מאמר
ראש הגולה – ריש גלותא
לאחר שכלתה מלכות מישראל בגלות רומי הוכתרו צאצאי בית דוד בתואר ראש הגולה, ראשי הגולה שמשו כמנהיגי עם ישראל וכנציגיו בפני השלטונות
סמל המשרה של ראשי הגולה היה אבנט זהב מעשה רוקם שנקרא "קמרא".
כהונת ראש הגולה החלה כאשר התיישבו גולי יהודה בבבל עם חורבן הבית הראשון, ומלכי פרס ובבל החליטו לתת להם רישיון לבחור לעצמם נשיא ושליט.
בעיני חז"ל נחשב שלטון זה כהמשך למלכות בית דוד, כיון שראשי הגולה היו מצאצאי דוד.
הכהונה החלה בזרובבל בן שאלתיאל, והמשיכה בקרב צאצאיו חמישה עשר דורות, עד מר הונא בן דורו של ר' יהודה הנשיא (רבי).
מתקופתו של מר הונא, נמשכה השררה הזאת משך מאות בשנים עד זמן רב סעדיה גאון, שאז נתבטלה הנשיאות הזאת בהסכמת ראשי קהילות ישראל.
תחילה היה מקום מושבו של ראש הגולה בעיר סורא, ולאחר מכן – בבגדד.
ראש הגולה עמד בראש ההנהגה המדינית של היהודים בגלות בבל, והיה כאחד משרי המלכות הגבוהים. הייתה לו סמכות לשפוט את היהודים, לתקן תקנות בענייני הצבור, למנות דיינים ושופטים ולפקח על פעולתם, לפקח על תקנות השוק, המידות והמחירים. היה אחראי על תיקון הדרכים, בנין הגשרים וניקיון התעלות, גביית מסים, ומתן עונשים למפירי חוק המדינה ושלום אזרחיה .
כמו כן היה ראש השופטים בכל קהילות ישראל, והיה דן גם דיני נפשות. לעיתים ישב בעצמו בדין, ולעיתים מסר ניהול משפט לאחד מחברי בתי הדינים הממונים על פיו. בענייני משפט, השתתפו עם ראש הגולה שני ראשי הישיבות בסורא ובפומבדיתא, מפני שהם נחשבו לבני סמכא בהלכה ובמשפט.
ראש הגולה ייצג את הממשלה, ושכן בארמון הנשיאות כאחד המלכים , משוררים היו שרים לפניו בשכבו ובקומו. היה נוסע במרכבה כבודה, וגדוד אנשי חיל עמדו לפניו על המשמר בביתו ובחצר ארמונו, והיו מלווים אותו בלכתו, לכלכלת ביתו היו מחוזות מוגדרים בארץ שיעלו לו מיסים, וממיסים אלה התפרנסו נשיא הגולה, פקידיו ומשרתיו.
ראש הגולה, נתמנה בהסכמת ראשי הישיבות בסורא ופומבדיתא. החוק נקבע בהסכמת הקהל, כדי שיתמנו לראשי הגולה רק אנשים מתאימים, שלבם שלם עם התורה ודעותיהם מקובלות.
מנוי ראש גולה נחוג ברוב פאר, ובמות ראש הגולה היה ראש ישיבת סורא ממלא את מקומו ונהנה מכל זכויותיו עד שהתמנה אחר תחתיו.