יום שישי י"ט באדר ב תשפ"ד 29/03/2024
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

טוגבק

  • לכו תחזירו אותם למסגרת עכשיו

    החופש של הילדים כבר הגיע לכם 'עד לכאן'? הם כבר חוזרים למסגרת מסודרת, רק צריך שהיא תהיה גם בריאה מספיק עבורם. איזה ילקוט לבחור, איך להאכיל אותם, מה למרוח בסנדביץ' ומתי לכבות אורות - המומחים משיבים

    להמשך...

צרכנות

מאמר

המהר"ל מפראג

המהר"ל מפראג, מורינו הגדול רבי ליוואי, נולד בשנת רע"ב, ובן 97 נפטר בשיבה טובה. למרות שכינויו הוא 'המהר"ל מפראג' יש אומרים כי נכון יותר לכנות את פראג כ'פראג של המהר"ל'.

ברק שריג י"ח באלול תשס"ט - 07/09/2009 06:04

רבינו יהודה ליוואי, הידוע בכינויו המהר"ל מפראג (מורינו הגדול רבי ליוואי), נולד בפוזנא בשנת רע"ב לאביו רבי בצלאל. רבי בצלאל היה היחיד מבין אחיו שלא נשלח ללמוד בישיבתו המעטירה של רבי שלמה לוריא כדי להיענות לבקשת אביו ואימו לסעדם בעת זקנותם. בתמורה להקרבה זו מצידו למענם ברכו אביו כי ארבעה מאורות ייצאו ממנו ואכן כך היה. ארבעה בנים לתפארת נולדו לו ומהם הגדיל על כולם הקטן, רבי יהודה ליוואי, שנקרא על שם אבי סבו הגדול, רבי יהודה ליוואי הזקן מפראג, צאצא לבית דוד המלך.


באותה תקופה היה מצב היהודים בפוזנא מניח את הדעת, אולם במקומות אחרים ברחבי אירופה ישבו שונאי ישראל בראשות כמריהם והגמוניהם וזממו יחדיו כיצד להשפיל ולפגוע ביהודים המתגוררים בארצם. גזרות איומות נתכו על היהודים, האינקוויזיציה, הפרעות ונחלי הדם היו נחלתם אז. בינתיים הלך רבי יהודה ליוואי וגדל למול השתאותם של כל רואיו.


לשמחת הוריו נשא לאישה את בתו היחידה של הגביר רבי שמואל רייך מפראג, הן משום התרשמותם הרבה מבתו זו והן משום שבהיותו סמוך לשולחנו של רבי שמואל הגביר, כפי שהבטיח, יוכל לשקוד על התורה באין מפריע. ביום האירוסין לא חגגו תושבי פראג, שכן שריפה זדונית השתוללה לפתע ברחבי העיר וכל רכושו של רבי שמואל רייך עלה באש. כמובן שהיהודים הואשמו בדבר ההצתה והמון נוצרי נכנס לבתיהם והחל לפרוע בהם. מצבם החדש והדל של משפחת רייך הביא לא אחת לניסיונות מצד גורמים שונים לסכל את הנישואים בין השניים ולשדך לו בנות אחרות. אבי הכלה עצמו חשב שמן הראוי לבטלם כי אין אירוסיהם תקפים מאחר שכשחתם עליהם היה בעושרו והבטיח להושיבו על שולחנו. כעת כשהשתנה מצבו יש לנהוג כראוי ולבטל את השידוך של מי שמאיר את עיני ישראל ולאפשר לו לסעוד על שולחן אחר. התשובה מצד משפחת המהר"ל לא איחרה להגיע וסירבה בתוקף לבייש בת ישראל כשרה כזו וכי יש לבטוח בהשם שיושיע.


החיים חזרו אט אט למסלולם, רבי שמואל התעשר שוב והשניים נישאו סוף סוף בשמחה רבה כשרבי יהודה ליוואי סמוך לשולחן חותנו בפראג במשך תשע שנים שלוות בהם הוא עוסק בתורה ללא כל דאגה.


משנקרא לשמש ברבנות בחבל ארץ מורביה נעתר לבקשה זו. שם התגורר בבית מיוחד שהוקם עבורו בעיר ניקלשבורג, ומשנת שי"ג כיהן כרבה של העיר ופעל בה במשך עשרים שנה. זו הייתה תקופה מבורכת ליהודי המקום שזכו לחסות בצילו של מנהיג זה. מייד עם כניסתו לתפקיד החל לעסוק בצורכי הכלל, ייסד בתי תלמוד תורה לקטנים, ישיבות לבחורים ושיעורים לבעלי בתים ולמבוגרים. חיבר 'קובץ תקנות' שעל פיהם התנהלו הקהילות במורביה, וכן הציב גבולות לצניעות ולטהרת בנות ישראל. בין התקנות הייתה הגבלת המותרות בכל הקשור בלבוש ובתכשיטים, שכן בנות ישראל העשירות לבשו בגדי הדר, פרוות יקרות, והתקשטו בתכשיטים יקרי ערך, ובנות המעמד הבינוני ניסו לחקות דרך זו. כשגילה התרופפות בעניין יין נסך התריע על כך. כן הזהיר את בני עמו מפני החומרה שבשמיעת לשון הרע ובכך השיב רבים מעוון חמור זה.


בניקלשבורג התרחבה וגדלה משפחתו. שש בנות נולדו לו ולאחריהן בנו היחיד שנקרא על שם אביו, בצלאל. כשחש שבמקום זה כבר פעל את שהיה צריך לפעול שם פעמיו שוב לעיר פראג שחכתה לו בציפייה רבה. הוא בחר לעבור אליה שלא על מנת לשבת על כס רבנות אלא בבית המדרש, אך מרגע הגיעו לא הניחו לו יהודי המקום ובעל כורחו הפך לאישיות המרכזית של העיר. הוא מצא עצמו עומד בראש ישיבה גדולה ומפוארת ב"קלויז" המקומי אשר משכה אליה רבים שרצו לשבת בצילו הגדול.


בדרך חינוכו ובשיטת הלימוד בה נקט, הידועה בשם "שיטת המהר"ל", ניסה להחזיר עטרה ליושנה. הוא נלחם בשיטת הפלפולים והחדיר בתלמידיו את דרך הלימוד העיוני העמוק. בשיטתו החדיר את לימוד המשנה גם בקרב לומדי התורה המופלגים וגם בקרב פשוטי העם משום שלא ראה בעין יפה את ההתרשלות שבלימודה. הוא לחם בכל עוזו כדי להביא לידי הלכה למעשה את דברי המשנה באבות "בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה... בן חמש עשרה לגמרא..." המלמדים בפראג נהגו עד אז ללמד את התינוקות חומש עם רש"י ואחרי שלב זה עברו ללמוד הגמרא עם תוספות כשהם פוסחים על לימוד משניות. בנוסף לזה לימדו את הקטנים חלק מן הפרשה השבועית כשבשבוע שאחרי עברו לפרשה הבאה מבלי שידעו את המשך הפרשה הקודמת אם לא הספיקו לסיימה. דבר זה לא השביע את דעתו וגם לא העיסוק בפלפולים וחידושים טרם הבינו את הגמרא כפשוטה. בשיטתו הלימודית העיונית והמעמיקה לימד חומש ומשניות עד שידעו אותם היטב על בוריים. תלמידים מופלגים יצאו מן "הקלויז" הזה, בהם רבי יום טוב ליפמן הלר, בעל תוספות יום טוב על המשניות, רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, בעל 'הכלי יקר' על התורה.

בית הכנסת של המהר"ל בפראג

כשחשב שהגיע הזמן להתחיל בהדפסת ספריו פנה לאשתו, שגם הייתה ידענית ומלומדת, ולבקשת בעלה לסייע לו בהעתקת כתביו בכתב ידה הברור והבהיר נענתה בהתרגשות גדולה. ספרו הראשון 'גור אריה' –פירוש רש"י על התורה נדפס בשנת של"ח ועורר התפעלות עצומה. ספרו השני 'גבורות השם' נחלק לשישה חלקים: שבת, סדר פסח, מתן תורה, תשעה באב, סוכות, ראש השנה ויום הכיפורים. בכתביו הכניס חומר הסברה נגד דעותיהם של שונאי ישראל כדי להשריש בלב העם את חשיבות ישראל ולחשלם נגד דברי ההסתה הפרועים שנשאו הכמרים, אשר רבים מן היהודים הוכרחו לשמעם בעל כורחם.


לאחר אחת עשרה שנה בהם פעל בפראג נפטר הרב המקומי רבי יצחק ממעלינג, וכמובן שנקרא הוא, הרועה הרוחני שפעל נמרצות בתוכם, לרשת את כס הרבנות המעטירה. בגלל חששו שמא יש הרוצים במינויו של אדם אחר ועלול הדבר להוביל לידי מחלוקת או אי נעימות מצד הרב החדש, החליט לעזוב את המקום ולחזור לפוזנא. שנים ספורות אחר כך נאלץ שוב לקחת את מקל הנדודים ולשוב לפראג כשהובא לידיעתו שאין בכוח הרב החדש לעמוד מול המריבות הדחופות בעיר וכי דורשים ממנו להגיע ולהשקיט את הרוחות. המהר"ל הסכים לבוא אך לא לשבת על כס הרבנות.


בשובו לקלויז שבעיר המשיך בהרבצת תורה והוציא לאור את ספרו הבא 'דרך החיים' - פירוש מקיף על כל מסכת אבות. שמעו שהלך וגדל הביא גם את שונאי ישראל לכבד אותו בשל המורא שנפל עליהם ממנו, השולט בכוחות על טבעיים. שמועות אלה הובילו את הקיסר רודולף השני לקוראו אליו והיה בקריאה זו לרומם את קרנם של היהודים ולהוסיף לתדמיתם. עצם השתוממותם על קריאה זו מעידה עד כמה חשו הם מושפלים. אף אחד לא ידע את מטרת הראיון אך פגישה זו גררה אחריה פגישה נוספת ואגדות וסיפורים נרשמו אודותיהן ועל השפעתן על הקיסר. אם כי מכבש הלחצים שהפעילו על הקיסר יועציו ובראשם ראשי הכמורה להתנכל ליהודים צלח כיוון שנכנע לתביעותיהם, על הגזירה הנוראה לגרש את כל יהודי העיר החליט שלא להיכנע, לשמוע לדברי המהר"ל והיא בוטלה לאלתר.


הוא שב לפוזנא כשקיבל כתב הזמנה לא רק לרבנות העיר אלא על מחוזות פולין כולה. שם יצא לאור סיפרו 'נתיבות עולם' - על ענייני מוסר ומידות הנמצאים בדברי חז"ל בש"ס ובמדרשים עם ביאור כל מאמר. במשך עשר שנות כהונתו כשהוא כבר מתקרב לגבורות הוציא לאור ספרים נוספים: 'תפארת ישראל' - הדן על מתן תורה. 'באר הגולה' - שבח על התורה שבע"פ. 'נצח ישראל' - ביאור חורבן בית ראשון ושני. הגלות וימות המשיח 'אור חדש' - על מגילת אסתר ו'נר מצווה' - על נס חנוכה וארבע מלכויות.


המהר"ל הקים משפחה גדולה וענפה אותה ניווטה בתבונה ובחכמה רבה אשתו שהייתה לו כל חייו לעזר רב. לפראג חזר בפעם האחרונה כעשר שנים לפני מותו ובה כיהן באופן רשמי כאב בית הדין וראש הישיבה במקום. 


בתחילת שנת ש"ס החל מצבו הבריאותי להתדרדר והוא החליט לפרוש מן הרבנות ולהעמיד את בנו בצלאל במקומו. בן זה מצוין היה בגאונותו עד שכונה 'רבי בצלאל החריף', אך הוא נפטר עוד בחיי אביו והתיר צלקת עמוקה וכואבת בליבם של ההורים השכולים. רבי שלמה אפרים לונטשיץ, בעל 'הכלי יקר', הוא שקיבל את התפקיד ונעשה רבה של פראג.


נפטר בי"ח באלול שנת שס"ט בשיבה טובה כשהוא בן תשעים ושבע שנים. מספר חודשים אחר כך הצטרפה אליו רעייתו. פרסומה של פראג בעולם היהודי באה לה בעיקר בשל המהר"ל שפעל בתוכה. למרות שכינויו הוא 'המהר"ל מפראג' יש אומרים כי נכון יותר לומר 'פראג של המהר"ל'.