יום שני כ"ב בשבט תשפ"ב 24/01/2022
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

טוגבק

  • לכו תחזירו אותם למסגרת עכשיו

    החופש של הילדים כבר הגיע לכם 'עד לכאן'? הם כבר חוזרים למסגרת מסודרת, רק צריך שהיא תהיה גם בריאה מספיק עבורם. איזה ילקוט לבחור, איך להאכיל אותם, מה למרוח בסנדביץ' ומתי לכבות אורות - המומחים משיבים

    להמשך...

צרכנות

מאמר

הגאון מוילנא

מגדולי חכמי ישראל שבכל הדורות. מתמיד שאין כדוגמתו ובקי עצום בכל מכמני התורה, הן בנגלה והן בנסתר.

דוד סופר י"ט בתשרי תש"ע - 07/10/2009 06:00

רבי אליהו בן רבי שלמה זלמן מוילנא - הגאון מוילנא נחשב לאחד מעמודי התווך של היהדות לדורותיה. היה גאון במקרא, בתלמוד, בקבלה, בהלכה וביתר החכמות. הגאון לא הניח דבר קטן ודבר גדול. תלמוד בבלי, ירושלמי, מכילתא, ספרא, ספרי, המדרשים כולם, זוהר, תיקונים, מעשה בראשית, מעשה מרכבה, ספר יצירה, דברי המקובלים הראשונים וכתבי האריז"ל. לא בכדי זכה שסתם ה"גאון" הכוונה היא אליו. אגדות רבות נכרכו בו, חלקן אמיתיות וחלקן פחות.


נולד בשנת תפ"ב. בשנת תפ"ח, בהיותו כבן שש שנים בלבד, דרש בבית הכנסת הגדול שבוילנא פלפול עמוק אשר הותיר רושם עז על כל שומעיו. למד אצל רבי משה מרגלית בעל ה"פני משה" על תלמוד ירושלמי. בגיל עשר כבר למד בעצמו ולא נזקק למלמדים. בגיל שלוש עשרה החל הגאון לברוא גולם אבל הפסיק באמצע מפני שמנעוהו מן השמים. מהיותו בר-מצווה לא הסתכל מחוץ לד' אמותיו, אכל לחם צר כשיעור שני זיתים, וגם את זה הוא לא לעס כי אם בלע כדי לא להנות מעולם הזה. בהגיעו לפרקו נשא לאשה את חנה בתו של יהודה לייב מקיידן, וממנה כל ילדיו. לאחר מותה נשא אלמנה בשם גיטל.


בגיל צעיר יצא הגאון לגלות בפולין ובגרמניה. במשך השנים התגורר הגאון בוילנא, אך סירב בעקביות לכהן במשרה רבנית רשמית הן מפני ענוותנותו הרבה והן מפני שלא רצה להתבטל מהלימוד. אף על פי כן, קהילת וילנא נתנה לו קצבה חודשית מפני הכבוד שלה להחזיק את הגאון. הגאון התפרסם מאוד בהתמדתו העצומה, התמדה שלא ידעה כל שבעה. כל ימי חייו היה ישן בלילות שעה וחצי וביום חצי שעה, ואף בלילות לא ישן יותר ממחצית השעה ברציפות. בזמן שנתו היו שפתותיו מלחשות הלכות ואגדות. בזמן לימודו היו רגליו נתונות בתוך גיגית עם מים קרים כדי שלא ירדם. הוא הסתגר בחדרו בביתו-מעוטר בתפילין ועטוף בטלית, ושם למד ללא הרף וללא הפוגה. בניו העידו כי מעולם לא התעניין על פרנסתם ומצבם ולא כתב להם איגרות להתעניין בשלומם, ואפילו אם בא אחד מבניו לבקרו אחר שנה או שנתיים שלא התראו, לא שאל אותו על עסקי שלום בניו וביתו.


מספרים שפעם אחת באה אחותו לבקרו לאחר עשרות שנים שלא התראו, יצא הגאון מחדרו, הצביע על זקנו ואמר לה: ראי ששערי מלבין, אין זמן, צריך להספיק עוד, וחזר לתלמודו. כל התורה כולה, עד הפרט האחרון, הייתה כמונחת על הכתב לפני הגאון, עד כדי כך שיכל לקרוא את כל התורה כולה מהסוף להתחלה. כאשר התקשה הגאון בקושיה בלימוד, לא היה מכניס אוכל לפיו במשך ימים רצופים, ומראהו היה כחוש ומעונה עד אשר מצא את התשובה לקושייתו. הוא העיד על עצמו כי הבין את כל התורה כולה חוץ משני דברים. אף בקבלה המעשית היה לו יד ורגל, ובזמן המעשה עם גר הצדק הגרף פוטוצקי, הציע לו הגאון כי יכול הוא לשחררו על ידי צירופי השמות הקדושים, אך גר הצדק ויתר על זאת.


הגאון רצה להוציא פסקי הלכות מארבעה טורים בדעה מכרעת ולכתוב רק דעה אחת אשר הייתה ישרה בעיני חכמתו ושהיא תהיה חזקה ועצומה שלא יהיה אפשר לחלוק עליהן אלא שמשמים לא הרשוהו לכך. הגאון כתב הערות על השולחן ערוך. בהערות אלו, הקטנות בכמותן אך רבות באיכותן, הוא עוקר הרים וטוחנן דק דק כך שבמילה אחת הוא מיישב כמה קושיות. יפה כתב עליו תלמידו הנאמן רבי חיים מוואלוז'ין כי "דבריו קצרים המה ככוכבים קטנים, וכל העולם עומד תחתיו". החלק הקשה ביותר בנושאי-כלי השולחן ערוך זה הערותיו, שכן כדי להבינם צריך לדעת את סוגיית הגמרא כולל כל הראשונים. הוא החשיב מאוד את לימוד ההלכה וכך הייתה שיטתו בלימוד ל"אסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא" [להוציא את הדינים הלכה למעשה מהגמרא].


בחלק ניכר מה"אורח חיים" יש את "מנהג הגר"א" ורבים רבים של יראים ושלמים עושים בכל דבר ודבר כמותו. חלק ממנהגיו הן מהערותיו על השולחן ערוך, וחלק מהספר "מעשה רב" שבו מלוקטים הנהגותיו מפי תלמידיו. אף המשנה ברורה נוטה בחלק גדול מההכרעות להכריע כמו הגאון כיוון ש"הוא אורן של ישראל ויתד שהכול תלויין בו, וכדאי להכריע הדבר". הגאון מאוד דקדק בהלכה ולעולם לא הסתמך על הדעות המקילות. פעם אחת התארח  בפונדק אחד ואכל והקיא, אכל והקיא, כך מספר פעמים, שאלוהו מפני מה ממשיך לאכול, ענה להם הגאון כי בעל הבית אמר לו לאכול ו"כל מה שאומר לך בעל הבית עשה", וכל מקום שכתוב עשה, ואפילו בדברי סופרים, זה עד שתצא נשמתו!


הגאון כתב עשרות חיבורים בכל מקצועות התורה. את כל חיבוריו כתב עד גיל ארבעים, אז הפסיק מלכתוב כיוון שמהירות מחשבתו הייתה מהירה יותר מכתיבתו. הגאון ניסה לעלות לארץ ישראל, ואף כתב לבני משפחתו אגרת מהדרך ובא דברי מוסר וכיבושין, אך ניסיונו זה לא צלח והוא נאלץ לשוב על עקבותיו לאחר שהגיע להולנד. השערות רבות נכתבו על נסיונו זה שלא צלח. בניו מספרים כי דחקו בו שיגלה להם מפני מה חזר, והוא אמר שמן השמים לא נתנו לו רשות. אמנם, הגאון לא זכה לכונן את עפר הארץ, אך תלמידיו היו חלוצים ועלו לארץ ישראל. הם למעשה היוו את התשתית להתיישבות האשכנזית בארץ ישראל, בנוסף לעליית תלמידי הבעש"ט, והם החילו את מנהגי הגאון בארץ ישראל. ומפני זה בקהילות האשכנזיות הוותיקות של ארץ ישראל נוהגים כמנהגי הגאון.

הגאון היה ראש הלוחמים נגד תנועת החסידות מאחר וחשש שהם שייכים חלילה לכת ממשיכי דרכו הנסתרים של שבתי צבי ימ"ש, ואף חתם על חרם שלא להתחתן עימהם, אלא שמטבע הדברים ברבות הימים משהופרכו חששות אלו מכל וכל, מחלוקת זו שקטה ושככה.


הגאון הגיה אלפי גירסאות בכל התורה כולה, הן בתורת הנגלה והן בתורת הנסתר. יגיעה רבה יגע הגאון בהגהת הזוהר והתיקונים. הוא היה שוקל וסופר אותיותיהם, והיה מחפש כי על ידי גרסותיו יתיישבו עוד כמה מקומות בזוהר. לפעמים על ידי גירסה אחת היה מיישב מאה וחמישים מקומות סתומים בזוהר. פעמים רבות השכימו לפתחו מגידים מעולם העליון כדי למסור לו סתרי תורה, אך הגאון דחה אותם כיוון שרצה שכל תורתו תבוא אליו רק על ידי עמל. תלמידו הנאמן, רבי חיים מוואלוז'ין, מעיד כי ראה בכתבי קדשו של הגאון דברים שגילו לו יעקב אבינו ואליהו הנביא [כנראה שלהם לא יכול היה לסרב], ושכל לילה הייתה לו עליית נשמה מיום עמדו על דעתו. פעם אחת בזמן שנתו בא אליו אליהו הנביא וגילה לו אלפיים ושישים חידושים נוראיים על הפסוק "עלו זה בנגב". בבוקר כשהתעורר הרהר בהם הגאון קודם ברכות התורה ונענש תיכף ומיד שנשתכחו ממנו [שיטת הגאון שלא רק על דיבור בתורה חייבים לברך ברכות התורה אלא אף על הרהור], לאחר זמן הן נתגלו לו שנית. על אחד מהפירושים אמר הגאון כי על פיו הוא יודע את כוחות כל הבריות וכל אבר מה עניינו.


הגאון ייסד יסוד כי אף על פי שבטל הטעם לא בטלה התקנה. ולכן, אם חז"ל כתבו שצריך ליטול מים אחרונים בסוף הסעודה מפני מלח סדומית [מלח שהיה בימיהם ויש חשש לעיוורון אם יכנס לעיניים], אף על פי שכעת אין לנו מלח סדומית - הרי הדין קיים וצריך ליטול מים אחרונים. כמו כן חז"ל אסרו לשתות וליטול ידיים  ממים מגולים [מים שהיו מגולים ללא שמירה ויש חשש שנחש הטיל בהם ארס], אף על פי שכעת אין נחשים מצויים בינינ ו- הרי הדין קיים וצריך להיזהר ממים מגולים. ביסוד זה הוא חולק על התוספות שמקילים במים אחרונים ובמים מגולים. כיוון שהגאון הקפיד על זאת, אף משמיים הקפידו עמו על זאת, פעם אחת באמצע תפילת השחר באו לגאון מחשבות זרות, לאחר התפילה שאל הגאון את משמשו האם המים שהביא לו לפני התפילה היו מגולין, והשמש אישר לו זאת.


הגאון אמר כי במילה "בראשית" רמוזות כל המצוות. כששאלוהו היכן מרומז בזה מצוות פדיון הבן ענה כי זה ראשי תיבות "בן ראשון אחר שלושים יום תפדה". עוד אמר כי ספר דברים, הוא כנגד האלף השישי, וכל אחת מעשר פרשיותיו היא כנגד מאה שנה שבאלף השישי. כששאלוהו לפי זה היכן שמו מרומז בפרשה השישית [-כי תצא] שהיא כנגד המאה השישית, ענה ואמר בפסוק "אבן שלמה" שזה ראשי תיבות "אליהו בן שלמה". יש שמצאו בפסוק זה רמז אף לאמו של הגאון.


כששאלו את תלמידו הנאמן, רבי חיים מוואלוז'ין, האם הגאון נחשב כאחד מהאמוראים או התנאים, ענה: חס ושלום! אלא כהרשב"א ואולי כהרמב"ן. טרם מותו של הגאון בכה ואמר שכאן בעולם הזה אפשר על ידי פרוטות מועטות לקנות ציצית ולקיים בזה מצווה ששכרה נצח נצחים, אך אחרי מותו של האדם שעל זה כתוב "במתים חופשי" - כיוון שמת האדם נעשה חופשי מהמצוות - אינו יכול לזכות לכל זה.


ביום י"ט לחודש תשרי שנת תקנ"ח, חול המועד סוכות, השיב הגאון את נשמתו הטהורה והשלמה לצור מחצבתה. הוא נטמן בבית הקברות בווילנא ליד אפר שריפת גר הצדק הגרף פוטוצקי.