מאמר
שבעת ימי המילואים
ביום כ"ג אדר החלו שבעת ימי המילואים, ביום זה הוקם המשכן על ידי משה רבינו ולראשונה הוקרבו בו קורבנות.
מוטי מרינגר כ"ד באדר תשס"ט - 20/03/2009 05:00
מלאכת משכן ה' אשר עשו בני ישראל במדבר הושלמה ביום כ"ה בכסלו אולם למעשה ציווה הקב"ה לעכב את העמדת המשכן עד ליום א' בניסן - יום שנטל י' עטרות.
משכן ה' היה מלווה את בני ישראל במסעותיהם, כאשר נעמד ענן ה' היה זה סימן להיעצר ולהקים את המשכן וכאשר נסע הענן היה זה סימן לפרק את המשכן ולהמשיך במסע. קודם שהחלו להקריב קורבנות במשכן ציווה הקב"ה את משה לקדש את המשכן בטקס שנמשך שבעה ימים.
בסוף פרשת פקודי מצווה הקב"ה את משה להקים את המשכן ביום א' בניסן, נחלקו הראשונים האם ציווי הקמת המשכן הוא לאחר שהסתיימו שבעת ימי המילואים או לפניהם, רש"י ועוד ראשונים כותבים כי שבעת ימי המילואים החלו ביום כ"ג באדר ותמו ביום כ"ט באדר וציווי ה' להקים את המשכן ביום א' בניסן היה יום הקמת המשכן הסופי, ה"אבן עזרא" מביא דעה הסבורה כי ביום א' בניסן החלו שבעת ימי המילואים ואליהם מתייחס ציווי ה' להקים את המשכן וההקמה הסופית הייתה ביום ח' בניסן.
על פי ציווי הקב"ה במהלך שבעת ימי המילואים קידש משה את אהרן ואת בניו ואת משכן ה' וכליו.
חז"ל דורשים שבמהלך שבעת ימי המילואים היה משה בכל יום בונה את המשכן ומפרקו ולא היה משאירו עומד מיום ליום.
בשבעת ימי המילואים הלביש משה את אהרן ובניו בבגדי הכהונה וקידש אותם בשמן המשחה ובהזאת דם מהקורבנות, למרות שאהרן ובניו היו בבגדי כהונה הם לא שימשו בפועל ככוהנים אלא משה רבינו עצמו שימש ככהן כשהוא לובש חלוק לבן.
הקרבנות שהוקרבו בשבעת ימי המילואים היו פר ושני אילים, הפר הוקרב כחטאת חיצונה והיה החטאת החיצונה היחידה שבשרה נשרף מחוץ למחנה, מדם הפר נתן משה על קרנות המזבח וקידשו. אחד מהאילים הוקרב לעולה ואילו האיל השני הוקרב כאיל מילואים, מדמו של איל מילואים זה נתן משה על תנוך האוזן הימנית של אהרון ובניו ועל בהונות ידיהם ורגליהם הימניים, חלק מבשר איל זה הוקרב על גבי המזבח יחד עם חלת מצה וחלת לחם, את החזה של האיל קיבל משה רבינו כמתנת כהונה וחלק נוסף מהבשר קיבלו אהרון ובניו ואכלוהו יחד עם חלות מצות וחלות לחם. לפני הקרבת כל קורבן וקורבן סמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש הקורבן ואחר כך הוא נשחט, לאחר גמר ההקרבה הזה משה מהדם אשר על המזבח ומשמן המשחה על אהרן ובניו ובגדיהם.
במשך שבעת ימי המילואים הוזהרו אהרן ובניו שלא לצאת מפתח אהל מועד באזהרת מיתה ובכל שבעת הימים חזר על עצמו סדר הקרבת הקורבנות והמשיחה כביום הראשון.
היום השמיני הוא יום א' בניסן (לרוב הדעות, כאמור) התבצעו חילופי המשמרות בין אהרן למשה, במשך היום שימשו אהרן ומשה יחד ככהנים ולאחר יום זה עברה הכהונה לאהרן ולזרעו עד עולם.
גם ביום השמיני הוקרבו קורבנות מיוחדים אותם הקריב אהרן, לאחר שסיים אהרן את מלאכתו הוא פנה אל בני ישראל שהתכנסו בפתח אהל מועד וברכם בברכת כוהנים, אחרי שסיים אהרן את מלאכתו עדיין לא ירדה שכינה על ישראל, אהרן הכהן היה סבור שהקב"ה כועס עליו ולכן לא יורדת השכינה ופנה בטענה למשה ואמר לו "כך עשית לי שנכנסתי ונתביישתי" מששמע זאת משה נכנס יחד עם אהרן למשכן ויחד התפללו להשראת השכינה, וירדה שכינה על ישראל, לאחר מכן יצאו משה ואהרן וברכו את בני ישראל "ויהי נועם ה' עלינו.. יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם" והיה זה סימן לישראל שסלח להם הקב"ה על חטא העגל.
באותו יום החלו נשיאי שבטי ישראל להקריב את קרבנם לחנוכת המזבח, בכל יום הקריב נשיא שבט אחד עד ליום י"ב בניסן שכלו להקריב כל נשיאי השבטים.
כתוב בחז"ל כי לעתיד לבוא עם בא משיח צדקינו ובניית בית המקדש ייעשו שוב שבעת ימי המילואים בחודש ניסן, וכשם ששבעת ימי המילואים הם זכר למשכן כך הם גם ימים המסוגלים לתפילה לגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.
משכן ה' היה מלווה את בני ישראל במסעותיהם, כאשר נעמד ענן ה' היה זה סימן להיעצר ולהקים את המשכן וכאשר נסע הענן היה זה סימן לפרק את המשכן ולהמשיך במסע. קודם שהחלו להקריב קורבנות במשכן ציווה הקב"ה את משה לקדש את המשכן בטקס שנמשך שבעה ימים.
בסוף פרשת פקודי מצווה הקב"ה את משה להקים את המשכן ביום א' בניסן, נחלקו הראשונים האם ציווי הקמת המשכן הוא לאחר שהסתיימו שבעת ימי המילואים או לפניהם, רש"י ועוד ראשונים כותבים כי שבעת ימי המילואים החלו ביום כ"ג באדר ותמו ביום כ"ט באדר וציווי ה' להקים את המשכן ביום א' בניסן היה יום הקמת המשכן הסופי, ה"אבן עזרא" מביא דעה הסבורה כי ביום א' בניסן החלו שבעת ימי המילואים ואליהם מתייחס ציווי ה' להקים את המשכן וההקמה הסופית הייתה ביום ח' בניסן.
על פי ציווי הקב"ה במהלך שבעת ימי המילואים קידש משה את אהרן ואת בניו ואת משכן ה' וכליו.
חז"ל דורשים שבמהלך שבעת ימי המילואים היה משה בכל יום בונה את המשכן ומפרקו ולא היה משאירו עומד מיום ליום.
בשבעת ימי המילואים הלביש משה את אהרן ובניו בבגדי הכהונה וקידש אותם בשמן המשחה ובהזאת דם מהקורבנות, למרות שאהרן ובניו היו בבגדי כהונה הם לא שימשו בפועל ככוהנים אלא משה רבינו עצמו שימש ככהן כשהוא לובש חלוק לבן.
הקרבנות שהוקרבו בשבעת ימי המילואים היו פר ושני אילים, הפר הוקרב כחטאת חיצונה והיה החטאת החיצונה היחידה שבשרה נשרף מחוץ למחנה, מדם הפר נתן משה על קרנות המזבח וקידשו. אחד מהאילים הוקרב לעולה ואילו האיל השני הוקרב כאיל מילואים, מדמו של איל מילואים זה נתן משה על תנוך האוזן הימנית של אהרון ובניו ועל בהונות ידיהם ורגליהם הימניים, חלק מבשר איל זה הוקרב על גבי המזבח יחד עם חלת מצה וחלת לחם, את החזה של האיל קיבל משה רבינו כמתנת כהונה וחלק נוסף מהבשר קיבלו אהרון ובניו ואכלוהו יחד עם חלות מצות וחלות לחם. לפני הקרבת כל קורבן וקורבן סמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש הקורבן ואחר כך הוא נשחט, לאחר גמר ההקרבה הזה משה מהדם אשר על המזבח ומשמן המשחה על אהרן ובניו ובגדיהם.
במשך שבעת ימי המילואים הוזהרו אהרן ובניו שלא לצאת מפתח אהל מועד באזהרת מיתה ובכל שבעת הימים חזר על עצמו סדר הקרבת הקורבנות והמשיחה כביום הראשון.
היום השמיני הוא יום א' בניסן (לרוב הדעות, כאמור) התבצעו חילופי המשמרות בין אהרן למשה, במשך היום שימשו אהרן ומשה יחד ככהנים ולאחר יום זה עברה הכהונה לאהרן ולזרעו עד עולם.
גם ביום השמיני הוקרבו קורבנות מיוחדים אותם הקריב אהרן, לאחר שסיים אהרן את מלאכתו הוא פנה אל בני ישראל שהתכנסו בפתח אהל מועד וברכם בברכת כוהנים, אחרי שסיים אהרן את מלאכתו עדיין לא ירדה שכינה על ישראל, אהרן הכהן היה סבור שהקב"ה כועס עליו ולכן לא יורדת השכינה ופנה בטענה למשה ואמר לו "כך עשית לי שנכנסתי ונתביישתי" מששמע זאת משה נכנס יחד עם אהרן למשכן ויחד התפללו להשראת השכינה, וירדה שכינה על ישראל, לאחר מכן יצאו משה ואהרן וברכו את בני ישראל "ויהי נועם ה' עלינו.. יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם" והיה זה סימן לישראל שסלח להם הקב"ה על חטא העגל.
באותו יום החלו נשיאי שבטי ישראל להקריב את קרבנם לחנוכת המזבח, בכל יום הקריב נשיא שבט אחד עד ליום י"ב בניסן שכלו להקריב כל נשיאי השבטים.
כתוב בחז"ל כי לעתיד לבוא עם בא משיח צדקינו ובניית בית המקדש ייעשו שוב שבעת ימי המילואים בחודש ניסן, וכשם ששבעת ימי המילואים הם זכר למשכן כך הם גם ימים המסוגלים לתפילה לגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.
חג הסוכות חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.
ה'בן איש חי' רבי יוסף חיים, ה'בן איש חי'- ראש גלות בבל. הוא יושב בבגדד אך מצודתו פרוסה על כל יהדות המזרח.
רבי שמחה בונים מפשיסחא רבי שמחה בונים מפשיסחא זצ"ל חידש את דרך פשיסחא בעבודת ה' שהייתה מיסודותיהם של חצרות תלמידיו הרבים – קוצק, גור, וורקי, אלכסנדר ועוד.