רבי ישראל מאיר הכהן מראדין נולד בשנת תקצ"ח בעיירה ז'עטיל לאביו רבי אריה זאב. בשנת תר"ח, בהיותו כבו עשר, החל ללמוד בווילנא. בשנת תרי"ג, בהיותו כבן חמש עשרה, נפטר עליו אביו. חברי אביו קירבוהו וגידלוהו מספר שנים. אחיו ר' אהרן, הגדול ממנו בתשע שנים, היה לרבו בימי נעוריו. אימו התחתנה בשנית והלכה לגור בעיירה של בעלה - ראדין.

כיוון ששמו יצא לתפארה בהיותו בחור, חפצו הנגידים הגדולים לקחתו לחתן. כשהציעו לו את אחותו החורגת מבעל-אמו, התנגד אחיו לכך נחרצות כיוון שלא התחייב לסכום גבוה. רבי ישראל מאיר ראה שזה מערער את השלום-בית של אמו ונענה להצעה זו. לימים התבטא ואמר, מי יודע, אולי אם הייתי נושא בת של נגיד הוא היה מחייבני להיכנס לעסקיו ולהסתובב בערים המרכזיות, ומה היה יוצא ממני? ואילו כך בראדין הקטנה יכולתי לגדול לגאון ולתפארת.

רבי ישראל מאיר הושפע מאד מרבי נחומק'ה מהורדנא, אחד מצדיקי ליטא. בשנת תרכ"ט, בהיותו כבן שלושים ואחת ייסד ישיבה בראדין. תלמידיה כונו "פרושים" כיוון שפרשו מחיי עולם הזה והתמסרו ללימוד התורה. הוא התעקש שלא לקבל שום שכר מהרבנות, ולמחייתו התפרנס ממכירת ספריו ומחנות מכולת קטנה. את החנות פתחו הוא ורעיתו לחצי יום בלבד בנימוק שגם חנוונים אחרים צריכים להתפרנס.

חיבורו הגדול הוא ללא ספק ה"משנה ברורה" על שולחן ערוך אורח חיים, שם הוא מבאר ומסביר את כל השיטות על פי הרבה אחרונים, ובסוף אף מכריע הלכה למעשה כיצד יש לנהוג. לחיבורו זה מסונף עוד חיבור, ה"ביאור הלכה", שם הוא מפלפל ומוכיח הן מהגמרא והן מהראשונים מהי ההלכה למעשה. צדקנותו הגדולה של רבי ישראל מאיר ידועה ומפורסמת, אך רק מעט מכירים אף את גאונותו הרבה. אלו אשר עוסקים תדיר בדבריו שבביאור הלכה. שם ניכרת בבירור מדת ה"עוקר הרים" שבו.

לא קלה הייתה מלאכתו. קרוב לשלושה עשורים השקיע רבי ישראל מאיר ביצירה תורנית מופלאה זו. עשרות פעמים סיים את הש"ס עד שהוציא זאת לאור. פעם אחת למד עם בנו הלכה מסויימת זמן רב ובסופו של דבר יצא מכך ביאור הלכה מאד קצר. לבנו זה גרם עוגמת נפש מרובה. "אנו השקענו בזה זמן רב, ובסופו של דבר אנשים ילמדו זאת ביעף" אמר לאביו. אמר לו רבי ישראל מאיר: כאשר בנו את מסילת הרכבת שליד ראדין הוא ראה שעשרות פועלים עמלו עליה במשך ימים רבים, והנה עוברת לה הרכבת עליהם וחולפת לה ביעף... אך ניתן לתאר מה היה קורה לרכבת אם חלק בודד לא היה עשוי היטב.

למרות שה"משנה ברורה" הוא ספר הלכתי טהור, הרי שבין השיטין הכניס בהם רבי ישראל מאיר דברי מוסר, ובפרט בנושאים כמו צניעות והסתפקות במועט. זכה המשנה ברורה, ובמילותיו מדייקים כאילו היה כאחד מן הראשונים. ולא בכדי. אומרים שזכה שידייקו את דבריו כיוון שכל ימיו מאד הקפיד על לשונו, שלא לדבר שום לשון הרע ושום רכילות, וכנגד זה שמילותיו היו שקולות ומדודות גמלו לו שאף בספרו יהיו מילותיו שקולות ומדודות. חיבורו זה התקבל בכל תפוצות ישראל. אין בית יהודי אחד, ואין צריך לומר בית כנסת, שאין בו לפחות סט אחד של המשנה ברורה. תלמידי חכמים ובעלי בתים, אילי-הון ופשוטי-עם, לומדים בו כסדר. חלקם אפילו קובעים עליו חברותא קבועה, וכשמתעוררת שאלה מיד פותחים לראות מה הוא פוסק. כשלומדים גמרא שיש בה מההלכות שבאורח חיים, המשנה ברורה מהווה חלק בלתי נפרד מהעיון. דבריו נקבעו כמסמרות של ברזל. עד כדי כך שהיום יש משנה ברורה עם הערות של אחרון זה וליקוטים של אחרון אחר. ומי לנו גדול מהחזון איש שאמר עליו כי הוא "כהסנהדרין שבלשכת הגזית"!

רבי ישראל מאיר הקפיד מאד על קיום ההלכה. מספרים שפעם אחת בקש יהודי מר' לייב, בנו של רבי ישראל מאיר, שיספר לו איזשהו סיפור מופת על אביו ש"צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים". אמר לו ר' לייב, לא זאת הייתה גדולתו של אבא, אלא בזה ש"הקדוש ברוך הוא גוזר וצדיק מקיים"...

בית הכנסת בראדין

בשנת תרפ"ח, ביום הולדתו התשעים, חרג ממנהגו ועשה סעודת מצווה, כיוון שתלה את אריכות ימיו בשמירתו על הלשון ורצה לפרסם זאת ברבים. כינויו של רבי ישראל מאיר בשם "חפץ חיים" הוא על שם חיבורו זה. רבי ישראל מאיר עודד לעשות "חשבון נפש" כל יום על המצוות והעברות שהאדם עשה במשך היום, ולפלא היה בעיניו שלחנות קטנה עושים פנקס, ולחשבון נפשו של האדם אין משגיחים כלל.

עיקר מגמתו של רבי ישראל מאיר בכל חייו הייתה לקדש שם שמיים. וזאת על ידי חיזוק הדת בכלל והדברים הטעונים חיזוק בפרט. כאשר ראה כי בחורי ישראל מתגייסים לצבא, ושם קשה לשמור על תורה ומצוות, חיבר להם קונטרס מיוחד בשם "מחנה ישראל", ובו הלכותיהם הנחוצות. כמו כן הוציא חיבורים לרוב בענייני היהדות: "אהבת חסד" -  על ענייני גמילות חסדים. "נידחי ישראל" - על חזרה בתשובה. אגרות רבות, ועוד.

רבי ישראל מאיר התפרסם בצפייתו לגאולה השלמה. ובמסגרת זו הוא עודד כהנים ללמוד הלכות קדשים [הלכות הקרבנות], כיוון שמהרה יבנה המקדש ויש עליהם לדעת את המעשה אשר יעשון. לצורך כך אף הקים "כולל קדשים" שבו למדו תלמידיו הגדולים שברבות הימים התפרסמו לגאוני עולם. כמו כן ההדיר את ספרי הראשונים העוסקים בענייני קדשים, והוציא לאור קונטרס "שם עולם" ובו דברי מוסר על הלכות קדשים. מספרים כי ליד דלתו הייתה מזוודה ובה בגדי שבת, כדי שבשעה שמלך המשיח יבוא - הוא יתארגן לביאתו בזריזות. פעם אחת שמע רבי ישראל מאיר קריאות מהרחוב - "הנה הוא בא, הנה הוא בא", רבי ישראל מאיר שבטוח היה  כי במלך המשיח מדובר מיד רץ למזוודתו להתארגן לביאתו של מלך המשיח...

רבי ישראל מאיר היה פעיל מאד בביצור חומות היהדות. הוא השתתף בכנסים רבים, ייסד את "אגודת ישראל", עמד מאחורי יוזמות שונות להרמת קרנה של התורה ולומדיה, ועוד. בראש מעייניו הייתה האחריות לעולם התורה ולשם כך ייסד ישיבות וסייע בהחזקתן. הוא עודד מאד  את העמל בתורה. הוא ביאר כי בתפילתו של רבי נחוניא בן הקנה אומרים: "אנו עמלים והם עמלים. אנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר", שאם נגר עושה שולחן יפה, הוא מקבל שכר על התוצאה, וההוכחה - שאם השולחן לא יהיה יפה הוא לא יקבל שכר, למרות שהשקיע בו ימים רבים. אך בתורה השכר הוא על העמל ולא על התוצאה, וגם אם יהודי השקיע יום שלם בהבנת התוספות ובסופו של דבר הוא עדיין לא הבינו, הוא יקבל שכר, כי שכר התורה הוא על העמל ולא על התוצאה, וזו הכוונה - "אנו עמלים ומקבלים שכר".

רבי ישראל מאיר נפטר בגיל תשעים ושלוש ביום כ"ד לחודש אלול שנת תרצ"ג. זכה רבי ישראל מאיר, וספריו החשובים תופסים מקום של כבוד בארון הספרים היהודי.