמו. על ספרי הנ"ך אין לרמב"ן פירוש, מלבד על פרק אחד בספר איוב. בפרק זה השתמשו הכופרים הנוצרים להוכיח את אמונתם הטפילה, והרמב"ן נזקק בפירושו זה להגן על הדת היהודית.

עוד חיבור של הרמב"ן הינו ספרו "תורת האדם" הדן בענייני מיתה, קבורה, אבל, הספד, עולם הבא ותחיית המתים. הרמב"ן כגדול הדור השיב תשובות רבות לשואליו המרובים, אולם רק חלק מהן הגיע לידינו. מהם נכנסו בחיבורי תלמידיו, כגון בספר התרומות לרבי שמואל הסרדי, ובתשובות הרשב"א חלק חמישי.