מאמר
שושלת רחמסטריבקה
שושלת הקודש של חצר רחמסטריבקה התאפיינה באנשים אשר כגודל אישיותם ומעלת צדקותם כך גדולה הייתה צניעותם ופשטות הליכותם
רבי יוחנן הרגיש בסמכותו הגדולה, ובמכתב לאחד שהשיג את גבול רעהו הוא כותב בתקיפות רבה "דע, כשאני נולדתי, כבר לא היה אבי בעולם" - דהיינו שהוא היה כולו כבר שמיימי - "ועל כן בכוחי לשרוף את העולם למי שאינו שומע בקולי". אף על פי כן הוא נהג בענווה ובצניעות בלתי רגילה. לפני שהתפלל נהג לבדוק האם ממתינים לו חסידים, כדי שלא יצטרכו להתעכב בגלל תפילתו הארוכה.
נדיבות ליבו הייתה למופת. המעיט לומר דברי תורה ולמעט לבני חסידותו כמעט שלא אמר שום דברי תורה. רבי יוחנן נפטר בד' בניסן שנת תרנ"ה והוא כבן שבעים ותשע. אחד מבניו היה רבי מרדכי שנולד בשנת ת"ר. עוד בחיי אביו רבי יוחנן נקהלו אליו חסידים רבים, ולאחר פטירת אבין בשנת תרנ"ה, בהיותו בגיל חמישים וחמש, היה לממלא מקום אביו באדמו"רות.
בשנת תרס"ו, בהיותו בגיל שישים ושש, עלה רבי מרדכי לארץ ישראל והתיישב בירושלים עיר הקודש. למעשה, הוא היה הראשון משושלת קודש זו שעלה לארץ ישראל. רבי מרדכי היה נכבד על בני ירושלים וכולם - הרבנים והמון העם - העריצוהו וכיבדוהו במאוד. הוא חי בתעניות וסיגופים, כל מאכלו בצמצום גדול, ופניו היו מאירות תמיד.
רבי מרדכי היה בעל אומן גדול והיה בקי במלאכת החריטה והגילופים. הוא חרט יצירות קודש על זהב כסף ונחושת. הוא התפרסם בפיקחותו הרבה וסוחרים רבים התייעצו עמו בענייני מסחרם. בלכתו לכותל המערבי בחול המועד פסח שנת תר"פ הוא הותקף על ידי פורעים ערבים אשר פצעוהו אנושות, לאחר זמן מה נסתלק מפציעה זו לבית עולמו והוא בגיל שמונים שנה.
עוד בן היה לרבי יוחנן מייסד השושלת ושמו היה רבי מנחם נחום אשר אודותיו לא ידועים פרטים רבים. בנו של רבי מנחם נחום היה רבי דוד טברסקי שנולד בשנת תרל"ב. הוא היה חתנו של רבי אברהם יהושע העשיל טברסקי מסקווירא. רבי דוד הצטיין בלמדנותו הגדולה וכשהיה בניקולייב השמיע שיעורי תורה בהלכה ורבים באו לשמעו.
רבי מנחם נחום נפטר בי"ג תמוז שנת תשי"א והוא כבן שבעים ותשע. בנו היה רבי יוחנן טברסקי שנולד בשנת תרס"ד ועם נישואיו היה לחתנו של רבי נחמן יוסף וילהלם מירושלים. הוא התחנך בבית אביו והמשיך בלימוד התורה גם בתקופת השלטון הקומוניסטי. הוא נתפס על ידי כנופיית רוצחים שפעלו בתחילת השלטון הקומוניסטי ועמדו להוציאו להורג בתליה, אלא שניצל באורח פלא.
בשנת תרפ"ו הצליחה המשפחה - הסב רבי מנחם נחום, האב רבי דוד ובנו רבי יוחנן - לעלות לארץ ישראל ולהקים בה מחדש את השושלת. רבי יוחנן היה מראשוני התלמידים בישיבת "שפת אמת" של חסידות גור בירושלים. רבי יוחנן הצליח להאדיר את חסידות רחמסטריבקה עד שזו הייתה לאחת החסידויות החשובות בירושלים. הוא ייסד את ישיבת "מאור עינים" על שם ספרו של מייסד השושלת - רבי נחום מטשרנוביל, שהתפתחה והתרחבה. הוא טיפל בתלמידי הישיבה באופן אישי, והכיר כל אחד מהם על בעיותיו וצרכיו.
רבי יוחנן נהג להרבות בתפילות ליד שריד בית מקדשנו. הנהגתו האדמו"רית הצטיינה בפשטותה ובקירוב הלבבות. הוא נפטר ביום כ' לחודש כסלו שנת תשמ"ב והוא כבן שבעים ושמונה. בהלוויתו השתתפו המונים והוא נקבר בהר הזיתים. בנו רבי ישראל מרדכי הוכתר למלא את מקומו האדמו"ר מרחמסטריבקה בירושלים, ובנו רבי חי יצחק האדמו"ר מרחמסטריבקה בניו יורק. האחווה אשר שררה בין האחים תמיוחדת. בזמן עריכת השולחן בליל שבת [טיש] יושבים היו שני האחים זה לצד זה, ועל ישיבתם בירושלים כתוב היה "בנשיאות האדמו"רים שליט"א".