תופעה מופלאה התרחשה בחצר חסידות קרלין שבסטולין. ילד רך מנהל עדת חסידים שלמה היושבת לפניו כפופה ונרגשת והוא בראש "השולחן", ממש כחסידים לפני רבם. הפעם לא היה זה רב עם זקן ארוך ולבן עטור שטריימל, אלא ינוקא קטן בגיל ה"חלאקה" שהוכתר לרבי ואדמו"ר עליהם. עוסק במשחקי ילדות ונפנה לענייני התפקיד הרם לעת הצורך. נותן ברכתו לחסיד שבא במיוחד עבורו, לברכה שבה ראה ערובה להיות לו לעזר בעת צרתו, זה לפרנסה אחר לשידוך הגון, מחפשים את הינוקא בין הפרוזדורים לקבל את ברכתו.

להולדתה של תופעה זו קדם אירוע כואב מאוד לחסידי קרלין. מאורה היקר, רבי אהרן מקרלין בעל ה'בית אהרן' נסתלק לבית עולמו, ואם לא די בכך הרי שזמן קצר אחר כך נסתלק גם בנו, רבי אשר מסטולין, שניהל את עדת החסידים בסטולין. הצער על אובדנם בתקופה כה קצרה היה בשביל חסידי קרלין-סטולין כבד מנשוא. החסידים מצאו עצמם נבוכים ולא ידעו מה לעשות. אמנם נפסק הפתיל בצורה כל כך כואבת, אך כואב יותר יהיה אם יוביל הדבר להתפוררות חצרם בהעדר רב ומנהל עליהם.

לשם "אחדות הכתר" הוחלט שהינוקא הרך שנולד שלש שנים קודם לרבי אשר ורעייתו דבורה הוא זה שיחזיק במושכות ויהיה לרבי ואדמו"ר עליהם. עימו מונה רבי ישראל בנימין גלויברמן שהיה נאמנם של רבי אהרן ורבי אשר לעמוד בראש חסידי קרלין-סטולין ולחנך את הינוקא עד שיגדל. בעת לידתו רבתה השמחה. רבים הגיעו לאחל מזל טוב ליולדת ולבעלי השמחה, האב והסב הגדולים, קרובים ורחוקים כאחד. בליל השימורים שלפני הכנסתו לבריתו של אברהם אבינו פתח רבי אהרן בפני היולדת והנוכחים הרבים בדברים ואמר: אספר לך מעשה, בתי. רב גדול ישב על כסא הרבנות באלטונא וניהל את עדתו בחכמה במשך שנים רבות, אלא שלפתע ארע לו אסון משפחתי כשמתה עליו אשתו והוא נותר אלמן. אישה יראת שמים נגשה אליו באחד הימים ואמרה לו שאם יזמן השם לביתה זיווג הגון, מוכנה היא להיות לו לעזר עד מאה ועשרים שנה ובכך לא ישא לבדו בעול הרבנות. ענה לה הרב כי יפה בקשתה וכי הוא זה שיהיה חתן לבתה והבת אכן הסכימה.

ביום החתונה כשכל העיר המתה ורגשה והרב הישיש מצפה לכלה מיאנה להופיע על אף כל ההפצרות שניתכו עליה. לשאלת החתן מדוע עומדת היא בסירובה ענתה שתצא לחופה רק אם יבטיח לה שתזכה לבן זכר. הוא קימט את מצחו, אמר כן יהי רצון ואז נפנתה לחופה. בן זכר אכן נולד לרבנית הצעירה ולרב הישיש ועימו שוב המולת השמחה. ביום הברית כשנתאספו כל הקהל וחיכו להבאת הרך הנימול חזרו השליחים בידיים ריקות.

משנשאלה מדוע נוהגת היא כך ביקשה בתוקף גם הפעם הבטחה מבעלה. עתה מבקשת היא שיובטח לה שהיא והאב יזכו לחנכו ולגדלו לתורה ולהכניסו לחופה. רק לאחר שענה הרב אמן נאותה לשחרר את בנה ונקרא שמו בישראל יעקב, הלא הוא רבי יעקב עמדין, שהלך וגדל ובהגיעו לגיל שמונה עשרה נכנם לחופה בליווי הוריו, אלא שבתום ימי המשתה הגיע גם קיצו של האב. הסיפור של רבי אהרן לא כל כך הובן אז לקהל השומעים שחגגו ושמחו עד עלות השחר. רבי אהרן הסנדק הניח את הינוקא על ברכיו בזמן המילה בה פורסם שמו לראשונה - ישראל, על שמו של יוצר ומייסד החסידות, רבי ישראל בעל שם טוב.

לא עברו ימים רבים מיום הברית ורבי אהרן ובנו נסתלקו לבית עולמם. אז פרצה הרבנית בבכי והבינה את סיפורו התמוה של הסב הגדול. בכתה היא על שלא השכילה אז לרדת לסוף דעתו וכך החמיצה הזדמנות פז לקנות עולמה אם רק הייתה גם היא מבקשת, אבל חלפה השעה ונסתלקה לה.

ינוקא זה, רבי ישראל פרלוב שמו, נולד בשנת תר"ל והחל לצאת אט אט מכלל ינקות. עם עזיבת משחקי הילדות החל לרכוש את ידיעותיו הרבות עד כדי כך שהגאון רבי יצחק אלחנן מקובנה הכתירו במכתב שכתב אליו בתואר 'גאון' עוד טרם מלאו לו י"ג שנים. לשאלת אחד מהשומעים כי קרא לו הרב מקובנה בתואר זה ושאל אם לא נפלה טעות במקרה, נענה על ידו "אם אני מכתיר את הינוקא בתואר גאון - ודאי יש דברים בגו". עוד הוסיף כי כשפגש בינוקא בבואו לבית משפחתו מצא שמדובר בתלמיד חכם אמיתי ובעל יכולת להשיב כהלכה בכל מקום.

בהגיעו לגיל המצוות הוכר כרבי בפועל ורבה הייתה השמחה בחצר סטולין. בעת החגיגה נשאל על ידי זקני החסידים, ילמדנו רבינו מה ענית לאותו "מלך זקן וכסיל" הוא יצר הרע שניסה יום יום שעה שעה לפתוח את דלתות ביתך בשלש עשרה השנים שחלפו עד הלום. לשאלתם השיב בפיקחות מתובלת בזיק של תום ילדותי, כי לאותו כסיל ענה שעליו להסתלק, הרי הלכה פסוקה מתורתנו הקדושה שאין לשמוע טענותיו של צד אחד בלבד. ואם כך איננו יכול להקשיב לטענותיו כל עוד לא בא אצלו עדין היצר הטוב.

רבי ישראל נשא לאישה את ביתו של רבי דוד טברסקי, בנו של רבי יוחנן מרחמסטריווקא הנודע. איחוד זה הביא עימו השפעה משותפת לשני זרמי החסידות והדבר ניכר בהליכותיו של רבי ישראל.

בהגעתו לעיירות השונות היו התושבים שובתים ממלאכה ורצים לשמוע את מוצא פיו ואת נגינתו הערבה. חסידות קרלין מרימה על נס את עניין הנגינה ורבי ישראל עצמו ניחן בכושר נגינה מעולה. הצלילים שבקעו ממיתרי הכינור והחליל שבידיו ניגנו גם על מיתרי הלב של השומעים. הוא ניחן באהבת הבריות, ירושה מסבו הגדול רבי אהרן הגדול שכונה "מופת האהבה" בפי מורו הגדול הוא המגיד ממזריטש. כך היה גם נכדו, יוצא ובא עם הבריות והם בתמורה השיבוהו את חיבתם והוקרתם הרבה.

בתפילתו עם חסידיו הייתה הלהיטות רבה כלהבה. כשנשאלו מדוע מתפללים הם בקולי קולות ענו בתמימות: כשבוער- צועקים. מלבד התפילה ניכרה ההתלהבות גם בשירה ובריקוד. כשנשאל מה פשרו של הריקוד ענה הינוקא בשם סבו הגדול: אינכם יודעים עד כמה גדול כח הריקוד. עיקר תמציתו הוא שהוא מרומם טפח מעל גבי הקרקע.

בהגיעו לגיל בינה הרגיש שיומו קרב. בצוואתו ביקש כי "ככלות נפשי אל שורשה לא ישהו לעשות כבודי, ואם יבוא קיצי בדרך לא יוליכוני לביתי". ביום השני של ראש השנה שנת תרפ"ב נסתלקה לפתע נשמתו בהיותו אכן רחוק מביתו והוא בעיר פרנקפורט בגרמניה. בהתאם לרצונו נקבר למחרת היום במקום בו יצאה נשמתו. יום זה היה גם יום פטירתה של אימו.