רבי אברהם  דב אויערבך מאבריטש זצ"ל נולד בשנת התק"כ לערך לאביו רבי דוד אוייערבך זצ"ל שכיהן כמגיד ומוכיח בקהילת קודש בעיר חלמניק. רבי אברהם דב נמנה על תלמידיהם של האדמו"רים לבית צ'רנוביל – רבי מנחם נחום זצ"ל ובנו רבי מרדכי זצ"ל ובנוסף הסתופף רבי אברהם דב גם בצילו של סנגורן של ישראל רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל.

לפני עלייתו לארץ ישראל כיהן רבי אברהם דב כרב  ואב בית דין בקהילות זיטומיר ואבריטש שבאוקראינה והוא עלה לארץ ישראל בשנת ה'תקצ"א כחלק מהעלייה החסידית הגדולה. מסופר שרבי אברהם דב יצא לארץ ישראל על ספינה שהפליגה מנמל אודסה שבאוקראינה, ובדרך נס הגיעה הספינה לחופי ארץ ישראל בזמן קצר ביותר ועגנה בנמל יפו. קפיצת הדרך זו, אמרו חסידים - זכה לה רבי אברהם דב על שחיבב את ארץ ישראל ביותר.

לאחר הגיעו  לארץ ישראל בחר רבי אברהם דב להתיישב בעיר הקודש צפת שם התקיימה  קהילת חסידים גדולה שקיבלה את רבי  אברהם דב בסבר פנים יפות ומינתה אותו לרב ומנהיג על העדה.

בעת שבתו בצפת נכנס פעם יהודי אל חדרו של רבי  אברהם דב, ולאחר זמן מה משיצא אותו יהודי, הסתגר רבי אברהם דב בחדרו במשך שלשה שבועות בהן אין יוצא ואין בא לחדרו. דאגו החסידים מהתנהגותו של רבם, וביותר גברה תמיהתם כאשר לאחר שלשה שבועות יצא רבי אברהם דב בפתאומיות מחדרו והורה להכין סעודה דשנה כדרך שנעשה בעת סעודת מצווה כסיום מסכתא וכדומה. תמהו החסידים על מעשיו של רבם ובמהלך הסעודה פרשו את תמיהתם בפני רבי אברהם דב שהשיב להם על תמיהתם. לפני שנים רבות - סיפר רבי אברהם דב – עוד כשהתגוררתי בעירי אבריטש, הגיע אל העיר משולח מארץ ישראל – שד"ר שבא לאסוף כספים בעבור עניי ארץ ישראל. אני שחיבבתי את ארץ ישראל ביותר דיברתי ארוכות עם אותו משולח שתיאר בפני בפרוטרוט את מעלתה של ארץ האבות ואת קדושתה הרבה. המשולח תיאר בפני בצבעים עזים מה היא תפילה לפני הכותל המערבי בירושלים עיר הקודש – מקום ממנו לא זזה השכינה ומה היא השתטחות על קברי אבות בחברון. מה היא תפילה בבית לחם על קברה של רחל אמנו המבכה על בניה שגלו מאדמתם ומה הוא מעלת לימוד התורה בארץ ישראל. לאחר שסיים את סיפוריו פנה המשולח ללכת ואני לא הנחתי בעדו לעזוב והתחננתי שיספר לי עוד על נפלאותיה של ארץ ישראל. המשולח טען כי סיפר כל שבידו, אך משהוספתי להתחנן הפטיר המשולח ואמר, מה עוד אספר על ארץ ישראל – ארץ אשר אפילו אבניה אינן אבנים כי אם אבנים יקרות ומרגליות.

לימים –  המשיך רבי אברהם דב בסיפורו – זכיתי ועליתי לארץ ישראל. בארץ ישראל התפללתי בכותל המערבי והשתטחתי על קברי האבות בחברון ובבית לחם והכל אכן היה כפי שתיאר לי אותו משולח, רק דבר אחד לא היה כדברי המשולח – האבנים היו בסך הכל אבנים - לא ראיתי אבנים יקרות ומרגליות כי אם אבנים ככל האבנים שבעולם. הצטערתי מאוד על דברי המשולח שנראו לי כגוזמה ושקר ולפני שלושה שבועות כשהגיע המשולח לצפת טענתי בפניו כי שיקר לי בדבר האבנים והם אינם כה יקרות כפי שאמר. המשולח התנצל ואמר כי דבריו היו גוזמה לשבחה של ארץ ישראל ובודאי שאין אבני אודם ושוהם פזורים ברחובותיה.

לאחר שהלך המשולח ישבתי והרהרתי שמא בי נמצא הפגם ואני בפחיתות מעלתי לא זכיתי לראות את אבני ארץ ישראל כפי שהן באמת. בצערי הסתגרתי בחדרי שלושה שבועות והתחננתי לפני הקדוש ברוך הוא שיאיר עיני לראות את מעלתה של ארץ ישראל. לאחר שלושה שבועות שהייתי סגור בחדרי הבטתי מהחלון החוצה לרחובה של עיר והנה רואה אני את הרחוב מלא באבני ארץ ישראל – אבנים קדושות וזוהרות העשויות מאודם תרשיש ויהלום ושאר מיני אבנים טובות ומרגליות, משזכיתי להכיר ברום מעלתה של ארץ ישראל יצאתי מחדרי וציוותי לערוך סעודה של מצווה.

בשנת ה'תקצ"ד התרחש בגליל מרד הפלחים הערביים. המרד היה בעיקרו מכוון נגד השלטונות המוסלמיים שרדו בפלחים העניים, אך כמו שקרה תמיד בהיסטוריה בעת מלחמות ומהומות, קרה גם הפעם, והיהודים סבלו קשות מהפורעים הערביים. העיר צפת נשדדה ונבזזה ויהודים רבים נרצחו תחת ידם של הפלחים האכזריים. רבי אברהם דב לא יכול היה לעמוד דומם לנגד אחיו הסובלים ויצא להגן בגופו על היהודים ועל רכושם. מכות וביזיונות היו מנת חלקו של רבי אברהם דב, אך הוא לא חס על בריאותו וכבודו והמשיך להציל ככל שהתאפשר עד לשוך המהומות.

ערביי צפת []

ביום כ"ד  בטבת שנת ה'תקצ"ז הכה המוות בעיר צפת. הביט הקדוש ברוך הוא לארץ, ורעדה אדמת הגליל מאימתו. מאותה רעידת אדמה נוראית נחרבה העיר צפת ברובה ויהודים רבים נהרגו בה. בשעה שהחלה רעידת האדמה, עמד רבי אברהם דב בבית מדרשו שקוע בתפילת המנחה. כאשר החלה האדמה לרעוד, כינס סביבו רבי אברהם דב את כל באי בית הכנסת וציווה עליהם לשכב על הארץ ולאחוז בו. רעידת האדמה נמשכה והתחזקה ומתפללי בית הכנסת היו בטוחים שהנה הבניין קורס עליהם והם מתים במיתה משונה, אך הפלא ופלא, כל הבניין אשר סביבם קרס, קירות בית הכנסת נפלו ואינם ורק השטח הקטן בו שכבו נותר על תילו ואף התקרה המקרה את אותו חלק נותרה על מקומה תלויה באוויר ללא קיר ומשענה בדרך נס. לזכר מאורע ניסי זה נקבע בבית הכנסת שלט הקיים עד היום ובו כתוב 'מה נורא המקום בית המדרש של רבי אברהם דב האדמו"ר מאווריטש זצ"ל שחזה את הרעש הגדול על צפת תובב"א בתקצ"ז ובזכותו הגדולה ניצל חצי ביהמ"ד מחורבן והאדמו"ר ותלמידיו שרדו בחיים'.

לאחר רעידת  האדמה, משהחלו מתבררים מימדי הנזק, נטלו יהודים רבים את מקל הנדודים ועקרו מצפת. חבורה גדולה של יהודים עקרה יחד עם רבי ישראל משקלוב ועברה לירושלים שם הצטרפו הניצולים לקהילת הפרושים שכבר פרחה בעיר הקודש. היו שדברו באותה העת נגד חידוש הישוב היהודי בצפת שנחשבה כמקום סכנה, אך רבי אברהם דב יצא חוצץ כנגד נטישת העיר ופעל רבות על מנת לשקם את הקהילה היהודית במקום, הן בסיוע גשמי בצורת גיוס כספים לשיקום ובניה, והן בסיוע רוחני שהגיע בצורת נטפי נחמה בהם עטף רבי אברהם דב את ניצולי רעידת האדמה הדווים והסחופים.

כשנה לאחר רעידת האדמה תקפו הפלחים הדרוזים  בשנית את העיר צפת ושוב היו היהודים קורבנם העיקרי. גם בפעם הזו נרתם רבי אברהם דב למלאכה והשתדל להציל ולמנוע נזקים לקהילה היהודית המדולדלת ממילא בעיר. זמן מה אף אסרו הפורעים את רבי אברהם דב יחד עם יהודים נוספים, אך רבי אברהם דב הפעיל מבור כלאו שתדלנות שהוציאה אותו מכלאו יחד עם שאר היהודים הכלואים.

לקראת סוף  ימיו של רבי אברהם דב תקפה מגיפה את העיר צפת ורבים חללים הפילה. המגיפה החלה כתוצאה מתנאים הומניטריים גרועים שהיו בצפת לאחר רעידת האדמה והפרעות שעברו עליה, ולתושבי העיר לא היה את הכלים הראויים על מנת להתמודד עם המגיפה. במהלך המגיפה חלה רבי אברהם דב את חוליו אשר הסתלק בו ולאחר זמן קצר נפטר מן העולם ביום י"ב בכסלו שנת ה'תר"א. בפטירתו היה רבי אברהם דב כפרת כל יושבי העיר ומשנפטר נעצרה המגיפה ותושבי צפת ניצלו.

רבי אברהם  דב חיבר ספר הנקרא בשם 'בת עין' בו מכונסים דברי תורתו אותם חידש בדרך הפרד"ס. בייחוד בולטים בדברי תורתו של רבי אברהם דב אמרותיו המעידות על החביבות הרבה שרחש לארץ הקודש – ארץ ישראל, אשר אבניה נראו בעיניו כיהלומים ומרגליות יקרים מפז.