מאמר
חסידות חב"ד
ביום ב' בניסן נפטר האדמו"ר הרש"ב מחב"ד, חסידות חב"ד נוסדה על ידי האדמו"ר בעל התניא והורתה דרך חדשה בחסידות ובעבודת ה'.
חסידות חב"ד היא מהחסידויות הגדולות בעולם, בשונה מרוב החסידויות בהן שם החסידות נקרא על שם העיירה ממנה צמחה החסידות, חסידות חב"ד נקראת כך מבחירתו של מייסד החסידות האדמו"ר ר' שניאור זלמן מלאדי זצ"ל, משמעות השם הוא ראשי תיבות של המילים חכמה בינה דעת.
מייסד החסידות ר' שניאור זלמן הידוע בכינויו "בעל התניא" נולד ביום י"ח באלול שנת תק"ה בעיירה לאזני שבבאלרוס שהייתה אז תחת שלטון פולין, בהיות ר' שניאור זלמן בן י"ח שנים בלבד הוא נסע למזריטש ללמוד תורה מפי המגיד-תלמידו של הבעש"ט, במזריטש היה ר' שניאור זלמן לתלמיד הצעיר ביותר בחצר.
לאחר פטירתו של המגיד ממזריטש החליטו תלמידיו לחלק ביניהם את מזרח אירופה כך שכל תלמיד יפיץ את אור החסידות באזור אחר, בשל חכמתו הרבה של ר' שניאור זלמן הוא נבחר על ידי חסידיו ללכת לליטא שם הייתה ההתנגדות לחסידות חזקה ביותר, במהלך שהותו בליטא ביקש ר' שניאור זלמן להפגש עם גדול מתנגדי החסידות - הגאון מוילנא, הגאון סירב לפגוש את ר' שניאור זלמן ויצא מוילנא בימים בהם שהה בא ר' שניאור זלמן, הגאון התבטא על ר' שניאור זלמן בביטוים קשים והתנגד עד מאוד לספרו "התניא".
למרות התנגדות הגאון לר' שניאור זלמן יש הטוענים כי תלמידו של הגאון ר' חיים מוולוז'ין כן הסכים להיפגש עם ר' שניאור זלמן ואף הגיע איתו להסכמה במספר נושאים שעמדו בסלע המחלוקת בין המתנגדים לחסידים.
האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל
צלם
ביום כ"ט בכסלו נאסר ר' שניאור זלמן יחד עם עוד 20 ממנהיגי חב"ד בעקבות הלשנה שהלשינו עליו מתנגדיו, האשמה הייתה כי הוא שולח כספים לחסידיו שבארץ ישראל ואלו מסייעים באמצעותם לשלטונות העותומאנים אויבי רוסיה. לאחר שהוכחה חפותו שוחרר ר' שניאור זלמן ביום י"ט כסלו ויום זה נשמר בקרב חסידי חב"ד עד היום כ"חג הגאולה". בשנת תקס"א נאסר ר' שניאור זלמן בשנית ושוחרר לאחר זמן קצר.
בתקופת נפוליאון התנגד ר' שניאור זלמן לכיבושיו וכאשר פלשו הצרפתים לרוסיה נאלץ ר' שניאור זלמן להמלט, במהלך הבריחה במוצאי שבת יום כ"ד בטבת שנת תקע"ג נתבקש ר' שניאור זלמן לישיבה של מעלה ונפטר.
לאחר פטירתו של ר' שניאור זלמן התמנה בנו האדמו"ר ר' דוב בר שנאורי למנהיג חסידות חב"ד, ר' דובער מפורסם בכינויו "האדמו"ר האמצעי", עוד בחיי אביו החל ר' דובער להנהיג קבוצות חסידים ולאחר פטירת אביו קבע הוא את מקום מושבו בליובאוויטש שברוסיה, גם ר' דובער נאסר בגלל מלשינות ובי' בכסלו שנת תקפ"ז שוחרר ויום זה הפך לאחד מחגי חב"ד.
ר' דובער הסתלק לבית עולמו ביום ט' בכסלו שנת תקפ"ח והוא הותיר אחריו שני בנים ושבע בנות, כממשיך דרכו נבחר חתנו השלישי האדמו"ר ר' מנחם מנדל שניאורסון הידוע בשמו ה"צמח צדק". ר' מנחם מנדל היה נכדו של "בעל התניא" בן לבתו הרבנית מרת דבורה לאה, בגיל שלש התייתם ר' מנחם מנדל מאמו ועבר להתגורר אצל סבו "בעל התניא" בהיותו בגיל 14 התחתן עם בת דודתו הרבנית חיה מושקא בתו של האדמו"ר האמצעי.
ר' מנחם מנדל נלחם מלחמת חורמה בתנועת המשכילים ובעקבות הלשנות מרובות הוא נעצר ונכלא 22 פעמים.
ר' מנחם מנדל נודע בגדלותו בתורה ושאלות בענייני הלכה נשלחו אליו מכל רחבי אירופה, חלק מתורתו יצא לאור בספר "צמח צדק", ר' מנחם מנדל נפטר ביום י"ג בניסן שנת תרכ"ו הוא הותיר אחריו שבעה בנים ושתי בנות.
לאחר פטירתו של ה"צמח צדק" סירב בנו בכורו ר' ברוך שלום לקבל על עצמו את האדמ"ורות. בנו השני ר' יהודה לייב הקים את חצר "חב"ד קפוסט" ונפטר כעבור חצי שנה, בניו המשיכו את החצר לאחר פטירתו, בנו השלישי של ה"צמח צדק"- ר' ישראל נח הקים אף הוא חצר חב"ד נוספת שנקראה בשם "חב"ד ניעז'ין", לחצר זו לא היה המשך, הבן הרביעי ר' חיים שניאור זלמן הקים חצר שנקראה "חב"ד לאדי" חצר זו התקיימה במשך דור נוסף ואחר כך התפרקה. הבן החמישי ר' יוסף יצחק הקים את חצר "אוורוטש", חצר זו התפלגה מחסידות חב"ד גם בדרך הנהגתה שהייתה קרובה יותר לחסידות "צ'רנוביל".
לפי החלטת בית דין שהוקם לצורך העניין נבחר בנו השישי של ה"צמח צדק" ר' שמואל כממשיך את שושלת חב"ד ליובאוויטש וכממלא מקום אביו.
ר' שמואל המכונה מהר"ש למד תורה מפי אביו, בשנת תר"ח והוא בן ט"ו שנים נשא לאישה את בת אחיו ר' חיים שניאור זלמן, כעבור כמה חודשים נפטרה אשתו והוא נישא בזיווג שני לבת דודתו הרבנית רבקה שהייתה נכדת ר' דובער.
ר' שמואל נפטר ביום י"ג בתשרי שנת תרמ"ג והוא אך בן מ"ח שנים.
האדמו"ר החמישי בשושלת חב"ד היה בנו של המהר"ש האדמו"ר ר' שלום דובער המכונה "הרש"ב", המסורת בחסידות חב"ד מספרת כי בן זה היה חביב ביותר על סבו הצמח צדק והוא בחר את כינויו "הרש"ב".
פטירתו הפתאומית של אביו השפיעה קשות על הרש"ב ובמשך שנת האבל הוא היה סגור בחדרו, הרש"ב היה הבן השני של המהר"ש ומפני כבוד אחיו הבכור - ר' שניאור זלמן אהרן הוא סירב לנהוג בגינוני אדמו"רות למרות שבפועל הוא היה מנהיג החסידות, 11 שנה לאחר פטירת המהר"ש עקר ר' שניאור זלמן אהרן מליובאוויטש ובראש השנה שנת תרנ"ד תפס הרש"ב את כיסא אביו.
הרש"ב היה אדם חולני וכל ימיו סבל ממחלות שונות, הוא היה מרבה לנסוע למרחצאות מרפא בקארלסבד ובמנטן.
בשנת תרע"ד פרצה מלחמת העולם הראשונה, שנתיים לאחר מכן שבשנת תרע"ו התקרבו הגרמנים לליובאוויטש והרש"ב עקר ממקומו ועבר לרוסטוב, הרש"ב רצה לעלות לארץ ישראל ואף החל בהכנות לכך (תמונתו היחידה הקיימת היא מבקשת הויזה שהגיש), לבסוף שינה הרש"ב את דעתו ונשאר באירופה עד לפטירתו ביום ב' בניסן שנת תר"פ.
בצוואתו הורה האדמו"ר הרש"ב למנות את בנו יחידו האדמו"ר רבי' יוסף יצחק שניאורסון לאדמו"ר, חסידיו מילאו את בקשתו והריי"צ הפך לאדמו"ר השישי בשושלת חב"ד.
התמנותו של האדמו"ר הריי"צ הייתה תקופה קצרה לאחר המהפכה הקומוניסטית, הקומוניסטים נלחמו ביהדות וכתגובה הקים הריי"צ רשת חשאית לשמירת גחלת היהדות. הריי"צ נתפס על ידי הקומוניסטים ונידון למוות, לאחר לחצים עצומים שהופעלו על ידי מדינות רבות בעולם בוטל עונש המוות מעל ראשו של הריי"צ והוחלף לעונש גלות בעיר קוסטרמה, לבסוף שוחרר הריי"צ סופית ביום י"ג בתמוז.
בחודש אדר בשנת ת"ש הצליח הריי"צ להימלט מאירופה ועבר לארצות הברית. הריי"צ נפטר כעבור עשר שנים ביום שבת קודש י' בשבט שנת תש"י.
לאחר פטירתו של הריי"צ מונה חתנו האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון למנהיג חב"ד, מינוי זה היה שנוי במחלוקת, חמותו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל התנגדה להנהגתו וסברה כי חתנה הבכור ר' שמריהו גור ארי הוא הראוי להיות לאדמו"ר, בגלל התנגדותה סירבה הרבנית להעביר לידי האדמו"ר רבי מנחם מנדל את השטריימל של הריי"צ ולכן חבש האדמו"ר מגבעת וכך גם נוהגים חסידיו עד היום.
האדמו"ר רבי מנחם מנדל היה מפורסם בגאונותו הוא השתלם במתמטיקה ובהנדסה בכמה אוניברסיטאות וככל שהיה גדול במקצועות חול היה גדול פי וכמה וכמה בתורה ובמכמניה.
ביום כ"ח בסיון שנת התש"א הצטרף האדמו"ר רבי' מנחם מנדל לחמיו בברוקלין והחל לנהל את הארגון "מחנה ישראל" ואת הוצאת הספרים החב"דית "קה"ת".
ביום כ"ז באדר א' שנת תשנ"ב לקה האדמו"ר רבי מנחם מנדל באירוע מוחי, וביום ג' תמוז שנת תשנ"ד הסתלק לישיבה של מעלה. לאחר פטירתו של ר' מנחם מנדל לא מונה אדמו"ר אחר לחסידות חב"ד.
קהילת וורמייזא קהילת וורמייזא הייתה מהקהילות החשובות שביהדות אשכנז ופעלו בה גדולי הראשונים והאחרונים כרש"י בעלי התוספות ועוד רבים אחרים שמצבותיהם ניצבות עדיין בבית החיים היהודי של וורמייזא.
יהודי טימישוארה העיר טימישוארה שבמערב רומניה ידעה תהפוכות רבות, כרוב תהפוכותיה כן רבים היו הקהילות היהודיות שחיו ופעלו בעיר במשך שנים רבות
ישיבת מרכז הרב ישיבת מרכז הרב, "אם הישיבות הציוניות", מהווה את ספינת הדגל של הציבור הדתי-לאומי, ורובם ככולם של רבני הציונות הדתית עברו בין כתליה