מאמר
רב האסירים רבי אריה לוין זצ"ל
ביום ט' בניסן נפטר הגאון ר' אריה לוין, ר' אריה היה מפורסם בחכמתו ובמעשי החסד הרבים שעשה, הוא כיהן כרב האסירים והיה משענתם הרוחנית של יהודים רבים.
לאחר תלאות רבות, בחודש אדר תרס"ה דרכו רגליו של ר' אריה על אדמת ארץ ישראל וכך כותב ר' אריה על אותו הרגע "והנה בראותי מרחוק את ארץ הקודש אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו, נעשיתי לאיש אחר לגמרי. נרעשתי ברגש נורא מאוד מרוב שמחה ועיני זלגו דמעות. אמרתי אמותה הפעם, אשר זיכני השי"ת להיכנס לארץ אבות. שכחתי כל היסורים, וכמו רוח אחרת נכנסה בי, רוח של שמחה ועונג רוחני עד אין קץ. ועיני זלגו דמעות מאין הפוגות כי זכיתי ברחמי שמים להיכנס לאה"ק ת"ו אשר עליונים ותחתונים מצפים לראותה. ירדתי על החוף ודרכתי על אדמת הקודש, הרגשתי על כל צעד ושעל שאני דורך בכף רגלי על אדמת הקודש".
ארבעה חודשים לאחר בואו ארצה נשא ר' אריה לאשה את מרת חנה בתו של ר' דוד שפירא, בשנת תרס"ט הוא הוסמך לרבנות על ידי רבה של ירושלים הגאון ר' שמואל סלנט זצ"ל ועל ידי הגאון ר' חיים ברלין זצ"ל (בנו של הנצי"ב מוולוז'ין) והראי"ה קוק זצ"ל. ר' אריה השתקע בירושלים ומשנת תרע"ז ועד לסוף ימיו כיהן כמשגיח בתלמוד תורה של ישיבת "עץ חיים".
שמו של ר' אריה נודע ברבים כבעל חסד גדול ובזכות מעשי החסד הרבים שלו היה אהוב על כל שכבות הציבור, ר' אריה היה נוהג לבקר בקביעות בבית החולים למצורעים שם שכבו החולים מבודדים מחשש להידבקות, ר' אריה לא חס על בריאותו והיה מבקרם בקביעות ומעודד את רוחם.
ר' אריה היה ידוע בכינויו "רב האסירים", במשך 25 שנה היה ר' אריה מבקר בקביעות בבתי הכלא השונים בהם היה מסתובב בין האסירים משוחח עמם ומעודד את רוחם, במיוחד מפורסמים ביקוריו אצל אסירי המחתרות ועולי הגרדום בתקופת המנדט הבריטי, ר' אריה היה מבקר אצלם דואג להם למזון ומחזק את רוחם.
![]() |
|
קברי הרוגי שיירת הל"ה | צלם |
לאחר מלחמת השחרור הושבו לישראל מהשבי הירדני גופותיהם של ל"ה החיילים שנהרגו על ידי פורעים ערבים מכפר צוריף כשהם בדרכם לסייע לגוש עציון הנצור, בשל פגעי הזמן לא הצליחו אנשי הרבנות הצבאית לזהות מי הוא כל אחד מבין ל"ה הגופות, לאחר התייעצות עם רבה של ירושלים הגאון ר' צבי פסח פרנק זצ"ל הוחלט להטיל על ר' אריה לערוך גורל הגר"א על מנת לזהות את הגופות, ר' אריה ערך את הגורל ואכן לפי התשובות שעלו בו נקבע של מי הגופות ולפי תוצאות אלו הובאו הקדושים לקברם.
ר' אריה התבקש לישיבה של מעלה בערב שבת הגדול ט' בניסן תשכ"ט, לפי מנהג ירושלים נקבר ר' אריה עוד לפני כניסת השבת בבית הקברות בסנהדריה, בצוואתו ציווה ר' אריה כי לא יספידוהו, צוואה זו קוימה הן מחמת קוצר הזמן והן מחמת שאין מספידים בניסן. בצוואתו זכר ר' אריה את כל אותם אלו שהיו זקוקים לו בחייו והוא כתב "כל אלו שהייתי קשור אליהם בחיי, בפרט לאלו שהתקרבו אלי בקרבת אלוקים והרגשתי בצערם ובסבלם, לא אשכחם אם תהיה לי איזו זכות אחר י"ב חודש לבקש רחמים לפני כיסא הכבוד".
ר' אריה דר בחייו ברחוב הר גריזים שבשכונת משכנות ישראל, לאחר פטירתו הוסב שם הרחוב ונקרא על שמו רחוב הרב לוין. בנו של ר' אריה - ר' רפאל זצ"ל שימש כדיין בבית הדין בירושלים והמשיך את דרכו של אביו במעשי החסד, בתו של ר' אריה נישאה לגאון ר' יוסף שלום אלישיב שליט"א.