יום שישי י"ט באדר ב תשפ"ד 29/03/2024
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

טוגבק

  • לכו תחזירו אותם למסגרת עכשיו

    החופש של הילדים כבר הגיע לכם 'עד לכאן'? הם כבר חוזרים למסגרת מסודרת, רק צריך שהיא תהיה גם בריאה מספיק עבורם. איזה ילקוט לבחור, איך להאכיל אותם, מה למרוח בסנדביץ' ומתי לכבות אורות - המומחים משיבים

    להמשך...

צרכנות

מאמר

קהילת מינסק

העיר מינסק בירתה של מדינת בלארוס נוסדה לפני כתשע מאות שנה ובמשך שנות קיומה חלפו בה שלטונות ומאורעות רבים. במינסק צמחה קהילה יהודית גדולה ומפוארת ממנה עמדו רבנים רבים גדולים בתורה

מוטי מרינגר ט"ז בכסלו תש"ע - 03/12/2009 06:01
הקהילה היהודית במינסק החלה מתקיימת אך לפני כארבע מאות שנה. בתחילה לא ניתן ליהודים אישורים לקנות בתים בעיר ולעסוק בה במסחר, ורק לתקופה קצרה חמל אחד המלכים ונתן אישור מסחר ליהודים במינסק. זמן קצר לאחר מכן החלה מלחמת רוסיה – פולין ומעט היהודים שהתגוררו במינסק נמלטו ממנה. לאחר שמינסק שבה לשליטת פולין חזרו להתגורר בעיר יהודים בודדים בלבד, אולם בתוך פחות מחמישים שנה התרחבה הקהילה ונבנו בה מוסדות יהודיים רבים. בעיר נוסדו בית מדרש ובית כנסת גדול ועוד מספר בתי כנסת קטנים. בשנת ה' אלפים ת"מ שסימנה 'לשמע אל הרנה' נחנך במינסק בית הכנסת הגדול שהיה בנין מפואר ומרהיב עין. המגרש נקנה מידי הפולנים תושבי העיר ועליו עמד בית חרב, היהודים שיפצו בית זה ושיכללו אותו לבית מקדש מעט נאה ומפואר. הפולנים שראו כיצד החורבה שהייתה במקום נהפכת לבנין מפואר רצו לחזור בהם מהמקח, אך הדבר לא עלה בידם אחר שהתברר שהמכירה נעשתה כדת וכדין לפי החוקים שנהגו בעיר באותם הימים.

משהתרחבה הקהילה ומנתה כמה מאות משפחות, נוצר הצורך ברב מורה הוראה שינהיג את הקהילה ויורה להם את הדרך אשר ילכו בה. פרנסי הקהילה החלו תרים אחר רב עד שמצאו את מבוקשם בעיר ווענגרוב בה כיהן כרב רבי משה בן הקדוש רבי מרדכי מווענגרוב זצ"ל. רבי משה הגיע לכהן במינסק כרבה הראשון של העיר ולאחר בואו הוא ייסד בעיר ישיבה אליה נהרו תלמידים הצמאים למים ואין מים אלא תורה. רבי משה נפטר בשנת ה'תנ"ו ואחריו הגיע לכהן כרב העיר רבי לייבל שכונה בפי כל רבי לייבל 'בעל התוספות' בשל בקיאותו המופלאה בדברי רבותינו הראשונים בעלי התוספות בש"ס כולו.

בימיו של רבי לייבל בעל התוספות נבחרה קהילת מינסק, בשל חשיבותה, להיות לעיר הגליל לכל ישובי הסביבה. מעמד זה הקנה לעיר מקום של כבוד בקהילות ישראל ונתן לרבני העיר את הכח לפעול בכל העיירות הסמוכות למינסק שיהודיהן הפכו כפופים לסמכותם הרוחנית של רבני מינסק. כרב הגליל התמנה הגאון רבי משה זאב מקאוולי זצ"ל שפעל לצידו של רבי לייבל בעל התוספות.

בשנת ה'תס"ח נפטר רבה של מינסק רבי לייבל בעל התוספות ויבכו אותו בני מינסק בכי גדול. לאחר פטירתו של רבי לייבל עמדה קהילת מינסק מספר שנים בלא רב. אמנם רבי משה זאב שכיהן כרב הגליל ישב במינסק, אך מתוקף תפקידו כרב ערי הגליל היה רבי משה זאב נודד בין הערים והכפרים שבגליל מינסק וברוב זמנו לא שהה בעיר. כעבור מספר שנים נשאו יהודי מינסק את עיניהם אל הגאון רבי יחיאל הלפרין זצ"ל וביקשוהו לבוא לכהן כרב בעירם. באותו הזמן רבי יחיאל כיהן כרב בקהילת לוסק ואנשי הקהילה שחיבבו אותו ביותר חילו פניו כי לא יעזוב את עירם. הם הוסיפו להפציר ברבי יחיאל כי ישאר במקום עד שיעברו מספר שנים. בפנקס הקהילה של קהילת לוסק נמצא רישום משנת תע"א בו חתם רבי יחיאל בלשון זו 'נאום יחיאל בלא"א (=בן לאדוני אבי) הרב מוהר"ר שלמה הכ"מ היילפערין חונה פ"ק הלוסק וע"ד (=ועוקר דירתו) בק"ק מינסק'. לבסוף, רק שנה לאחר חתימה זו, בשנת ה'תע"ב אחרי שנשלחו שלוחים רבים ממינסק אל רבי יחיאל בבקשה שיעקור למינסק, עזב רבי יחיאל את קהילת לוסק ועבר להתגורר במינסק ולכהן כרב הקהילה וכראש ישיבת מינסק המפוארת.

בימיו של רבי יחיאל התרחבה הישיבה במינסק ומאות תלמידים חבשו את ספסלי בית המדרש בחשקם לקבל תורה מרבי יחיאל ששמו נודע ברבים כתלמיד חכם בעל שיעור קומה. באותה תקופה התגורר במינסק תלמיד חכם צעיר בשם רבי אריה לייב גינצבורג זצ"ל שנודע לאחר זמן כגאון בעל ה'שאגת אריה'. רבי אריה לייב היה בנו של הגאון רבי אשר גינזבורג מי שכיהן באותה העת כרב גליל מינסק ואף הוא הקים ישיבה במינסק שמשכה אל ספסליה תלמידים רבים. כך הלך והתחזק קול התורה הנישא ברמה בעיר מינסק. תלמידי שני הישיבות היו חלוקים זה מזה במחלוקת שהיא לשם שמים. דרכו של רבי יחיאל וכן דרך תלמידיו הייתה בפשט הלימוד, במיעוט הפלפול והסברא ובריבוי ההספק בדרך שקרואה בחז"ל 'סיני'. תלמידיו של ה'שאגת אריה' הלכו אף הם בדרך רבם שהיה מפלפל ומעמיק בדברי חז"ל עד לעומקה של הלכה והסברא הישרה, בדרך הנקראת 'עוקר הרים'. בימיהם של שני גדולי עולם אלו התנהל ויכוח חריף בין שני כיתות הלומדים על הדרך הישרה שיבור לו האדם בלימוד התורה, ובכל מקום אשר היה מתנהל ויכוח תלמודי, ברי היה שהדבר יהפוך לויכוח בין שני כיתות הלומדים בדבר דרך הלימוד הישרה.

בשנת ה'תק"ג לערך נפטר רבי יחיאל הלפרין זצ"ל רבה של מינסק, סמוך ונראה לו ואולי מעט קודם אליו נפטר גם רבי אשר גינזבורג רב גליל מינסק. רבי אשר הותיר אחריו שני בנים האחד הוא ה'שאגת אריה' והשני היה אחיו רבי יצחק אברהם. השאגת אריה החל כבר בימי חייו של אביו לסייע לו ברבנות הגליל, אשר מפאת היהודים הרבים המתגוררים בגליל מינסק לא יכול היה רבי אשר להנהיג את כולם, ובמלאכה זו סייע לו רבות בנו רבי אריה לייב. לאחר פטירת רבי אשר, היה זה אך טבעי שהשאגת אריה ימשיך וימלא את מקום אביו ברבנות גליל מינסק. השאגת אריה חפץ כי אחיו רבי יצחק אברהם שהיה תלמיד חכם מופלג יכהן כרבה של מינסק עצמה, אך רבו המתנגדים לבקשה זו מפאת צוואתו של רבי יחיאל שביקש כי בנו רבי משה הלפרין זצ"ל שכיהן כרב בעיר דאלהינוב יכהן כרב אחריו במינסק וימלא את מקומו. לבסוף התקיימה צוואתו של רבי יחיאל ובנו רבי משה התמנה כרבה של מינסק.

עיסוקו של השאגת אריה ברבנות הגליל גרמה למיעוט ישיבתו במינסק והעדרויות תכופות שלו מהישיבה, מה שגרם כבר בחיי אביו רבי אשר למיעוט תלמידים בישיבה וכמעט הביא לסגירתה. לאחר שהתמנה רבי אריה לייב לרב גליל מינסק, הוא עזב כליל את הישיבה ותלמידים מרחבי אירופה פסקו מלהגיע למינסק. יהודי מינסק שצר להם על הישיבה שכמעט ונסגרה, טיכסו עצה כיצד לחזק את הישיבה, והחליטו להביא ראש ישיבה חדש שינהיג את הישיבה וישיב לה את מעמדה וגדולתה. אחד מתלמידי הישיבה אשר למד בה כעשר שנים קודם לכן, היה העילוי רבי רפאל ליפלאנדר זצ"ל. כבן י"א שנה הגיע רבי רפאל אל ישיבתו של השאגת אריה והפליא את כל מכריו בידיעותיו המופלגות ובמחשבתו החריפה. גם השאגת אריה עצמו סמך את ידיו על הנער העילוי וניבא כי עדיו לגאון. כעת, משחלפו עשר שנים, נשאו פרנסי מינסק את עיניהם אל הנער שכבר היה לאיש ומינו אותו לעמוד בראשות ישיבת מינסק והוא אך בן כ"א שנים בלבד. השאגת אריה ששמע על דבר מינוי תלמידו משכבר הימים לראש ישיבה, שמח שמחה גדולה ועודד את המינוי המוצלח. רבי רפאל החזיר לישיבת מינסק את כבודה והמשיך להנהיג אותה בדרך הלימוד אותה קיבל מרבו השאגת אריה. שנתיים ימים חלפו, ועל מינויו כראש ישיבה הוסיפו בני העיר ומינו את רבי רפאל לאב בית דין הגדול במינסק. מינוי זה עורר עליו את קנאתם של אנשים ריקים, שרדפו את רבי רפאל והציקו לו. אך הוא את תורתו לא עזב והיא הייתה מקור כוחותיו ומשוש חייו.

משגברו הרדיפות, עקר רבי רפאל בשנת ה'תק"ו אל העיר ראקוו שם התמנה לרב וראש ישיבה, וכעבור מספר שנים עבר לכהן כרבה של וילקומיר. בתקופה זו עזב השאגת אריה את תפקידו כרב גליל מינסק ובמקומו התמנה למשרה אחיו רבי יצחק אברהם. רק זמן קצר כיהן רבי יצחק אברהם בתפקיד זה ואחר ביקש לעזבו בטענה כי קושי המלאכה טורדו מדברי תורה. או אז נשאו פרנסי גליל מינסק את עיניהם בשנית אל רבם משכבר הימים רבי רפאל והוא חזר לגליל מינסק כרב הגליל כולו. את מקום ישיבתו קבע רבי אריה בעיר סמילוביץ' בה התגורר באותה העת רבו השאגת אריה שבאותה העת עזב את משרות ההנהגה וישב שקוע בלימודו בלא טרדות עול הרבנות. רבי אריה לייב קיבל על עצמו את רבנותו של תלמידו וחלק לו כבוד כתלמיד לרב. רבי רפאל הנהיג בגאון את גליל מינסק ופעל רבות עבור יהודי הגליל הן במישור הרוחני והן במישור הגשמי. רבי רפאל בא במגע עם שרי המחוז שהכבידו עולם על היהודים במיסים וארנוניות ופעל לבטל את חובות היהודים שחבו להם בגין מיסים אלו.

זמן קצר לאחר מכן עזב השאגת אריה את גליל מינסק ועבר לוולוז'ין שם הדפיס את ספרו ה'שאגת אריה', אולם לאחר זמן מה שב לכהן כרבה של מינסק יחד עם רבי משה הלפרין. רבנות משותפת זו לא עלתה יפה ורבים מבני העיר רדפו את רבי אריה לייב עד שעקר ממינסק ועבר לכהן כרבה של מץ שבאשכנז.

לאחר שעזב השאגת אריה את מינסק נפטר רב העיר רבי משה הלפרין זצ"ל זקן ושבע ימים, אולם זמן קצר לאחר מכן החלו שריפות ושאר צרות פוגעות ביהודי העיר. בני העיר ערכו חשבון נפשם והגיעו למסקנה כי רדיפתם את השאגת אריה ופגיעה בכבוד תורתו היא שהביאה עליהם את הפגעים והמכות הרעות, והצטערו צער רב על אשר ציערו את הצדיק ורדפו אותו.

לאחר פטירת רבי משה התמנה כרבה של מינסק הגאון רבי יוסף הכהן רפפורט זצ"ל, וכראש הישיבה התמנה הגאון רבי גרשון חריף זצ"ל שכיהן גם כרב העיר לאחר פטירתו של רבי יוסף. באותה התקופה פנו מלשינים אל שרי הגליל והוציאו דיבה רעה על רבנות הגליל שאינה נוהגת כראוי, בעקבות הלשנה זו בטלה באותה התקופה רבנות הגליל.

כעבור מספר שנים התמנה כרבה של מינסק הגאון רבי ישראל מירקיש זצ"ל. רבי ישראל היה חברו של רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל שייסד את אם הישיבות בוולוז'ין. רבי ישראל סייע רבות בידי חברו רבי חיים בהקמת הישיבה ועזר לו בגופו ובממונו. רבי ישראל הקריב את בריאותו וכל היקר לו על מנת להגן על מסורת ישראל ולהעמיד המנהג על קוצה של הלכה. בימיו כבר הייתה מינסק עיר גדולה לאלוקים מלאה בתלמידי חכמים, אך רבי ישראל הוסיף ותיקן תקנות לחיזוק חומות הדת במינסק ובאזור כולו. רבי ישראל היה אהוב ביותר על בני עירו, ולאחר פטירתו קיבלו על עצמם בני העיר מינסק כי אחריו לא יקרא אדם עוד לעולם בתואר 'רב אב"ד מינסק' אלא רק בכינוי 'מרא דאתרא'.

השנים הבאות היו שנות פריחה עבור עולם התורה במינסק, אך במקביל החלו מנשבות בעיר רוחות ההשכלה שעשו שמות בכרם ישראל. וכגודל גדולת רבניה ומורי התורה שבמינסק כך גדל כוחו של המשחית אשר את דגל ההשכלה נשא בידו. באותם הימים נפתחה ישיבה חדשה בעיר מינסק מתרומתו ופועלו של רבי יחיאל מיכל ניעשוויעז זצ"ל, אשר קנה בית גדול ומפואר בלב העיר ופתח בו ישיבה אשר כל צרכיה וכלכלתה היו מונחים על כתפיו והוא דאג לכל מחסורה. בעיר התכנסו רבנים רבים ומורי הוראה בישראל אשר שמם נודע לתהילה, ביניהם הגאון רבי ישראל מיכל ישורון זצ"ל, הגאון רבי אברהם מחבר 'המשכיל לאיתן', הגאון רבי יעקב ליבאשיץ – תלמידו של הגאון מוילנא, הגאון רבי אייזיל חריף זצ"ל והגאון רבי דוד טעביל זצ"ל בעל ה'נחלת דוד'. על גדולים אלו נוספו עוד תלמידי חכמים רבים ובכל גלילות המחוז ידעו כי ממינסק תצא תורה לכל ישראל.

במקביל לפריחה הרוחנית החלה בחלק מבני הקהילה גם נטייה לצד ההשכלה דבר שהוביל לפילוג בקהילה שהפכה לשתי כיתות, הדוגלים בהשכלה היורדים מטה מטה עד לשאול תחתיות, והדוגלים בתורה שעלו מעלה מעלה עד לרום רקיע. באותה תקופה גזר הצאר הרוסי ניקולאי כי על היהודים ללמוד את שפת הארץ הרוסית, ולצורך הטמעת הוראה זו גייס לסייע לו את הד"ר מקס ליליינטל שר"י שהיה מגדולי המשכילים ברוסיה ובסוף ימיו היה רבאי רפורמי בארצות הברית. ד"ר ליליינטל ערך מסע בערי בלארוס לצורך קידום ההשכלה והגיע גם אל העיר מינסק. אלו מבני הקהילה שנמנו על שוחרי ההשכלה, שמחו שמחה גדולה לבואו של אותו עוכר ישראל, אך רבני העיר האמונים על תורת ישראל מדורי דורות, ראו יום זה כיום שחור בתולדות העיר, בו ניתנה התורה למרמס ואין מוחה ומגן על כבודה.

חותם תקופת פארה והדרה של מינסק הוא הגאון רבי דוד טעביל זצ"ל, שאחר פטירתו הייתה העיר מינסק ללא רב שנים רבות. מספר פעמים התכנסו פרנסי העיר על מנת למנות עליהם רב וקצין, אך לא הצליחו להגיע לעמק השווה מי הראוי והמתאים לתפקיד זה. לאחר שנים רבות, בשנת ה'תרמ"ג לערך, התמנה לרבה של מינסק הגאון רבי ירוחם יהודה לייב פרלמן זצ"ל הנודע בכינוי 'הגדול ממינסק'. בימיו מנתה הקהילה היהודית שבמינסק למעלה מחמישים אלף נפש, קרוב לחמישים אחוז מכלל תושבי העיר. רבי ירוחם יהודה כיהן כרבה של מינסק עד לפטירתו בשנת ה'תרנ"ו.

במהלך מלחמת העולם הראשונה החליפה בלארוס ידיים מספר פעמים ובסיום המלחמה התחלקה המדינה בין רוסיה ופולין. העיר מינסק נפלה בחלקה של רוסיה שהפעילה בעיר שלטון קומוניסטי שגדע את החיים הרוחניים בעיר ואת הפריחה התורנית המופלאה של מינסק. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם התקיימה בעיר מינסק הקהילה היהודית הגדולה ביותר בבלארוס.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה צמחה הקהילה היהודית בעיר במהירות. פליטים רבים שנסו מזרחה מאימת הנאצים התיישבו במינסק והקהילה היהודית כמעט והכפילה את גודלה, ובשנת תש"א נמנו בעיר כשמונים אלף יהודים. ביום א' בתמוז שנת תש"א, כששה ימים לאחר פלישת גרמניה לשטחי רוסיה, נכבשה העיר מינסק. מאותו יום החלו הנאצים הארורים ימ"ש להרוג קבוצות של יהודים ברחובה של עיר והדבר הפך לחלק משגרת היום האיומה.

ביום י"ג בתמוז תש"א, ציוו הנאצים לכל יהודי העיר לעקור מבתיהם ולעבור להתגורר בשטח גטו מינסק. בנוסף ליהודי מינסק העבירו הנאצים אל הגטו יהודים נוספים מסלוצק, אוזדה וערים נוספות, כך שהצטופפו יחד בגטו כמאה אלף נפשות ללא תנאים מינימאליים, חסרי פרנסה ומזון.

כחודש לאחר הקמת הגטו הוציאו הנאצים להורג כחמשת אלפים יהודים, ואילו על שאר היהודים הם הטילו כופר ממון שבא יחד עם גזירות נוספות, כחובת נשיאת טלאי צהוב ועמידה במסדרים בהם נהרגו יהודים ללא הבחנה.

ביום י"ז בחשוון שנת תש"ב ערכו הנאצים אקציה ברחובות הגטו וחטפו כשתים עשרה אלף יהודים שהועברו לעיר טוצ'ינקה הסמוכה למינסק בה נרצחו על יד הנאצים. זמן קצר לאחר האקציה הראשונה נערכה אקציה נוספת בה נרצחו עוד שבעת אלפים יהודים. את מקומם של הנרצחים מילאו הנאצים ביהודים שהגיעו מגרמניה וכונו בפי תושבי הגטו הותיקים 'יהודי המבורג'.

האקציות הגרמניות עוררו פעילות התנגדות בגטו ומחתרת יהודית החלה לפעול נגד הנאצים. זמן מה לאחר שתי האקציות דרשו הגרמנים מהיודנראט – המשטרה היהודית כי יסגירו לידיהם חמשת אלפים יהודים, אך המחתרת היהודית אסרה על ביצוע הפקודה והנאצים בכעסם תפסו ברחובות הגטו חמשת אלפים יהודים מכל הבא ליד ביניהם גם ילדים קטנים ונשים. יהודים אלו נרצחו אף הם על ידי הנאצים. חברי המחתרת שמנתה כמה מאות יהודים החלו נרדפים על ידי הנאצים והם נמלטו ברובם אל היערות הסמוכים למינסק שם הקימו יחידות פרטיזנים שלחמו בנאצים והסבו להם נזקים כבדים.

ביום י"ד באב תש"ב החלו הנאצים בהרג שיטתי של יהודי הגטו. בהוראת הנאצים התכנסו עשרות אלפי יהודים בכיכר העיר כאשר משה יפה שכיהן כראש היודנראט מדבר אל היהודים דברי הרגעה כפי שציוו עליו הנאצים. באמצע דבריו, פרצו אל הכיכר משאיות גז על מנת לחסל את היהודים ומשה יפה זעק אל הקהל: 'יהודים! הרוצחים הארורים רימו אתכם! נוסו לכל עבר!'. לשמע צעקתו החלה מהומה כאשר הכל החלו נסים לכל עבר בנסותם להציל את נפשם, אך ביום זה ובשלשה ימים שאחריו הצליחה כוונת הזדון של הנאצים ונרצחו על ידם כשלושים אלף יהודים. בין הנרצחים היה גם משה יפה הי"ד.

בקיץ של שנת תש"ג החלו השילוחים ממינסק אל מחנה ההשמדה סוביבור. עשרות אלפי יהודים נשלחו להריגה במחנה סוביבור ואחרים נרצחו ברחובות העיר ובמקומות נוספים אליהם הובלו על כורחם. במהלך מלחמת העולם השנייה נרצחו כמעט כל יהודי מינסק יחד עם יהודים מערים נוספות בבלארוס שנכלאו עימם בגטו מינסק. בודדים שרדו מאותם מאה אלף יהודים שנכלאו בגטו מינסק ועלו בסערה השמיימה במעלות קדושים וטהורים ה' יקום דמם.

לאחר מלחמת העולם השנייה שבו הרוסים לשלוט במינסק והנהיגו בה שלטון קומוניסטי. הקומוניסטים רדפו את הדת ועקרו כל סממן יהודי מהעיר. בית הכנסת הגדול של העיר הפך לתיאטרון ובית הקברות היהודי נהרס ותחתיו נבנה אצטדיון.

לאחר נפילת הקומוניזם, החלה הקהילה היהודית לפרוח מחדש בעיר. הקהילה היהודית במינסק מונה כיום כמה עשרות אלפי בני אדם אך רובם רחוקים מהיהדות וחלקם כלל אינם יודעים על מוצאם היהודי. בשנים האחרונות החלה תנועת קירוב גדולה במינסק, הרבה בזכות פעילותם של אנשי חסידות חב"ד במקום.
  1. 1. הרב יהודה לייב קרינסקי
    יהודה 03/12/2009 18:28
    משום מה נשמטה מסקירתך התקופה של השנים התרנ"ז - התרע"ד תקופה בה פרחה יהדות מינסק והרב יהודה לייב קרינסקי חיבר בה את הפרוש המפורסם לתורה - "מחוקקי יהודה"