ברנוביץ', עיר ואם בישראל הייתה מעוטרת בשתי ישיבות קדושות בהן גדולי ישראל תלמידי חכמים מופלגים הרביצו תורה ברבים. האחת הייתה ישיבת 'אוהל תורה' בראשה עמד הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד והשנייה הייתה ישיבת 'תורת חסד' של חסידי סלאנים בברנוביץ', בניהולה של ישיבה זו עמדה דמותו המופלאה של הגאון רבי משה מידנר זצ"ל מחשובי חסידי סלאנים.

בשנת תר"כ נולד רבי משה מידנר-מישקין בסלאנים, בן לאביו החסיד רבי יעקב לייב מישקין ז"ל שהיה חתנו של אבי שושלת סלאנים האדמו"ר בעל 'יסוד העבודה' זצ"ל. כנכד חביב ינק ממנו בגאוניותו הרבה ובשקידתו המופלאה קנייני תורה בנגלה ובנסתר מעמקי כבשונה של תורת החסידות.

רבי אלחנן וסרמן

לאורך השנים שלאחר פטירת סבו הגדול, היה רבי משה מידנר מחשובי ונכבדי העדה הסלאנימאית, עד שנקרא בידי האדמו"ר רבי אברהם וינברג מסלאנים-ברנוביץ' לנהל את ישיבת תורת חסד אותה הקים עבור צעירי הצאן, פרחי החסידים שהתקבצו ובאו להרוות צמאונם ממעיין היוצא מבית ה'.

למרות היותו מבוגר מהאדמו"ר ואחד מבחירי החבורה, הכניע עצמו בשפלות מופלאה בפניו, ועמד לימינו בכל ענייני הישיבה, רוחניים  כגשמיים כאחד.

גאון  עצום ומופלג היה רבי משה, וחיבר  ספרים רבים בכל מקצועות התורה  בנגלה ובנסתר, את חלקם אף ערך סעצמו לדפוס, אך נשתבשה השעה ונשתבשו העיתים, פורענות באה לעולם וכל כתביו נאבדו והיו למאכולת אש בחורבן הנורא של יהדות אירופה בשנות הזעם.

בחדרו של רבי משה היה מונח ארגז ובתוכו י"ד כרכים עבי כרס בהם  כתב את חידושיו הרבים, בענוותנותו הרבה אסר רבי משה להיכנס לחדר זה ועל אחת כמה וכמה שאסר לעיין בכרכים הללו שהיו בבת עינו, רק אחת לשנה בערב פסח היה מתיר רבי משה לאחיו למשמש בכרכים אלו על מנת לנקות אותם לכבוד חג הפסח הקרב ובא וגם עליו אסר רבי משה באיסור חמור לעיין בחידושי התורה עצמם.

מסופר כי באחד הערבים התארח בביתו של רבי  משה בחור מהישיבה שהזמן על ידו  לסעוד עימו את ארוחת הערב, לפני ארוחת הערב ביקש רבי משה מאותו בחור כי ימתין דקות אחדות לפי שברצונו לעיין באחד הספרים בעניין כלשהו, רבי משה ניגש לארון הספרים שלף את הספר בו חפץ לעיין פתח אותו והחל מעיין בו תוך כדי שהוא עומד על הארץ ורגלו האחת עומדת על הכסא בצורה של עיון ארעי וקצר, חלפו להן שש שעות רצופות ורבי משה עדיין עומד ומעיין בספר שבידו באותה תנוחה ארעית בלא הפסקה, רק לאחר שעות ארוכות של לימוד פסק רבי משה מעיונו והתנצל בפני הבחור - שהמתין בדומיה כל אותה העת - על העיכוב הקצר בארוחת הערב. הבין אותו בחור כי בעיניו של רבי משה חלפו אך דקות מועטות והסב את תשומת ליבו לעובדה שהנה הלילה חלף עבר לו ועמוד השחר ממשמש ובה.

רבי חיים סולובייצ'ק זצ"ל

רבי משה היה מקורב ומקובל על גדולי תורה רבים. על פי עדויות שונות היה לרבי משה סדר לימוד קבוע במסכת יבמות בחברותא עם רבי אלחנן ווסרמן – ראש הישיבה השנייה שפיארה את ברנוביץ', ומסופר גם כי היה מוערך ביותר על הגאון רבי חיים סולובייצ'ק זצ"ל רבה של בריסק בה התגורר רבי משה זמן מה. מסופר כי בתקופה בה התגורר רבי משה בבריסק ביקש ממנו פעם רבי חיים מבריסק כי יעיין בדף חידושי תורה שכתב ויחווה עליהם את דעתו, רבי משה עיין בגיליון הכתוב ולפני שפתח את פיו עמד רבי חיים נטל את הגיליון ורצה להעלותו באש, רבי משה נזעק לפשר מעשהו של רבי חיים בייחוד מפני שעדיין לא פצה את פיו ולא אמר דבר על הכתוב בגיליון, אך רבי חיים אמר כי ראה על פניו של רבי משה כי אין דעתו נוחה מחידושי התורה שכתב וחידושי תורה שאין דעתו של אדם גדול כרבי משה נוחה מהם דינם לשריפה.

רבי משה הקפיד ביותר על מצוות שבין אדם לחברו ונזהר מכל שרך של איסור לשון הרע מסופר כי בשיחה עם אחד הרבנים עיקם בן שיחו של רבי משה את אפו למשמע שמו של יהודי פלוני לסימן של מורת רוח מאותו אדם, מיהר רבי משה ומחה באותו רב ואמר כי כשם שיש איסור לשון הרע בפה כך גם עיקום האף יכול להיות איסור לשון הרע ועל זה אמר הכתוב 'כי באפם הרגו איש' לומר לך כי גם בעקימת אף אפשר להרוג בן אדם.

רבי משה מידנר זצ"ל התבקש לישיבה של מעלה ביום כ"ג לחודש מרחשוון שנת ה'תר"צ. בהלווייתו עמד האדמו"ר רבי אברהם וינברג מסלאנים-ברנוביץ' בהיכל ישיבת 'תורת חסד' כשלפני ארון הקודש מוטלת מיטתו של רבי משה, רבי אברהם געה בבכייה והצליח להוציא מפיו רק שתי מילים 'יידן וויינט' (יהודים תבכו), למשמע הספדו של רבי אברהם הצטרפו אלפי המלווים לבכייתו של רבי אברהם ומיררו בבכי על לכתו של גדול בישראל שעלה למרומים.