מאמר
המגיד ממזריטש
את מקומו של מאור ישראל הבעל שם טוב, יוצר החסידות ורבם של החסידים כולם, ירש רבי דב בער, הידוע בכינויו 'המגיד ממזריטש' ותחת הנהגתו נוספו עוד ועוד לשורותיו מכל רחבי פולין ומחוצה לה
המגיד ממזריטש נולד בעיירה לוקאטש הממוקמת ליד העיר רובנו, אולם לגבי תאריך הולדתו חלוקות הדעות. יש המשערים שנולד בשנת תס"ד. לפי רבי אברהם יעקב מסדיגורא (הראשון) נולד בשנת תנ"ח והיה ממש בן גילו של הבעל שם טוב. מכל מקום על כישרונותיו הגדולים שבהם התברך ושניכרו כבר בילדותו לית מאן דפליג, והוא נשלח על ידי אביו, מלמד עני, ללמוד תורה בעיר לבוב מקום ישיבתו המעתירה של הגאון רבי יעקב יהושוע פולאק, בעל ה"פני יהושע".
עוד לפני התיישבותו במזעריטש שימש מגיד בטורשין ואחר כך בקוריץ ובדובנא והצטיין ביכולת דיבור נדירה ובכוח שכנוע.
המיטה, הסולם והתנור, בחדר המיוחד שנבנה עבור ה'מגיד ממזריטש' בצמוד לבית המדרש של ה'בעל שם טוב' במז'יבוז' [שלומי מושאיוב] |
מלבד בעיית הרגלים ממנה סבל גם הציפייה הממושכת לפרי בטן הייתה מנת חלקו עד כי ביקשה אשתו בצערה הרב שיגרשה על מנת שישא אחרת ממנה יזכה לבנים אך הוא דחה את הצעתה. כשהגיע אל הבעל שם טוב והכיר גדולתו ביקש שיברכו בזרע של קיימא וקיבל את הבטחתו כי יולד לו בן גדול ואכן כך היה. בשנת תק"א נולד בנם אברהם אשר מפאת קדושתו נקרא 'המלאך'.
לאחר פטירתו של הבעל שם טוב נבחר בנו רבי צבי לנשיא ומנהיג החסידות אך מהר מאד אחר כך, במהלכה של סעודת יום טוב שני של חג השבועות בז' בסיוון תקכ"א, נעמד הבן והודיע כי אביו ביקשו למסור לרבי דב בער את התפקיד והוא ברכו בברכת 'מזל טוב' ומסר לו את בגדו העליון שהיה שייך לאביו הגדול.
מכאן ואילך התיישב במזעריטש שהפכה במהרה למעוז החסידות. המגיד לא הרבה בנסיעות כרבו אלא שלח את תלמידיו להפיץ את החסידות ברחבי פולין ומחוצה לה.
שלשה מרכזי חסידות גדולים יוסדו על ידו בליובאוויטש, קרלין ובהורדוק וגדולים מתלמידיו אף עלו והתיישבו בארץ הקודש.
מבין תלמידיו נמנו רבי אהרון הגדול מקרלין, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, האחים רבי זוסיא מאניפאלי ורבי אלימלך מליז'נסק, רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג וכן רבי שניאור זלמן, הוא 'האדמו"ר הזקן' חביבו ואותו הושיב ללמוד עם בנו רבי אברהם המלאך.
חסידיו מספרים שלרבו הבעל שם טוב היו 'שישים גיבורים', שישים נבחרים מאריות החבורה שבהם בחר להפיץ את תורתו ברחבי אירופה, ולמגיד תלמידו היו 'מאה ועשרים גיבורים' ואכן בתקופת הנהגתו גדלה התנועה באופן ניכר וחסידויות נוספות נוספו עם השנים. מנינו רבי ישראל פרידמן למשל נוסדה חסידות רוז'ין שהסתעפה אחר כך לחסידויות אחרות דוגמת סדיגורא, שטפנשט, בויאן ועוד.
האוהל על ציון קברו של המגיד ממזריטש בעיירה אניפולי. [צלם] |
בשנת תקל"ב העבירו רבי זוסיא תלמידו ביחד עם בני משפחתו לעיר אניפאלי בעקבות מגפה שפרצה בעירו. באניפאלי לא הוארכו ימיו ושבעה חודשים אחר כך ביום ראשון י"ט בכסלו שנת תקל"ג נסתלקה נשמתו הטהורה למרומים. אנשי החברה קדישא ותלמידיו החלו רבים ביניהם מי מהם יעסוק בטהרתו כשאנשי החברה קדישא טוענים שזהו תפקיד השייך להם ותלמידיו טוענים שכשם ששימשוהו בחייו כך ישמשוהו במותו. בפסק הדין הוחלט כי החברה קדישא וכן התלמידים שנרשמו בפנקס החברה בעירם יעסקו במלאכת קודש זו. אחד מהם היה תלמידו האהוב האדמו"ר הזקן. כשהובל המגיד למקווה הטהרה אמר האדמו"ר כי כיוון שאומרים חז"ל "גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם" יניחוהו לטבול בעצמו וכך עשו. הניחוהו וטבל שלש פעמים.
המגיד ממזעריטש לא כתב ספרים ודבריו נרשמו על ידי תלמידיו והובאו לדפוס בספרים "מגיד דבריו ליעקב", "אור תורה" ו"אור האמת".
על רבו הבעל שם טוב אמר כי הלוואי והיו מנשקים את ספר התורה באותה אהבה כמו שהיה מנשק מורו את הילדים בהוליכו אותם אל החדר ואם בתינוקות עסקינן מלמדינו המגיד שלשה יסודות אותם נוכל ללמוד מהם וליישם בעבודת השם: התינוק תמיד שמח, אינו יושב בטל אפילו רגע אחד וכשמבקש משהו מאביו הוא בוכה.
ולהבדיל מן הקטנים הללו מביא המגיד שבעה יסודות נוספים והפעם מן הגנב: עיקר עבודתו בלילה, אם לא עלה בידו בלילה אחד ינסה בשני, הגנבים המשתייכים לקבוצה אוהבים זה את זה ומוסרים את נפשם בשביל השני, הגנב מייסר את נפשו אפילו על דבר קטן ואף המוטל בספק, מה שגנב בלילה מוכר ביום, אינו מפרסם גניבתו ואמונתו יפה ולא יחליפנה.
ציון קברו של המגיד ממעזריטש. [צלם] |