יום חמישי כ"ח בכסלו תשפ"ב 02/12/2021
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

טוגבק

  • לכו תחזירו אותם למסגרת עכשיו

    החופש של הילדים כבר הגיע לכם 'עד לכאן'? הם כבר חוזרים למסגרת מסודרת, רק צריך שהיא תהיה גם בריאה מספיק עבורם. איזה ילקוט לבחור, איך להאכיל אותם, מה למרוח בסנדביץ' ומתי לכבות אורות - המומחים משיבים

    להמשך...

צרכנות

מאמר

משה רבינו

ז' באדר הוא יום שנולד בו משה רבינו ויום שנפטר בו אחר מאה ועשרים שנה

דוד סופר ז' באדר תש"ע - 21/02/2010 06:01
ביום ז' באדר נולד ונפטר משה רבינו. מעצם לידתו של משה רבינו ניתן ללמוד על הכח של ציפייה לישועה. פרעה מלך מצרים גזר שכל בן שיוולד לעם ישראל יטביעוהו ביאור. שוטרי פרעה אכפו חוק זה וכל אימת שראו אשה יהודיה מעוברת עקבו אחריה עד שמלאו ימיה ללדת, ואם הילוד בן היה - נטלוהו והטביעו אותו למוות ביאור. 

פירמידות במצרים []

עמרם, שהיה גדול הדור ההוא, אמר, לשווא אנו עמלים! מה עשה? עמד וגירש את יוכבד אשתו בכדי שלא תוליד ילדים לתוהו. ומכיוון שגירש גדול הדור את אשתו, עמדו אף כל ישראל וגירשו נשותיהן. אמרה לו מרים בתו הקטנה: גזירתך קשה משל פרעה, פרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות. פרעה גזירתו ספק מתקיימת ספק אינה מתקיימת, שלך וודאי מתקיימת. עמד עמרם והחזיר את אשתו, עמדו כולם והחזירו נשותיהן. לאחר חזרה זו נולד משה רבינו ובשעה שנולד נתמלא הבית כולו אורה. 

דבר לידתו לא נודע לשליחיו של פרעה שכן הם מנו ליוכבד אמו משעה שבעלה עמרם החזיר אותה אך לא ידעו שהיא כבר הייתה מעוברת מלפני הגירושין. כדי להצילו, הניחוהו הוריו ביאור בתוך תיבה קטנה. בתיה בת פרעה הלכה לרחוץ על היאור והנה היא רואה תיבה ובתוכה תינוק שזה עתה נולד, לקחה היא אותו ואימצה אותו בבית אביה - פרעה. ודבר פלא הוא! שהרי פרעה גזר "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" רק משום שראה בכוכבים כי מושיען של ישראל עומד להיוולד וללקות במים, ועתה הוא בכבודו ובעצמו מגדלו בתוך ביתו שלו!.

משה רבינו גדל שלא כדרך הטבע, יצא אל אחיו וראה בסבלותם, כפי שמעיד הכתוב עליו: "נתן עיניו וליבו להיות מיצר בצרתם של ישראל". ארע, ופעם אחת הרג משה איש מצרי כיוון שהמצרי היכה יהודי. דבר זה נודע לפרעה מלך מצרים על ידי הלשנה ומשה רבינו הוצרך לברוח ממצרים. הוא ברח למדיין ושם פגש את ציפורה בת יתרו והתחתן עימה. 

היה משה רבינו רועה את צאן חותנו יתרו. באחת מן הפעמים ברח גדי מהעדר ורץ לבריכת מים והחל לשתות, משהגיע משה רבינו אל הגדי נתמלא בצער ורחמים על הגדי שהיה צמא ונשאו על כתפו בדרכם חזרה. מעשה זה העיד על מידת הרחמים שבו ונשיאתו בעול עם האחר, תכונות הנצרכות למנהיג. ואכן מן השמים הוחלט כי הוא זה אשר יוציא את אחיו מן הגלות והשעבוד. 

ביום מן הימים בהם רעה את הצאן נתקל הוא בדבר פלא. סנה בוער באש אך אינו נאכל, אלא נשאר שלם כמות שהוא. התקרב משה רבינו כדי להתבונן היטב במחזה זה. אז אמר לו הקדוש ברוך הוא: "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש היא". בהתגלות זו אמר הקב"ה למשה כי הוא ממנהו לשליח להוציא את עם ישראל ממצרים ולגאול אותם מהעבדות הקשה. על מנת שאכן יאמין העם למשה, הוא מצווה עליו שיעשה במטהו שלוש אותות: א. שישליך את מטהו ויהפוך לנחש. ב. שיביא את ידו בחיקו ותהיה מצורעת. ג. שיקח מימי היאור וישפוך ביבשה ויהפכו המים לדם. 

משה רבינו עוזב את יתרו חותנו במדין והולך למצרים לבשר לעם ישראל על הגאולה. עם ישראל מאמין למשה אך פרעה מלך מצרים ממאן להאמין ולשלח את עם ישראל מארצו. פרעה מתעקש שלא לשלח למרות ההפצרות הרבות, האותות והמופתים של משה רבינו, ובלית ברירה הקדוש ברוך מתחיל לתת את עשרת המכות - דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך ומכת בכורות - על העם המצרי על ידי משה רבינו. 

לאחר מכות קשות אלו נשבר פרעה מלך מצרים, ולא רק שהוא מתיר לעם ישראל לעזוב את ארצו אלא הוא עוד מגרש אותם ממנה. מחמת החפזון של אותו לילה בו יצאו ממצרים לא הספיקו בני ישראל לאפות את לחמם כל צרכם אלא רק חלקית - לחם שלא החמיץ - מצות. לזכר זה אנו אוכלים בליל הסדר מצות. 

לאחר שיצאו ממצרים התחילו המצרים, אשר הספיקו להתחרט על צעדם, לרדוף אחר בני ישראל. לאחר שבעה ימים עמדו עם ישראל מול ים סוף כאשר המצרים אוגפים אותם מאחוריהם. משה רבינו קורע להם את הים לשתיים ועם ישראל עובר בתוכו. אך כאשר המצרים עוברים בו, חוזר הים לקדמותו ומטביע בתוכו את כולם.

עשרת הדיברות  

כחמישים יום אחר צאת בני ישראל ממצרים, עולה משה רבינו לקבל את התורה מהקדוש ברוך בהר סיני. ארבעים יום וארבעים לילה שהה משה רבינו בהר סיני כאשר לחם הוא לא אכל ומים לא שתה ואף שינה לא נתן לעיניו. בימים אלו הוא למד את התורה מפי הגבורה.

לאחר חטא העגל ושבירת הלוחות הראשונות, עלה משה רבינו לעוד ארבעים יום וארבעים לילה כדי לפייס את הקדוש ברוך הוא ואחר כך לעוד ארבעים יום וארבעים לילה שהסתיימו ביום הכיפורים ובהם קיבל עם ישראל את הלוחות השניות. 

במשך ארבעים השנים שעם ישראל התהלך במדבר סיני, הנהיג משה רבינו את עמו כאשר ישא האומן את היונק בחיקו. הוא דאג את דאגתם וכאב את כאבם. הוא משמש סמל ודוגמא למנהיג אמיתי שוויתר על צרכיו, מחל על כבודו, ביטל רצונותיו, והקדיש את כל כולו לעמו. מלחמות רבות הוא ניהל במדבר כנגד עמים שהתנכלו לעם ישראל. הוא כלכלם במאכל והשקם במים. 

עם כל גדולתו הרבה, ואשר בגינה זכה לדברים שאחרים לא זכו להם: דיבר עם הקדוש ברוך פנים אל פנים כדבר איש אל רעהו, זכה לעדות הקדוש ברוך הוא "כי בכל ביתי נאמן הוא", שימש כאדון הנביאים ושמיום שנולד שרתה בו הנבואה והיה כאספקלריא המאירה, דר תחת כיסא הכבוד, דרך דרך בשמים, ועוד ועוד. כונה משה רבינו "ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר י"ב ג'). 

הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, ולא עמדו לו כל אלה בגין חטא קל וקטן שחטא במי מריבה. על חטא זה קיבל את העונש שלא להיכנס לארץ ישראל מחמדתו - "כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא". 

אחר מאה ועשרים שנה, ביום ז' לחודש אדר נפטר משה רבינו ונקבר בגיא מול בית פעור ומקום קבורתו לא נודע עד עצם היום הזה. 

  []

נוהגים חסידים ואנשי מעשה להתענות ביום זה ולומר "סדר תיקון ליום ז' אדר", לפי שמיתת צדיקים מכפרת והתענית עם התשובה והתפילה מכפרת. בהרבה קהילות ישראל נהגו שיום זה נקבע ל"חברא קדישא" שבכל מקום. ביום זה צמים אנשי ה"חברא קדישא", עוברים בבתי הקברות ומבקשים מחילה מנשמות הנפטרים בשנה החולפת, ובמוצאי היום עושים סעודה גדולה, ממנים גבאים ומתקנים תקנות. הטעם למנהג זה, ביום זה, הוא מפני שכל בעלי האומניות שמחים כשעבודתם מתברכת ועצובים כשעבודתם מתמעטת. לא כן אנשי ה"חברא קדישא" - הם שמחים כשעבודתם מתמעטת ועצובים כשעבודתם מתברכת. ויום ז' באדר מסמל את הפסקת עבודתם, שכן משה רבינו שנפטר ביום זה לא נתעסק עמו בקבורתו שום נברא אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו.

כן נהגו בקהילות ישראל לערון בז' אדר בכל שנה הספדים על גדולי ישראל שנעדרו באותה שנה. כך אנו מוצאים דרושים ליום ז' אדר בספר 'יערות דבש' מהרבי ר' יהונתן אייבשיץ זצ"ל, ב'חת"ם סופר' ועוד.