מאמר
האדמו"ר ה"חידושי הרי"ם" זצ"ל
ביום כ"ג באדר נפטר מייסד שושלת גור האדמו"ר רבי יצחק מאיר אלתר מגור זצ"ל, החידושי הרי"ם היה מפורסם בגאונותו ובקיאותו הרבה בכל חלקי התורה ובעבודת ד' הנשגבה שלו
מוטי מרינגר כ"ג באדר תשס"ט - 19/03/2009 05:00
האדמו"ר ר' יצחק מאיר רוטנברג-אלתר זצ"ל "החידושי הרי"ם" היה האדמו"ר הראשון בשושלת גור. הוא נולד בשנת תקנ"ט לאביו ר' ישראל שכיהן כרב במגנישוב ובגורה קלוואריה.
משפחת רוטנברג הייתה משפחה מגזע רבנים המיוחסת עד למהר"ם מרוטנבורג, (שם המשפחה שונה מרוטנברג לאלתר כאשר ה"חידושי הרי"ם" נרדף על ידי השלטונות הרוסים בחשד לשיתוף פעולה עם המרד הפולני), אבי המשפחה ר' ישראל היה עני מרוד וחשוך בנים, לאחר שנפטרה אשתו ציווה עליו רבו המגיד מקוז'ניץ להינשא בזיווג שני ליתומה בת גדולים שגדלה בביתו, ר' ישראל שמע לרבו והמגיד ברך את הזוג כי ייוולד להם בן שיאיר את עיניהם של ישראל, שנה לאחר נישואי ר' ישראל נולד בנו ר' יצחק מאיר, בילדותו שרר עוני כבד בבית הוריו והם שלחו אותו ללמוד תורה מתוך מסירות נפש בצפייה שתתקיים בו ברכת המגיד, כאשר בגר ר' יצחק מאיר למד הוא תורה אצל הגאון ר' אריה לייב צינץ זצ"ל, כבר באותם שנים יצא שמו ברחבי פולין כעילוי ממגנישוב ואחר כך כעילוי מוורשא, מאוחר יותר הצטרף ר' יצחק מאיר לאביו ר' ישראל ונסע יחד עמו אל המגיד מקוז'ניץ, המגיד קירב את ר' יצחק מאיר ועל פי בקשתו הרבה ר' יצחק מאיר לשהות בביתו.
בשנת תקע"א נשא ר' יצחק מאיר לאשה את בתו של ר' משה חלפן-ליפשיץ מוורשה, ר' משה היה גביר עשיר ור' יצחק מאיר ישב בביתו ועסק בתורה ללא טרדה, בכל אותה תקופה הופנו בקשות רבות לר' יצחק מאיר שיכהן ברבנות במקומות שונים ולכולם הוא סרב, עשר שנים לאחר נישואיו ירד חמיו הגביר מנכסיו והוא נאלץ לתור אחר פרנסה, ר' יצחק מאיר ניסה לשלוח ידיו במסחר, תחילה הוא עסק במסחר ספרים וכאשר עסק זה לא הצליח הוא פתח מפעל לאריגת טליתות ולאחר מכן חנות טקסטיל, כל אותה העת לא הזניח ר' יצחק מאיר את לימוד התורה, הוא עסק במסחר רק במידת ההכרח ואת כל שאר המלאכה הטיל על אשתו וחמיו, עסקיו של ר' יצחק מאיר לא צלחו וכולם נסגרו מסיבות שונות, לבסוף קנה אחיו ר' משה חיים בית-דירות גדול והוא מינה את ר' יצחק מאיר לנהל את הבניין.
בשנת תקע"ה הלך לעולמו המגיד מקוז'ניץ ור' יצחק מאיר המשיך לנסוע אל בנו רבי משה עד שעזב את חצר הקודש בקוז'ניץ משום מעשה שהיה והוא עשה טובה גדולה לרבו באיזה עניין, וזה נשקו על מצחו בהבטיחו כי יכיר לו טובה גדולה על כך. אך רבי יצחק מאיר הגיב ואמר: 'אני מחפש רבי שינקר את גידי ולא ינשקני', וקיבל עליו את מרותו של רבי שמחה בונים מפשיסחא עד לפטירתו בשנת תקפ"ז, לאחר פטירתו של ר' שמחה בונים נשאו החסידים את עיניהם לר' יצחק מאיר שינהיגם ויהיה לאדמו"ר, ר' יצחק מאיר סרב ובקש למנות לאדמו"ר את רבו וחברו האדמו"ר ר' מנחם מנדל מקוצק זצ"ל, כל ימי חייו של ר' מנחם מנדל התנהג ר' יצחק מאיר כאחד מחסידיו ונסע לחצר קוצק כתלמיד לרבו.
לאחר פטירתו של ר' מנחם מנדל בשנת תרי"ט בקשו שוב החסידים מר' יצחק מאיר שימלוך עליהם, לאחר הפצרות מרובות הסכים ר' יצחק מאיר לשמש כאדמו"ר וקבע את משכנו בעיירה גורה קלוואריה (גור), מיד כשנפוצה השמועה על הסכמתו של ר' יצחק מאיר להיות אדמו"ר נהרו אלפי חסידים מרחבי פולין לגור וקבלו על עצמם את הנהגתו. על פי מסורת חסידי גור עם התמנותו של ר' יצחק מאיר לאדמו"ר הוא אמר לחסידיו "ר' שמחה בונים הנהיג אתכם באהבה, ר' מנחם מנדל הנהיג אתכם ביראה ואני אנהיג אתכם בתורה", ואכן ר' יצחק מאיר דרש מחסידיו להשקיע רבות בלימוד התורה ולדעת לפחות כמה עשרות דפי גמרא בעל פה.
מלבד גדלותו בתורה היה מפורסם ר' יצחק מאיר גם בעסקנותו, יחד עם חברו האדמו"ר ר' ישראל יצחק מוורקא היה נוסע להידבר עם הממשל הרוסי ולהשתדל בעד אחינו בית ישראל שבפולין, מפורסמת במיוחד פרשיית גזירת הלבוש בה אסרו השלטונות הרוסיים לגדל זקן ופאות ללבוש מעיל ארוך ולחבוש שטריימל, ר' יצחק מאיר היה מראשי המלחמה בגזירות אלו והוא פסק כי אסור לשמוע לגזירה באיסור של "יהרג ואל יעבור", כששמעו הרוסים את פסיקתו של ר' יצחק מאיר הם אסרו אותו בעוון הסתה למרד, דבר המאסר עורר הדים נרחבים ויהודים רבים יצאו להפגין נגד השלטונות, הרוסים שחששו שהדבר יוביל למהפכה שחררו את ר' יצחק מאיר ללא תנאי.
לר' יצחק מאיר היו שלושה עשר ילדים שנפטרו בחייו, מכל 14 ילדיו נותרה לו בחייו רק בת אחת. ישנן מספר גרסאות לסיפור זה של מות בניו, על פי מסורת חסידי גור סבר ר' יצחק מאיר כי גזירה זו היא מחמת קפידתו של האדמו"ר מקוז'ניץ ה"באר משה", ה"באר משה" היה בנו של המגיד מקוז'ניץ והוא המשיך להנהיג את החצר בקוז'ניץ לאחר פטירת המגיד, כאשר נודע בקוז'ניץ כי ה"חידושי הרי"ם" עזב את החצר ועבר לחצירו של ר' שמחה בונים היה זה בשבת קודש, קהל החסידים התעטף בצער על עזיבתו של "ראש החסידים" וכשנודע הדבר ל"באר משה" הוא התבטא ואמר "הוא קלקל לנו שבת אחת ומי יודע כמה שבתות יתקלקלו לו", מקפידה זו, בכל שבת שהיה ר' יצחק מאיר נוסע לרבו בפשיסחא, היה חוזר לביתו במוצאי שבת ומוצא שאחד מבניו נפטר.
גרסאות אחרות מספרות שאכן הגזירה הייתה מחמת הקפידה של ה"באר משה" אולם חלק מבניו של ר' יצחק מאיר נפטרו שנים רבות לאחר שר' שמחה בונים נפטר.
לאחר שר' יצחק מאיר הנהיג חצר בגור עדיין היה הוא שובת בוורשה מפעם לפעם. באחת הפעמים הללו בהם ביקר ר' יצחק מאיר בוורשה, נפלה על רגלו דלת והוא נפצע קשה, בגופו התפשטה דלקת והרופאים התייאשו מלסלק את הזיהום מגופו. ביום שבת קודש כ"ג באדר שנת תרכ"ו התגבר חוליו של ר' יצחק מאיר, בשעות אחר הצהרים הוא נטל ידיו לסעודה שלישית ומיהר לברך ברכת המזון, הוא אמר את הפרק יושב בסתר עליון לאחר מכן ביקש שנכדו לייבלי (השפת אמת) יאמר אחריו קדיש, שוב החל לומר "יושב בסתר" ובמילים אחלצהו ואכבדהו יצאה נשמתו בטהרה.
ר' יצחק מאיר היה גאון אדיר, חריף ובקי שמעטים כמותו. ספריו "חידושי הרי"ם" נודעים לתהילה בעולם הלומדים בעמקנותם ובבקיאותם והתקבלו בכל תפוצות ישראל.
לאחר פטירתו מילא את מקומו בהנהגת החסידים האדמו"ר רבי חנוך העניק מאלכסנדר בעל ה'חשבה לטובה'. ולאחריו מילא את מקומו נכדו-האדמו"ר ר' אריה לייב זצ"ל ה"שפת אמת" שהיה בן לבנו הבכור של החידושי הרי"מ רבי אברהם מרדכי זצ"ל.
משפחת רוטנברג הייתה משפחה מגזע רבנים המיוחסת עד למהר"ם מרוטנבורג, (שם המשפחה שונה מרוטנברג לאלתר כאשר ה"חידושי הרי"ם" נרדף על ידי השלטונות הרוסים בחשד לשיתוף פעולה עם המרד הפולני), אבי המשפחה ר' ישראל היה עני מרוד וחשוך בנים, לאחר שנפטרה אשתו ציווה עליו רבו המגיד מקוז'ניץ להינשא בזיווג שני ליתומה בת גדולים שגדלה בביתו, ר' ישראל שמע לרבו והמגיד ברך את הזוג כי ייוולד להם בן שיאיר את עיניהם של ישראל, שנה לאחר נישואי ר' ישראל נולד בנו ר' יצחק מאיר, בילדותו שרר עוני כבד בבית הוריו והם שלחו אותו ללמוד תורה מתוך מסירות נפש בצפייה שתתקיים בו ברכת המגיד, כאשר בגר ר' יצחק מאיר למד הוא תורה אצל הגאון ר' אריה לייב צינץ זצ"ל, כבר באותם שנים יצא שמו ברחבי פולין כעילוי ממגנישוב ואחר כך כעילוי מוורשא, מאוחר יותר הצטרף ר' יצחק מאיר לאביו ר' ישראל ונסע יחד עמו אל המגיד מקוז'ניץ, המגיד קירב את ר' יצחק מאיר ועל פי בקשתו הרבה ר' יצחק מאיר לשהות בביתו.
בשנת תקע"א נשא ר' יצחק מאיר לאשה את בתו של ר' משה חלפן-ליפשיץ מוורשה, ר' משה היה גביר עשיר ור' יצחק מאיר ישב בביתו ועסק בתורה ללא טרדה, בכל אותה תקופה הופנו בקשות רבות לר' יצחק מאיר שיכהן ברבנות במקומות שונים ולכולם הוא סרב, עשר שנים לאחר נישואיו ירד חמיו הגביר מנכסיו והוא נאלץ לתור אחר פרנסה, ר' יצחק מאיר ניסה לשלוח ידיו במסחר, תחילה הוא עסק במסחר ספרים וכאשר עסק זה לא הצליח הוא פתח מפעל לאריגת טליתות ולאחר מכן חנות טקסטיל, כל אותה העת לא הזניח ר' יצחק מאיר את לימוד התורה, הוא עסק במסחר רק במידת ההכרח ואת כל שאר המלאכה הטיל על אשתו וחמיו, עסקיו של ר' יצחק מאיר לא צלחו וכולם נסגרו מסיבות שונות, לבסוף קנה אחיו ר' משה חיים בית-דירות גדול והוא מינה את ר' יצחק מאיר לנהל את הבניין.
 |
|
| אוהל קברו של החידושי הרי"ם | אוהלי צדיקים |
בשנת תקע"ה הלך לעולמו המגיד מקוז'ניץ ור' יצחק מאיר המשיך לנסוע אל בנו רבי משה עד שעזב את חצר הקודש בקוז'ניץ משום מעשה שהיה והוא עשה טובה גדולה לרבו באיזה עניין, וזה נשקו על מצחו בהבטיחו כי יכיר לו טובה גדולה על כך. אך רבי יצחק מאיר הגיב ואמר: 'אני מחפש רבי שינקר את גידי ולא ינשקני', וקיבל עליו את מרותו של רבי שמחה בונים מפשיסחא עד לפטירתו בשנת תקפ"ז, לאחר פטירתו של ר' שמחה בונים נשאו החסידים את עיניהם לר' יצחק מאיר שינהיגם ויהיה לאדמו"ר, ר' יצחק מאיר סרב ובקש למנות לאדמו"ר את רבו וחברו האדמו"ר ר' מנחם מנדל מקוצק זצ"ל, כל ימי חייו של ר' מנחם מנדל התנהג ר' יצחק מאיר כאחד מחסידיו ונסע לחצר קוצק כתלמיד לרבו.
לאחר פטירתו של ר' מנחם מנדל בשנת תרי"ט בקשו שוב החסידים מר' יצחק מאיר שימלוך עליהם, לאחר הפצרות מרובות הסכים ר' יצחק מאיר לשמש כאדמו"ר וקבע את משכנו בעיירה גורה קלוואריה (גור), מיד כשנפוצה השמועה על הסכמתו של ר' יצחק מאיר להיות אדמו"ר נהרו אלפי חסידים מרחבי פולין לגור וקבלו על עצמם את הנהגתו. על פי מסורת חסידי גור עם התמנותו של ר' יצחק מאיר לאדמו"ר הוא אמר לחסידיו "ר' שמחה בונים הנהיג אתכם באהבה, ר' מנחם מנדל הנהיג אתכם ביראה ואני אנהיג אתכם בתורה", ואכן ר' יצחק מאיר דרש מחסידיו להשקיע רבות בלימוד התורה ולדעת לפחות כמה עשרות דפי גמרא בעל פה.
מלבד גדלותו בתורה היה מפורסם ר' יצחק מאיר גם בעסקנותו, יחד עם חברו האדמו"ר ר' ישראל יצחק מוורקא היה נוסע להידבר עם הממשל הרוסי ולהשתדל בעד אחינו בית ישראל שבפולין, מפורסמת במיוחד פרשיית גזירת הלבוש בה אסרו השלטונות הרוסיים לגדל זקן ופאות ללבוש מעיל ארוך ולחבוש שטריימל, ר' יצחק מאיר היה מראשי המלחמה בגזירות אלו והוא פסק כי אסור לשמוע לגזירה באיסור של "יהרג ואל יעבור", כששמעו הרוסים את פסיקתו של ר' יצחק מאיר הם אסרו אותו בעוון הסתה למרד, דבר המאסר עורר הדים נרחבים ויהודים רבים יצאו להפגין נגד השלטונות, הרוסים שחששו שהדבר יוביל למהפכה שחררו את ר' יצחק מאיר ללא תנאי.
לר' יצחק מאיר היו שלושה עשר ילדים שנפטרו בחייו, מכל 14 ילדיו נותרה לו בחייו רק בת אחת. ישנן מספר גרסאות לסיפור זה של מות בניו, על פי מסורת חסידי גור סבר ר' יצחק מאיר כי גזירה זו היא מחמת קפידתו של האדמו"ר מקוז'ניץ ה"באר משה", ה"באר משה" היה בנו של המגיד מקוז'ניץ והוא המשיך להנהיג את החצר בקוז'ניץ לאחר פטירת המגיד, כאשר נודע בקוז'ניץ כי ה"חידושי הרי"ם" עזב את החצר ועבר לחצירו של ר' שמחה בונים היה זה בשבת קודש, קהל החסידים התעטף בצער על עזיבתו של "ראש החסידים" וכשנודע הדבר ל"באר משה" הוא התבטא ואמר "הוא קלקל לנו שבת אחת ומי יודע כמה שבתות יתקלקלו לו", מקפידה זו, בכל שבת שהיה ר' יצחק מאיר נוסע לרבו בפשיסחא, היה חוזר לביתו במוצאי שבת ומוצא שאחד מבניו נפטר.
גרסאות אחרות מספרות שאכן הגזירה הייתה מחמת הקפידה של ה"באר משה" אולם חלק מבניו של ר' יצחק מאיר נפטרו שנים רבות לאחר שר' שמחה בונים נפטר.
לאחר שר' יצחק מאיר הנהיג חצר בגור עדיין היה הוא שובת בוורשה מפעם לפעם. באחת הפעמים הללו בהם ביקר ר' יצחק מאיר בוורשה, נפלה על רגלו דלת והוא נפצע קשה, בגופו התפשטה דלקת והרופאים התייאשו מלסלק את הזיהום מגופו. ביום שבת קודש כ"ג באדר שנת תרכ"ו התגבר חוליו של ר' יצחק מאיר, בשעות אחר הצהרים הוא נטל ידיו לסעודה שלישית ומיהר לברך ברכת המזון, הוא אמר את הפרק יושב בסתר עליון לאחר מכן ביקש שנכדו לייבלי (השפת אמת) יאמר אחריו קדיש, שוב החל לומר "יושב בסתר" ובמילים אחלצהו ואכבדהו יצאה נשמתו בטהרה.
ר' יצחק מאיר היה גאון אדיר, חריף ובקי שמעטים כמותו. ספריו "חידושי הרי"ם" נודעים לתהילה בעולם הלומדים בעמקנותם ובבקיאותם והתקבלו בכל תפוצות ישראל.
לאחר פטירתו מילא את מקומו בהנהגת החסידים האדמו"ר רבי חנוך העניק מאלכסנדר בעל ה'חשבה לטובה'. ולאחריו מילא את מקומו נכדו-האדמו"ר ר' אריה לייב זצ"ל ה"שפת אמת" שהיה בן לבנו הבכור של החידושי הרי"מ רבי אברהם מרדכי זצ"ל.
ה'בן איש חי' רבי יוסף חיים, ה'בן איש חי'- ראש גלות בבל. הוא יושב בבגדד אך מצודתו פרוסה על כל יהדות המזרח.
רבי שמחה בונים מפשיסחא רבי שמחה בונים מפשיסחא זצ"ל חידש את דרך פשיסחא בעבודת ה' שהייתה מיסודותיהם של חצרות תלמידיו הרבים – קוצק, גור, וורקי, אלכסנדר ועוד.
היהודי הקדוש שמו של רבי יעקב יצחק רבינוביץ' יהה כשמו של רבוף, משום כך כינוהו חבריו "היהודי הקדוש", על שום פרישותו וצדקותו הרבה