למרות מראהו הצנום, כמעט רק עור ועצמות, והחולי שהפילו למשכב כל ימי חייו, הייתה רוחו איתנה מאין כמותה, והיא שהביאתו להיות מנהיגם של רבבות אלפי יהודים בפולין, אביה ומייסדה של שושלת בית קוז'ניץ. 

רבי ישראל אלעזר הופשטיין, המגיד המפורסם מקוז'ניץ, נולד בערך בשנת תצ"ז לעת זקנותם של הוריו, אשר לא התייאשו כל ימיהם מתפילתם לזכות בבן זכר. אביו, רבי שבתאי היה כורך ספרים, פרנסה שבקושי הכניסה פרוטה לכיסו הדל. עם זאת שמח היה בחלקו וגם מאשתו לא שמע טרוניה על רוע מזלה למרות הקושי הרב.

מסופר שפעם אחת החליטו לצום כל השבת משום שלא נותר להם כסף לצרכי שבת והם נותרו בלי יין לקידוש, בלי חלות ובלי נרות ובלבד שלא יזדקקו לבריות. ביום שישי הלך רבי שבתאי לבית הכנסת לקבל שבת כרגיל ויצא משם אחרון כדי שלא ישאלוהו השכנים לפשר החושך בביתו בליל שבת קודש. עם חזרתו נגלה לעיניו מראה אחר, אור בקע מן הבית ואם לא די בכך היה השולחן ערוך בלחם, דגים, בשר ויין. למרות שחשש שמא לא התאפקה אשתו וביקשה מן השכנים שילוו לה לא דרש מנין כל הטוב כדי שלא לצערה בשבת, אך היא קראה את מחשבות בעלה ובשמחה סיפרה לו את אשר ארע.

במהלך יום שישי בעודה מסדרת את הבית מצאה לפתע זוג כפפות שעליהם מנצנצים כפתורי זהב ובכסף מכירתם קנתה את כל צרכי השבת. שמע רבי שבתאי את סיפורה והבין כי נשלחה להם ישועה מן השמים כדי שלא יעשו שבתם חול ופתח בריקוד של שמחה. על כך מוסיפה האגדה החסידית ומספרת כי בעת שרקד, במקום אחר, במז'בוז', פתח הבעל שם טוב בצחוק באמצע שולחן השבת שלו כשהוא מוקף בתלמידיו התמהים. עם צאת השבת נסע לאפטא לרבי שבתאי ואמר לו כי כל הפמליא של מעלה השתתפה עימו בשמחה והוסיף: מה בקשתך ויינתן לך.

ענה רבי שבתאי כי רק דבר אחד מבקש הוא מהשם יתברך שיפקדהו בבן זכר. הבעל שם טוב ברכו ולא איחרו הימים וכבר ישב על כס הסנדקאות ועל ברכיו פרי כח ברכתו, התינוק 'ישראל' שנקרא על שמו. לימים כונה גם בשם "הבעל שם טוב השני" כי היה למופת בדורו כמו הבעל שם טוב בדורו שלו.

העיר אפטא על המפה האירופית	צלם

עיר הולדתו, אפטא, הצטיינה בגדולי תורה שישבו על כס רבנותה וישיבותיה ורבי ישראל הצעיר נכנם ללמוד בישיבתו של רבי דב בעריש הכהן כ"ץ, נכדו של הש"ך. בגיל שלש עשרה שם פעמיו לעיר אוסטרובצא ללמוד בישיבתו של הגאון רבי יחזקאל, אביו של בעל שו"ת "הר הכרמל" אולם  ישיבתו שם לא ארכה זמן רב, ומשנפטר רבו הרחיק לעיר הורחוב שבווהלין לישיבתו של רבי מרדכי צבי הורביץ ושמו יצא כגאון בכל פולין.

הוא נשא אשה מפשיסחא, שם גם פגש ברבי אברהם "מגיד מישרים" אחד מחסידי הבעל שם טוב, וממנו למד את המגידות ועל ידו גם נתקרב לחסידות. הוא נקשר אל הגאון רבי שמעלקע הורביץ מניקלשבורג שהיה מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש ואל אחיו רבי פנחס בעל ה"הפלאה", ובהשפעתם תכנן נסיעתו אל המגיד הגדול רבי דב בר. לנסיעה מרגשת זו נלוותה הכנה רבה. רבי ישראל אסף לא רק כסף אלא גם עוד ועוד ידיעות משמונה מאות ספרי קבלה עליהם עבר. בתום נסיעה על סוס ועגלה בת שבועות אחדים נפגשו השניים והמגיד ממזריטש ששמע שבא עד אליו מהעיר קוז'ניץ הסמוכה לוורשה אמר "עם בואך לכאן יתחילו לומר בוורשה בקדושת מוסף של שבת "כתר יתנו לך" במקום "נעריצך", כי יתחזק כח החסידות".

במחיצת המגיד למד קבלה וחסידות, הכיר את תלמידיו הגדולים והתיידד עימם, בהם רבי אברהם "המלאך" - בנו של המגיד, רבי אהרן הגדול מקרלין, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי אלימלך מליז'נסק ואחרים.

לאחר שנפטר המגיד נסע אל רבי אלימלך ודבק בו. אליו הצטרף רבי יעקב יצחק הורביץ, ה"חוזה מלובלין", חבר נעורים עוד ממזריטש אצל המגיד רבי דב בר. הם היו הראשונים שהחלו בהפצת תורתו של הבעל שם טוב בפולין ובייסודם של שני מרכזים חסידיים האחד בקוז'ניץ והשני בלובלין.

בשנת תקכ"ה נתקבל לשמש כ"מגיד מישרים" בקוז'ניץ ובעיירות הסמוכות לה. עוד נתפרסם כגאון ובעל מופת. אם כי הסתפק כל חייו במועט וחיי חיי עוני ודחק. ביתו פתוח היה לרווחה בפני עניים, אלמנות ויתומים להם חילק את הכסף שקיבל מחסידיו וחלקם נעשו ברבות הימים לגדולי תורה וחסידות.

בפקחותו הרבה הבין לרוחם של חסידיו. מעשה היה ביהודי שרצה להתגרש מאשתו משום שהיא מסרבת להגיש לו את פשטידת השבת מייד לאחר הקידוש. הוא סיפר כי כל השבוע הוא מתייגע כדי שיוכל להנות מהפשטידה בשבת אולם אשתו מגישה אותה בסוף הסעודה כשהוא כבר שבע מיתר המאכלים. לעומתו טענה האישה כי כך היה המנהג בבית הוריה לאכול מן הפשטידה בתוך הסעודה. עשה המגיד פשרה ביניהם וציוה על האישה להכין שתי פשטידות. האחת תוגש בהתחלה והשנייה בסוף ובאותו מעמד ביקש מאשתו שמהיום תעשה כך גם היא והפך הדבר למנהג בביתו והראשונה מבין השתיים נקראה "פשטידת שלום בית".

פרסומו הרב הילך גם בקרב הגויים. גדולי אצילי פולין כמו משפחות רדזיוויל ופוטוצקי היו באים לקבל את ברכתו והוא בתמורה ניסה ככל שיכל לבטל גזרות קשות שנגזרו על עמו.

בשנת תקל"ח השתוללה בקוז'ניץ שריפה גדולה שהביאה להרס רוב הבתים. בסיומה בנה המגיד רחוב שלם וחילק לעניים את הבתים. הרחוב קיבל את השם "רחוב המגיד".

מבין הספרים שכתב נמצא "מגיד מישרים" על מסכת שבת, "עבודת ישראל על התורה", "אור ישראל על תיקוני הזוהר", "בית ישראל על ברכות, עירובין, ראש השנה, "שארית ישראל, הערות על מדרש רבה והגדות על תהילים" ועוד.

בגיל שבעים ושמונה כשכבר תש גופו ואזלו כוחותיו הגיע במיטתו ביום כיפור לתפילת כל נדרי לפני התיבה. במילים חוצבות הבוקעות מקירות ליבו ביקש לשכנע את ריבונו של עולם לסלוח לעם ישראל. אני בן אנוש, הגעתי לכאן להתפלל עבור בני עמך למרות חולשת גופי ורפיוני, לך בניגוד אליי - הגדולה והגבורה, קשה עליך לומר שתי התיבות "סלחתי כדבריך"? ועוד הוסיף כהנה וכהנה. מסופר כי החוזה מלובלין הרגיש בדבר ובאותו ליל כיפור לאחר תפילת ערבית אמר "מי יתן כי יפנה היום ונתבשר בשורות טובות מקוז'ניץ , כי החולה השוכב על מיטתו הרעיש כל העולמות".

בערב סוכות י"ד בתשרי שנת תקע"ה נסתלקה נשמתו למרומים. בנו רבי משה אליקים בריעה היה בחיי אביו "נסתר" למרות היותו גדול בנגלה ובנסתר, ואחרי פטירת אביו רצו לעשותו בלן בקוז'ניץ כדי לתת לו מקור פרנסה. הודות להתערבותו של החוזה מלובלין הושב על כסא אביו והנהיג את חסידיו במשך שלוש עשרה שנה.