מאמר
האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם מצאנז זצ"ל
ביום כ"ה בניסן נפטר האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם מצאנז, רבי חיים יסד את שושלת צאנז שממנה צמחו פארות חצרות באבוב, סטרפקוב ועוד.
ב. וולף כ"ה בניסן תשס"ט - 19/04/2009 05:00
צאנז. עיירת גבול גליציאנרית (גליצאית), הממוקמת סמוך לקראקא.
עיירה לא גדולה היא, צאנז, עיירה אלמונית היא הייתה, אך גדל שמה והיא התפרסמה בזכות הרבי הגדול שכיהן בה ובה ביסס והקים את חסידותו שהיום היא מהחסידויות הגדולות והמפורסמות ביותר בעולם.
ארבעים ושש שנים איווה לו הגאון רבי חיים את העיירה צאנז למושב. ואחרי מותו עזבו חסידיו את העיירה והארץ אך את שמה לקחו איתם.
רבי חיים הלברשטאם נולד בעיר טארינגראד לאביו הרב הגאון רבי אריה לייבוש הלברשטאם.
מאז היותו ילד היה רגיש, עדין ויודע חולי ובמיוחד סבל מכאבי שיניים. פעם אמר שכאבים אלו היו לו כסגולה להתמדה כי דרכם קיים בהידור את האימרה: "החש בראשו יעסוק בתורה".
בילדותו למד אצל הרב מטארניגראד, רבי משה יהושע העשיל אורנשטין. לימים סיפר רבי חיים על אותה התקופה ואמר שמרבו זה רכש את העומק שבלימוד הגמרא.
כל כך התעלה הנער בלימודו עד שלכבוד בר המצוה העניק לו רבו תעודת הסמכה להוראה וסמך עליו את כפותיו כשהוא אומר: "יורה יורה ידין ידין".
כן למד רבי חיים אצל הגאון רבי שמואל זנוויל הלר אב בית הדין דקהילת פרעמישלא בעל 'הדברי שמואל' ואצל הגאון רבי יוסף הרוויץ אב בית הדין טארניגראד.
רבי חיים העיד שמשני רבותיו אלו ינק את החסידות ואת המשיכה לנסוע לגאון הגדול 'החוזה מלובלין'.
בגיל עשר הפציר באביו לנסוע לחוזה מלובלין ואכן לאחר הפצרות ובקשות הסכים אביו לקחתו ומאז היו נוסעים בכל שנה ושנה עד לפטירת החוזה.
רבי חיים גדל והיה לנער למדן וגאון באופן מיוחד. הוא היה ידוע ומפורסם תחת הכינוי: "העילוי מטארניגראד".
כשהגיע לפירקו נשא לאישה את בתו של הגאון לייפניק רבי ברוך פרענקיל תאומים בעל 'הברוך טעם'.
בן י"ח שנה היה כשקבל על עצמו לראשונה עול רבנות בקהילת רודניק.
בקהילה קטנה זו היו כל בעלי הבתים חסידי הצדיק מרופשיץ ובעקבותיהם נסע גם רבם, רבי חיים הלברשטאם, לצדיק ונמשך אחריו עד שהיה נוסע בכל שנה מספר פעמים לרופשיץ.
ברופשיץ הכיר אותו הצדיק רבי מאיר מאפטא בעל 'המאור שמיים'. לאחר שהתבונן בו אמר רבי מאיר מאפטא על תפילתו:
"ברוך ה' שמעתי הרבה 'בעלי תפילות' טובים בחיי אבל תפילת אברך זה עולה על כולן כי בכל תיבה ואות לא החסיר אפילו אחת מכוונות האר"י ז"ל".
גם הרבי מרופשיץ וגם רבי מאיר מאפטא הסכימו והכתירו את הגאון רבי חיים הלברשטאם כמנהיג הדור בעתיד ואכן, כפי שאמרו, כך היה.
מעל חמש עשרה שנה כיהן רבי חיים כרבה של העיר רודניק ובשנת תק"צ עלה לכהן כרבה של קהילת צאנז ובה עלה והתגדל.
כאמור, ארבעים ושש שנה כיהן רבי חיים בקהילת צאנז ובימיו עלתה הקהילה לגדולה עד ששמה ממשיך ומתפרסם בכל קהילות ישראל.
בצאנז, התקיימו דבריהם של הרבי מרופשיץ ושל רבי מאיר מאפטא ורבי חיים הפך להיות מגדולי ומנהיגי הדור ואדמו"ר מפורסם.
את חסידותו, חסידות צאנז, ביסס האדמו"ר על לימוד התורה. נערי בר מצווה שהיו מגיעים להתברך מפיו לפני הנחת התפלין הראשונה היה שולח לדרכם באומרו שעד החתונה יש להשקיע בלימוד הגמרא ורק לקראת החתונה אפשר להתחיל ולהתעסק בעניני החסידות ולבוא אל הרבי.
עבודה גדולה היתה לו בנתינת הצדקה. כאשר לא היו בידו כספים כדי לחלק לעניים היתה עצבות נראית על פניו. לעולם לא הסכים ללכת לישון כאשר היו מטבעות כסף בבית, באומרו שכספים אלו צריכים להגיע לעניים כדי להקל על סבלם.
פעם כשהיתה מחלוקת בין חסידיו נכנס לבית המדרש וצעק בקול גדול: "איציק שלי מעיר המלוכה כותב לי שאעזוב את המחלוקת כי מדברים עלי בבית המלך וחיי נתונים בסכנה. אינני מפחד מבשר ודם ואף מן המלך אינני ירא.
יודעים אתם ממה צריך יהודי לפחד? מאנחתו של עני על מר גורלו. משום שכל דבר מזיק ונעלם אך זה עלול, חלילה, להזיק לדורי דורות!"
בשנותיו האחרונות של רבי חיים גברו עליו יסוריו והחלישו את כוחו.
בשנתו האחרונה, שנת תרל"ו נחלש עוד יותר וניכר היה שמכין את בני ביתו וחסידיו לעומד להתרחש.
בחג הפסח ניהל את ליל הסדר הראשון בשארית כוחותיו ובלילה השני ערך את הסדר רק לבני משפחתו וביקש שיכניסו אל תוך החדר את שולחן הנשים שעומד היה, בדרך כלל, במרחק ראיה מחדרו. באומרו שגם הנשים צריכות לראות מקרוב כיצד מנהלים סדר פסח.
ביום רביעי כ"ה בניסן ניצחו הערלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש, הגאון רבי חיים הלברשטאם, האדמו"ר הראשון מצאנז, בעל ה"דברי חיים" עלה לישיבה של מעלה.
רבי חיים נקבר בבית הקברות בצאנז וקברו הוא כאבן שואבת ליהודים רבים הבאים להשתטח עליו ולשאת תפילה. סיפורי ישועות רבים מפורסמים על מקום זה שהוא מקום קדוש במיוחד לחסידי צאנז בכלל ליהודים בפרט.
עיירה לא גדולה היא, צאנז, עיירה אלמונית היא הייתה, אך גדל שמה והיא התפרסמה בזכות הרבי הגדול שכיהן בה ובה ביסס והקים את חסידותו שהיום היא מהחסידויות הגדולות והמפורסמות ביותר בעולם.
ארבעים ושש שנים איווה לו הגאון רבי חיים את העיירה צאנז למושב. ואחרי מותו עזבו חסידיו את העיירה והארץ אך את שמה לקחו איתם.
רבי חיים הלברשטאם נולד בעיר טארינגראד לאביו הרב הגאון רבי אריה לייבוש הלברשטאם.
מאז היותו ילד היה רגיש, עדין ויודע חולי ובמיוחד סבל מכאבי שיניים. פעם אמר שכאבים אלו היו לו כסגולה להתמדה כי דרכם קיים בהידור את האימרה: "החש בראשו יעסוק בתורה".
בילדותו למד אצל הרב מטארניגראד, רבי משה יהושע העשיל אורנשטין. לימים סיפר רבי חיים על אותה התקופה ואמר שמרבו זה רכש את העומק שבלימוד הגמרא.
כל כך התעלה הנער בלימודו עד שלכבוד בר המצוה העניק לו רבו תעודת הסמכה להוראה וסמך עליו את כפותיו כשהוא אומר: "יורה יורה ידין ידין".
כן למד רבי חיים אצל הגאון רבי שמואל זנוויל הלר אב בית הדין דקהילת פרעמישלא בעל 'הדברי שמואל' ואצל הגאון רבי יוסף הרוויץ אב בית הדין טארניגראד.
רבי חיים העיד שמשני רבותיו אלו ינק את החסידות ואת המשיכה לנסוע לגאון הגדול 'החוזה מלובלין'.
בגיל עשר הפציר באביו לנסוע לחוזה מלובלין ואכן לאחר הפצרות ובקשות הסכים אביו לקחתו ומאז היו נוסעים בכל שנה ושנה עד לפטירת החוזה.
רבי חיים גדל והיה לנער למדן וגאון באופן מיוחד. הוא היה ידוע ומפורסם תחת הכינוי: "העילוי מטארניגראד".
כשהגיע לפירקו נשא לאישה את בתו של הגאון לייפניק רבי ברוך פרענקיל תאומים בעל 'הברוך טעם'.
בן י"ח שנה היה כשקבל על עצמו לראשונה עול רבנות בקהילת רודניק.
בקהילה קטנה זו היו כל בעלי הבתים חסידי הצדיק מרופשיץ ובעקבותיהם נסע גם רבם, רבי חיים הלברשטאם, לצדיק ונמשך אחריו עד שהיה נוסע בכל שנה מספר פעמים לרופשיץ.
ברופשיץ הכיר אותו הצדיק רבי מאיר מאפטא בעל 'המאור שמיים'. לאחר שהתבונן בו אמר רבי מאיר מאפטא על תפילתו:
"ברוך ה' שמעתי הרבה 'בעלי תפילות' טובים בחיי אבל תפילת אברך זה עולה על כולן כי בכל תיבה ואות לא החסיר אפילו אחת מכוונות האר"י ז"ל".
גם הרבי מרופשיץ וגם רבי מאיר מאפטא הסכימו והכתירו את הגאון רבי חיים הלברשטאם כמנהיג הדור בעתיד ואכן, כפי שאמרו, כך היה.
מעל חמש עשרה שנה כיהן רבי חיים כרבה של העיר רודניק ובשנת תק"צ עלה לכהן כרבה של קהילת צאנז ובה עלה והתגדל.
כאמור, ארבעים ושש שנה כיהן רבי חיים בקהילת צאנז ובימיו עלתה הקהילה לגדולה עד ששמה ממשיך ומתפרסם בכל קהילות ישראל.
בצאנז, התקיימו דבריהם של הרבי מרופשיץ ושל רבי מאיר מאפטא ורבי חיים הפך להיות מגדולי ומנהיגי הדור ואדמו"ר מפורסם.
את חסידותו, חסידות צאנז, ביסס האדמו"ר על לימוד התורה. נערי בר מצווה שהיו מגיעים להתברך מפיו לפני הנחת התפלין הראשונה היה שולח לדרכם באומרו שעד החתונה יש להשקיע בלימוד הגמרא ורק לקראת החתונה אפשר להתחיל ולהתעסק בעניני החסידות ולבוא אל הרבי.
עבודה גדולה היתה לו בנתינת הצדקה. כאשר לא היו בידו כספים כדי לחלק לעניים היתה עצבות נראית על פניו. לעולם לא הסכים ללכת לישון כאשר היו מטבעות כסף בבית, באומרו שכספים אלו צריכים להגיע לעניים כדי להקל על סבלם.
פעם כשהיתה מחלוקת בין חסידיו נכנס לבית המדרש וצעק בקול גדול: "איציק שלי מעיר המלוכה כותב לי שאעזוב את המחלוקת כי מדברים עלי בבית המלך וחיי נתונים בסכנה. אינני מפחד מבשר ודם ואף מן המלך אינני ירא.
יודעים אתם ממה צריך יהודי לפחד? מאנחתו של עני על מר גורלו. משום שכל דבר מזיק ונעלם אך זה עלול, חלילה, להזיק לדורי דורות!"
בשנותיו האחרונות של רבי חיים גברו עליו יסוריו והחלישו את כוחו.
בשנתו האחרונה, שנת תרל"ו נחלש עוד יותר וניכר היה שמכין את בני ביתו וחסידיו לעומד להתרחש.
בחג הפסח ניהל את ליל הסדר הראשון בשארית כוחותיו ובלילה השני ערך את הסדר רק לבני משפחתו וביקש שיכניסו אל תוך החדר את שולחן הנשים שעומד היה, בדרך כלל, במרחק ראיה מחדרו. באומרו שגם הנשים צריכות לראות מקרוב כיצד מנהלים סדר פסח.
ביום רביעי כ"ה בניסן ניצחו הערלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש, הגאון רבי חיים הלברשטאם, האדמו"ר הראשון מצאנז, בעל ה"דברי חיים" עלה לישיבה של מעלה.
רבי חיים נקבר בבית הקברות בצאנז וקברו הוא כאבן שואבת ליהודים רבים הבאים להשתטח עליו ולשאת תפילה. סיפורי ישועות רבים מפורסמים על מקום זה שהוא מקום קדוש במיוחד לחסידי צאנז בכלל ליהודים בפרט.
ה'בן איש חי' רבי יוסף חיים, ה'בן איש חי'- ראש גלות בבל. הוא יושב בבגדד אך מצודתו פרוסה על כל יהדות המזרח.
רבי שמחה בונים מפשיסחא רבי שמחה בונים מפשיסחא זצ"ל חידש את דרך פשיסחא בעבודת ה' שהייתה מיסודותיהם של חצרות תלמידיו הרבים – קוצק, גור, וורקי, אלכסנדר ועוד.
היהודי הקדוש שמו של רבי יעקב יצחק רבינוביץ' יהה כשמו של רבוף, משום כך כינוהו חבריו "היהודי הקדוש", על שום פרישותו וצדקותו הרבה