יום חמישי כ"ח בכסלו תשפ"ב 02/12/2021
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

טוגבק

  • לכו תחזירו אותם למסגרת עכשיו

    החופש של הילדים כבר הגיע לכם 'עד לכאן'? הם כבר חוזרים למסגרת מסודרת, רק צריך שהיא תהיה גם בריאה מספיק עבורם. איזה ילקוט לבחור, איך להאכיל אותם, מה למרוח בסנדביץ' ומתי לכבות אורות - המומחים משיבים

    להמשך...

צרכנות

מאמר

בית המקדש השני

בית המקדש השני עמד על מכונו ארבע מאות ועשרים שנה, ברוב תקופה זו היה עם ישראל משועבד למלכויות זרות אך הדבר לא מנע את קיום מצוות הקב"ה בבית המקדש.

מוטי מרינגר ג' באדר תש"ע - 17/02/2010 06:00
לאחר שבעים שנות גלות בבל, בהם ריצתה ארץ ישראל את שבתותיה ועמדה שוממה בצפייה לבניה שישובו לגבולם החלה שיבת ציון, רבים מעם ישראל שגלו בבלה בחורבן בית המקדש הראשון ובניהם אחריהם שבו לפקוד את אדמת הקודש – ארץ ישראל בהנהגת זרובבל בן שאלתיאל, עזרא ונחמיה.

שנה לאחר שהחלה שיבת ציון החלו העולים בראשות זרובבל בן שאלתיאל לבנות את בית המקדש השני בעיר הקודש ירושלים, צרי יהודה ובנימין נבהלו כאשר ראו כי עם ישראל מתחילים בבניית בית המקדש והחלו מטכסים עצה כיצד למנוע את בנין הבית, בתחילה סברו אותם צרים לפגוע במלאכה על ידי הצטרפות כביכול לבונים ופגיעה במלאכה מתוך הבונים. לאחר שזרובבל דחה בחוכמתו את הצעת הצרים להצטרף למלאכה החלו אלו מרפים את ידי הבונים עד שבימי המלך אחשוורוש כתבו הצרים כתב שטנה על יושבי יהודה אותו שלחו אל המלך ובו הם טענו כי כוונת בני ישראל היא לבנות את העיר ירושלים בתפארתה הקודמת על מנת למרוד במלך ולהילחם עימו, כתב השטנה פעל את פעולתו והמלך ציווה על ביטול מלאכת הבונים.

שריד מבית המקדש -
כתובת אבן המציינת את מיקום בית התקיעה
 
מלאכת בניית בית המקדש השני נפסקה למשך כשמונה עשרה עד שמלאו שבעים שנה לשריפת בית המקדש הראשון, כעבור ח"י שנים בשנה השנית למלכות המלך דריווש הראשון התנבא חגי הנביא נבואה בה הצטוו בני ישראל לשוב ולבנות את בית המקדש תוך הבטחה כי הגויים לא יציקו להם, מאוחר יותר התיר גם המלך דריווש לשוב ולחדש את בניית בית המקדש השני, לפי דעות רבות היה דריווש בנם של אסתר המלכה ואחשוורוש, וככל הנראה בהשפעת אימו התיר דריווש את בניית בית המקדש, בניית הבית ארכה ארבע שנים וביום ג' לחודש אדר בשנה השישית למלכות דריווש נשלמה המלאכה ובית המקדש השני עמד על תילו, לחנוכת בית המקדש הקריבו הכוהנים בני אהרן מאה שוורים, מאתיים אילים, ארבע מאות כבשים, ועוד י"ב שעירים כנגד י"ב שבטי י-ה לקרבן חטאת לכפר על עם ישראל. בשנה זו בה נשלמה מלאכת בניית הבית כבר זכו בני ישראל לחוג את חג הפסח כהלכתו בהקרבת קורבן פסח ואכילתו בליל הסדר על מצות ומרורים כמצוות התורה.

בנבואת הנביא חגי אומר הנביא לזרובבל בן שאלתיאל 'גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון', נבואה זו התקיימה לגבי גודלו של בית שני וביחס לשנות קיומו, בתלמוד בבלי במסכת בבא בתרא מציינים האמוראים רב ושמואל את שני הבדלים אלה, גובהו של ההיכל בבית המקדש הראשון היה ל' אמה ואילו בבית שני היה גובהו מ' אמה, ובנוסף בית המקדש הראשון התקיים ארבע מאות ועשר שנים ואילו בית שני התקיים ארבע מאות ועשרים שנה.

למרות שתי המעלות הללו שהיה לבית המקדש השני על הבית הראשון, בכל זאת נחשב הבית השני כפחות מהראשון בשל מיעוט גילוי כבוד השכינה בו, מיעוט זה התבטא במספר דברים כאשר העיקרי שבהם הוא התמעטות הנבואה בישראל עד להיעלמותה לגמרי וכן בהסתרת רוח הקודש שהייתה מתגלה לכהן הגדול על ידי האורים ותומים שהיו מונחים על ליבו תחת לחושן המשפט, בנוסף היה חסר בבית שני ארון העדות שנגנז בסוף ימי מלכותו של המלך יאשיהו בבית ראשון, במקומו הייתה בקודש הקודשים אבן השתיה שממנה הושתת העולם ועליה היה הכהן הגדול מקיים את מצוות יום הכיפורים בקודש הקודשים, יחד עם הארון חסרו גם מטהו הפורח של אהרון הכהן, צנצנת המן שהונחה לזיכרון ועדות לפני הארון וכן שמן המשחה בו נמשחו הכוהנים הגדולים בבית המקדש הראשון, כיון שחסר שמן המשחה התקדשו הכוהנים הגדולים בבית שני על ידי ריבוי בגדים - בלבישת שמונה בגדי כהונה הפכו לכוהנים גדולים, ביטוי נוסף להתמעטות הגילוי השכינה בבית שני היה באש התמיד הדולקת על מזבח החיצון, בבית ראשון הייתה אש זו דולקת ללא הפסקה וחז"ל מתארים אותה במסכת יומא בלשון 'רבוצה כארי' ואילו בבית שני התמעטה והייתה 'רבוצה ככלב'. חז"ל דורשים הבדלים אלו בין בית המקדש הראשון לשני בפסוק 'יפת אלוקים ליפת וישכון באוהלי שם', בית ראשון נבנה על ידי דוד ושלמה מלכי ישראל שהיו מבני בניו של שם בן נח ועל כן שרתה השכינה בביתם אולם בית שני נבנה על ידי כורש מלך פרס שהיה מבני בניו של יפת בן נח ולכן אף על פי שנאמר 'יפת אלוקים ליפת' בכל זאת השכינה שרתה רק 'באוהלי שם'.

ברוב תקופת בית המקדש השני למעט תקופת החשמונאים היה העם היושב בציון כפוף לשלטון זרים, לפי נבואת דניאל גלות עם ישראל מתחלקת לארבע מלכויות והם בבל, פרס ומדי, יוון ורומי, שלש מתוך ארבע מלכויות אלו שלטו על עם ישראל בימי בית שני, תחילתו בפרסיים עובר דרך היוונים וכלה ברומאים – מלכות הרשעה שהחריבה את בתינו והגלתנו מארצנו. בשנים הרבות בהם התקיים בית המקדש השני היה בית המקדש למרכז החיים היהודיים בארץ ישראל ובעולם כולו, בבית המקדש הקריבו הכוהנים את הקורבנות וקיימו את מצוות התורה כבבית המקדש הראשון, המוני בני ישראל היו עולים לרגל לירושלים שלש פעמים בשנה בשלשת הרגלים, העלייה לרגל מתוארת בהרחבה במקומות רבים בדברי חז"ל, במסכת סוכה מתוארת שמחת בית השואבה שהתקיימה בבית המקדש בעזרת הנשים כיצד הייתה ירושלים כולה מוארת באור יקרות מאורו של בית המקדש ועליה אמרו כל שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו, עוד מתואר במסכת פסחים את המוני בני ישראל המגיעים לבית המקדש על מנת להקריב את קרבן הפסח במועדו, כיצד היו ממתינים הבאים בשלש משמרות הקוראות את ההלל לכבודה של השכינה השורה בבית המקדש. גם במקורות חיצוניים אנו מוצאים עדות להמונים הבאים לבית המקדש כעדותו של פילון האלכסנדרוני הכותב 'רבבות ממקומות ללא ספור, מהם דרך היבשה ומהם בדרך הים ממזרח וממערב, מצפון ומדרום באים בכל חג למקדש', במסכת ביכורים מתואר סדר הבאת הביכורים לבית המקדש 'כיצד מעלין את הבכורים? כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעיר של מעמד ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים, ולמשכים היה הממונה אומר 'קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלוקינו', הקרובים מביאים התאנים והענבים והרחוקים מביאים גרוגרות וצמוקים והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו, החליל מכה לפניהם עד שהגיעו קרוב לירושלים. הגיעו קרוב לירושלים, שלחו לפניהם ועטרו את בכוריהם. וכל בעלי אומניות שבירושלים עומדים לפניהם ושואלין בשלומם 'אחינו אנשי המקום פלוני באתם לשלום'. החליל מכה לפניהם עד שמגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית, אפילו המלך אגריפס נוטל הסל על כתפו ונכנס עד שמגיע לעזרה. הגיע לעזרה ודברו הלווים בשיר 'ארוממך ה' כי דלתני ולא שמחת אויבי לי.''

מרכזיותו של בית המקדש בחיי עם ישראל שמרה אותה תקופה על היהדות מפני כתות שונות שצמחו ועלו חלקן דווקא בתוך עם ישראל, מפורסמת ביותר היא כת הצדוקים שכפרו בדברי חז"ל ובתורה שבעל פה וניסו לכפות את שיטתם בכל דרך אפשרית על כלל העם, בזמן שלטון הרומאים נהגו הצדוקים לקנות מהשלטונות בהון רב את תפקיד הכהונה גדולה וכך היה הכהן גדול מכת הצדוקים, כהן גדול זה היה מקיים את מצוות ה' שלא כהלכתן וביום הכיפורים כשהיה נכנס לבית קודשי הקודשים היה מת בעוונו, את גופתו היו הממתינים בחוץ גוררים החוצה בשלשלת שהייתה קשורה מראש לרגליו, באותה תקופה התחלף הכהן הגדול בכל שנה לפי שהיו הכוהנים הגדולים מרשעי עם ישראל חברי כת הצדוקים.

אלכסנדר הגדול נלחם בדריווש השלישי. פסיפס מפומפיי, המוזיאון הארכאולוגי הלאומי, נפולי []

כאמור עמד בית המקדש השני על תילו ארבע מאות ועשרים שנה, שנים אלו מתחלקות למספר תקופות בהם מלכויות שונות שלטו על עם ישראל, התקופה הראשונה היא שלטון ממלכת פרס ומדי - זו שהתירה את בניית המקדש, מלכות פרס ומדי הוסיפה לשלוט בארץ ישראל עוד למעלה ממאה שנים לאחר בניית בית המקדש, עם ישראל היה משועבד למלכות זו אך נהנה מאוטונומיה מלאה בניהול כל ענייניו הפנימיים והדתיים, לאחר נפילת האימפריה הפרסית שלטו בארץ ישראל היוונים ההלניסטים, תחילת מלכותם הייתה שלווה יחסית לעם ישראל, ומפורסם המעשה המובא במגילת תענית על כותים שהעלילו לפני אלכסנדר מוקדון על היהודים שכביכול מורדים בו, ולבסוף נהרגו הכותים על ידי היהודים לאחר שאלכסנדר מוקדון הגיע לירושלים והשתחווה לשמעון הצדיק הכהן הגדול באומרו כי דמותו של שמעון הצדיק נוצחת לפניו במלחמותיו.

לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון התחלקה מלכות יוון בין המלכים הסאלוקים לבין מלכי בית תלמי, בארץ ישראל שלטו המלכים מבית תלמי שהמשיכו בדרך קודמיהם הפרסיים ונתנו ליהודים אוטונומיה, אך מלחמות רבות ניטשו בין התלמאים לסאלוקים סביב השליטה על ארץ ישראל, לבסוף לאחר סדרה של שש מלחמות כבש אנטיוכוס השלישי את ארץ ישראל, אנטיוכוס השלישי הותיר את האוטונומיה היהודית על כנה אך לאחר מיתתו הומלך אנטיוכוס הרביעי שגזר גזירות שמד על היהודים וחילל את בית המקדש, בעקבות גזירות אנטיוכוס שביקשו לעקור את הדת היהודית התעוררו מתתיהו החשמונאי ובניו ומרדו ברומאים, לאחר ניצחון החשמונאים ונס חנוכה הפכה ממלכת ישראל לעצמאית למשך למעלה ממאה שנה.

בסוף תקופת החשמונאים נלחמו שני יורשי בית חשמונאי – הורקנוס ואריסטובלוס על מלכות ישראל ותוך כדי מריבתם כבש המצביא הרומאי פומפיוס את ארץ ישראל ומלכות ישראל הפכה להיות כפופה למלכות רומי, אחרון מלכי בית חשמונאי היה מתתיהו אנטיגנוס והוא נהרג על ידי הורדוס העבד האדומי שמרד באדוניו והרג את כל צאצאי בית חשמונאי, לאחר הריגת משפחת המלוכה המליך הורדוס את עצמו למלך על ישראל, הורדוס בעצתו של בבא בן בוטא חידש ושיפץ את בית המקדש השני ועל בניינו אמרו חז"ל 'מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין יפה מימיו'. ימי שלטונו של הורדוס ארכו למעלה מחמישים שנה ואחרי מותו החלו שולטים בארץ ישראל נציבים רומאים נציגי האימפריה הרומית, באמצע שלטונם של הנציבים הייתה תקופה קצרה בה שלט המלך אגריפס ואחריו המשיך שלטון הנציבים, הנציבים הרומאים גזרו גזירות שמד על היהודים והקשו על חייהם בגוף וברוח, הלחץ והדחק הובילו בסופו של דבר למרד הגדול ברומאים שבסופו נכבשה העיר ירושלים על ידי חיילות הרומאים בראשותו של טיטוס ובעוונותינו נשרף בית המקדש השני, חז"ל מציינים כי בית המקדש הראשון נחרב בעוון שלשה עברות חמורות והם עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים ואילו בית שני נחרב בשל עוון שנאת חינם בין איש לרעהו, צא ולמד מה חומרתה של שנאת חינם השקולה כנגד שלשה עבירות חמורות.

חורבן בית המקדש מובא בחז"ל כמסר המחייב את עם ישראל לשוב בתשובה, אך פעמים רבות מובא גודל החורבן דווקא כסימן המעודד ומעיד על קרוב הגאולה השלמה וכדברי המדרש רבה במגילת איכה 'פעם אחרת היו עולין (רבן גמליאל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע ורבי עקיבא) לירושלים הגיעו לצופים וקרעו בגדיהם, הגיעו להר הבית וראו שועל אחד יוצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הם בוכים ורבי עקיבא משחק, אמרו לו עקיבא לעולם אתה מתמה עלינו, אנו בוכים ואתה משחק, אמר להם אתם למה אתם בוכים? אמרו לו ולא נבכה מקום שכתוב בו 'והזר הקרב יומת' והרי שועל יוצא מתוכו, ועליו נתקיים הפסוק 'על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו', אמר להם אף אני לכך אני משחק, הרי הוא אומר 'ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו' וכי מה ענין אוריה אצל זכריה, אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני? אלא מה אמר אוריה 'כה אמר ה' צבקות ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה' ומה אמר זכריה 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרב ימים' וכתיב בתריה (אחר כך) 'ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה' אמר הקדוש ברוך הוא הרי לי שני עדים אלו, ואם קיימים דברי אוריה יהיו קיימין דברי זכריה, ואם יבטלו דברי אוריה יבטלו דברי זכריה, ושמחתי שנתקיימו דברי אוריה ולבסוף דברי זכריה עתידין להתקיים. ובלשון הזה אמרו לו 'עקיבא נחמתנו תתנחם ברגלי מבשר.'