מאמר
הגאון רבי יוסף באב"ד – ה'מנחת חינוך'
בבתי המדרשות, בהיכלי הישיבות, ב"קלויזים" וב"שטיבלאך" - לומדים, שונים וגורסים - את החיבור האדיר, את ה"מנחת חינוך".
רבי יוסף באב"ד נולד ביום כ"ג אלול שנת תקס"א לאביו רבי משה בעיר פשעוורסק שבגליציה. סבו היה רבי יהושע העשיל באב"ד רבה של טרנופול ובעל שו"ת "ספר יהושע". מנעוריו התבלט בהתמדתו בתורה ובכשרונותיו. הוא התחתן עם אחותו של רבי חיים מצאנז בעל ה"דברי חיים", עמו למד תקופה ארוכה. לאחר שאשתו נפטרה, הוא נישא בשנית לבתו של רבי דוד הגר מזבלטוב.
רבי יוסף שימש ברבנות בערים רבות בגליציה. בשנת תרי"ז נתמנה כרבה של טרנופול, [מקום רבנותו של סביו] בה כיהן עד סוף ימיו. עיקר פרסומו בא לו בזכות ספרו החשוב ה"מנחת חינוך" על ספר "החינוך". ספר החינוך הינו חיבור על תרי"ג מצוות התורה. מחברו אינו ידוע, אך ידוע כי הוא חובר בספרד בתקופת הראשונים. ה"מנחת חינוך" אינו רק פירוש על ספר "החינוך", אלא אף הרחבה למדנית של הנושאים הנידונים בו והבאת מקורותיהם. על אף שמגמתו המוצהרת של הספר הייתה חקירה תיאורטית ופלפולים בהבנת יסודות המצוות, זכה הספר בהכרה כסמכות הלכתית בפני עצמה, הכרעותיו נחשבות כבעלי תוקף, וההבנות החדשות שהעלה להבנת התלמוד והראשונים, משמשות כתקדימים עליהם סומכים פוסקי ההלכה.
בתחילת כל מצווה הוא מזכיר את הנושאים העיקריים של המצווה מבלי לחזור על פרטי המצווה, היות שכל תלמיד חכם יכול להגיע אל הדינים דרך הרמב"ם, השולחן ערוך ומפרשיהם. לאחר מכן יש דיונים קצרים, שבמכוון הוא מגביל אותם מלהתרחב לפלפולים ארוכים, ומשכך הוא יכול לדון בקצרה בנושאים רבים בכל מצווה. לאחר מכן יש סיכום של רוב העקרונות ההלכתיים, ולבסוף הוא מעורר שאלות שעדיין לא נדונו.
הספר מרבה לעסוק בחישוב אפשרויות של מקרים שונים. כך לדוגמה, הוא דן ברוב המצוות על סוגים שונים של אנשים כגון, גוי, גר, אישה, עבד וקטן - האם הם מחויבים באותה המצווה. פעמים שנטיה זו מגיעה לכדי מידה הנראית אולי מוזרה בעיני הקורא, כאשר הספר דן באפשרויות רחוקות ובלתי שכיחות, אולם כוונת הספר להגיע לכדי מיצוי של ההגדרה ההלכתית מתוך דיונים תיאורטיים, ואין לראות בהם דיונים של הלכה למעשה. כך לדוגמה דן הספר את המקרה הנזכר בגמרא של חצי עבד וחצי בן חורין [עבד של שני שותפים שאחד מבעליו שחרר את החלק שבבעלותו בעבד זה] ודן בו במצוות רבות, האם עבד זה חייב באותה מצווה, האם הוא יכול להוציא אחרים ידי חובתם.
בדיוניו התיאורטיים הוא מגיע עד לכדי אפשרויות אבסורדיות של "חצי כהן וחצי ישראל"! הנקודה המרכזית אשר בגינה הספר "כבש" את ליבות עמלי התורה - המה קושיות הברזל אשר ספונים וטמונים בין בדי עליו. אלו הם קושיות אשר גם לאחר היישוב לא נס ליחה של ברק הקושיה. אף חידושיו מתאפיינים במתיקות ערבה, לדוגמה - בכל התורה כולה שיעור אכילה, הן במצוות כמו מצה בפסח והן באיסורים כמו טריפות ונבילות, הוא "כזית". אך באיסור אכילה ביום כיפור, האיסור הוא ב"ככותבת הגסה" [שיעור הגדול מכזית], וזאת מפני שביום כיפור לא כתוב "אכילה" ששיעורה בכזית, אלא כתוב לשון "עינוי", וחכמים קבעו שעד שיעור של כותבת הגסה - יש עינוי, אך מכותבת הגסה ואילך - אין עינוי. לפי זה מחדש המנחת חינוך, שאף במצוות אכילה בערב יום כיפור, השיעור הוא ככותבת הגסה ולא בכזית, כיוון שאת מצוות אכילת ערב יום כיפור לומדים מזה שאסור להתענות באותו היום, וכדי לצאת ממצב של עינוי - יש לאכול ככותבת הגסה.
בספר יש הרבה מאד קושיות והערות שנותרו ללא מענה. דבר זה גורם למעיין בספר לרצות להעמיק עוד בנושא וללבנו עד שיגיע לפתרון. למעשה מתברר כי זו הייתה כוונתו המקורית של המחבר. אחד מקרוביו שלח לו מכתב בו הוא דן בכמה מקושיותיו ומיישבן. אמר לו רבי יוסף: כי מתוך עקרון אינו דן בדבריו ומביע את דעתו עליהם, מכיוון שמטרתו בספרו היא לעורר את לב הקורא להביע דעה שונה, ושבעים פנים לתורה. ואכן, ניתן לומר כי הדבר עלה בידו, דורות שלמים של תלמידי חכמים ממשיכים לדון בדבריו, ועניין נפוץ הוא בישיבות שהחפץ לחדש בנושא מסויים - פונה לספר "מנחת חינוך", שם באפשרותו למצוא נקודות רבות בהם יוכל להרחיב.
כמה וכמה פעמים כותב רבי יוסף בספרו שכל כוונתו היא רק לקצר, אך למרות כל הקיצורים, הוא עדיין רב הכמות. בשל סגנונו של הספר, המורכב מהערות קצרות יחסית, סבר רבי יוסף שאינו ראוי להדפסה, והעדיף להפיץ את חידושיו התלמודיים, שהיו בהרחבה ובכמות מרובה. באחד הימים נגנבו כתביו על הגמרא, רבי יוסף הצטער מאד והלך לשאול עצה מאחד הרבנים. אמר לו אותו רב: וכי לא נשארו לפליטה שום דבר מהכתבים? אמר לו רבי יוסף: שנותרו הערות קצרות על ספר החינוך וזה מועט מדי ולא כדאי להדפיס את זה. אך אותו רב ציווה עליו להדפיס זאת. בסופו של דבר, אנו יודעים כי הוא הדפיס את הספר ה"קטן" הלא הוא הספר ה"גדול" המנחת חינוך.
המחשה למידת תפוצתו של הספר ניתן לראות בספרים הרבים שנכתבו עליו ואשר דנים בדבריו ומרחיבים אותם.
רבי יוסף נפטר בתאריך העברי בו נולד, ביום כ"ג לחודש אלול שנת תרל"ד. ובו קויים מימרת הגמרא ש"הקדוש ברוך הוא יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש" [קידושין ל"ח.]
העם היהודי הוא אנין טעם, ביחסיו עם ספרים. רבבות ספרים בעלי תוכן רב-חשיבות ויחוס נודע חלפו ביעף על מפתנו, ולא הותירו את רישומם. בודדים היו כאלו, בתוכם המנחת חינוך שחדרו לפני ולפנים אל קודש הקודשים של ההגיון היהודי, והטביעו בו רושם עז. אין כמעט מח של תורה שלא ינק באחת מתקופות הגידול שלו מן הבאר הזו, ולא הושפע ממערכותיה.