יום רביעי י"ז בשבט תשפ"ב 19/01/2022
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

טוגבק

  • לכו תחזירו אותם למסגרת עכשיו

    החופש של הילדים כבר הגיע לכם 'עד לכאן'? הם כבר חוזרים למסגרת מסודרת, רק צריך שהיא תהיה גם בריאה מספיק עבורם. איזה ילקוט לבחור, איך להאכיל אותם, מה למרוח בסנדביץ' ומתי לכבות אורות - המומחים משיבים

    להמשך...

צרכנות

מאמר

גלות בבל

מאז גלות בבל וחורבן בית ראשון הסתלקה שכינה מישראל ולא חזרה להופיע בגלוי. למרות כל הצרות והגלויות לא שכחו הבנים הגולים את אביהם שבשמים ואליו עיניהם מייחלות.

מוטי מרינגר ז' באב תשס"ט - 28/07/2009 06:12
'על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון, על ערבים שבתוכה תלינו כינורותינו, כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון, איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר, אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי'.
 
לאחר מפלת סנחריב מלך אשור שנהרג על ידי עבדיו בעת שהשתחווה לעבודת האלילים שלו באשור, החלה קרנה של ממלכת אשור לשקוע ובמקומה צמחה ועלתה ממלכת בבל. הקשר הראשון בין מלכות בבל למלכות יהודה היה בשנת ארבע-עשרה למלכות חזקיהו מלך יהודה, אליו שלח מלך בבל מרודך בלאדן (בן בלאדן) מנחה לאחר שחלה ונפל למשכב. חזקיהו המלך קבל את המנחה ולקח את השלוחים של מלך בבל לסיור בממלכתו בו הראה להם את כל אוצרותיו ואוצרות המקדש, אפילו את ארון העדות והלוחות המונחות בו הראה חזקיהו לבבלים ואת שאר כלי הקודש. לאחר שראו שלוחי בבל את כל חמדותיה של ירושלים, הגיע ישעיהו הנביא אל חזקיהו מלך יהודה ושאלו מי האנשים הללו ומה מעשיהם בירושלים, חזקיהו ענה לישעיהו כי הם שלוחי מלך בבל שהביאו לו מנחה ודרשו בשלומו, הוסיף ישעיהו ושאל מה ראו השלוחים בביתך, ענה לו חזקיהו כי את כל אשר בביתו הראה לשלוחים ואת כל מכמניה של ירושלים ראו עיניהם, אמר ישעיהו לחזקיהו 'שמע דבר ה'', 'הנה ימים באים ונישא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבותיך עד היום זה בבלה, לא יוותר דבר אמר ה''.
 
בחז"ל מובא כי בעת ששלח מרודך בלאדן את המנחה לחזקיהו, הוא כתב בה שלום לחזקיהו מלך יהודה ושלום לאלוקים ושלום לירושלים, עוד בטרם יצא השליח עם המנחה חשב מרודך כי אין זה מן הראוי להקדים את שלומו של חזקיהו לשלומו של הקדוש ברוך הוא, מיד נעמד מרודך מכיסאו ופסע שלש פסיעות על מנת להחזיר את השליח, השליח חזר ומרודך כתב איגרת חדשה בה הוא מקדים שלום לקב"ה ורק אחר כך לחזקיהו המלך ולירושלים, אמר הקב"ה על מרודך, אתה קמת מכסאך ופסעת שלש פסיעות לכבודי, בשכר זה יעמדו ממך שלשה מלכים שישלטו מסוף העולם ועד סופו, שלשה מלכים אלו הם נבוכדנצר, אויל מרודך ובלשאצר.
 
כמה וכמה מלכים מלכו ביהודה אחרי חזקיהו, ונבואתו של ישעיהו החלה מתקיימת רק בימיו של המלך יהויקים. המלך יהויקים מלך ביהודה אחת עשרה שנים, בשנה הרביעית למלכות יהויקים עלה נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים למלחמה, בבוא נבוכדנצר ירושלימה נכנע לפניו יהויקים והעלה לו מיסים במשך שלש שנים, לאחר שלש שנים של השתעבדות לנבוכדנצר מרד יהויקים במלכות בבל והפסיק לעבוד את נבוכדנצר, במשך ארבע שנים עד לפטירתו של יהויקים סבלה מלכות יהודה מהתנכלויות מצד חילות זרים כמו ארם, מואב וכשדים, אך בכל זאת ממלכת יהודה הייתה עצמאית.
 
לאחר שנפטר יהויקים, מלך ביהודה בנו המלך יהויכין הנקרא גם יכניה. מלכותו של יהויכין הייתה קצרה ביותר ונמשכה שלשה חודשים בלבד. בתום שלשה חודשים לשלטונו של יכניה כבש נבוכדנצר מלך בבל את ירושלים שדד את אוצרותיה והגלה ממנה את המלך יכניה יחד עם משפחתו, בגלות זו הגלה נבוכדנצר בבלה גם את ה'חרש' וה'מסגר' שהיו עשרת אלפים איש מראשי העם שכיהנו כראשי סנהדראות ותלמידי חכמים מן הגדולים שבעם מורי הוראה בישראל. בירושלים נותרו רק מדלת העם הפשוטים ללא רבנים ומורי הוראה שינהיגום, למפרע התברר כי גלות החרש והמסגר הייתה כמין הקדמת רפואה למכה, שכאשר נחרב הבית וגלו עם ישראל בבלה היו בבבל מן המוכן ישיבות וחיי תורה פעילים עבור הגולים. לחלק מהדעות שבעים שנות גלות בבל נימנות החל מגלות יכניה יחד עם החרש והמסגר.
 
במקומו של יהויכין המליך נבוכדנצר בירושלים את מתניה אחיו של יהויקים אביו של יהויכין. את שמו של מתניה החליף נבוכדנצר לשם צדקיהו לאמר: יצדיק עליך הקדוש ברוך הוא את הדין אם תמרוד בי. צדקיהו מלך בירושלים אחת עשרה שנה ובשנה התשיעית למלכותו מרד בנבוכדנצר. מרידתו של צדקיהו לא הייתה מרידה צבאית אלא הפרת שבועה שנשבע לנבוכדנצר, בתחילת מלכותו של נבוכדנצר ראה פעם צדקיהו המלך את נבוכדנצר יושב ואוכל ארנבת בעודה בחיים, למרות שלאומות העולם לא נאסרה הארנבת באכילה, בכל זאת איסור אכילת אבר מן החי היא אחת משבע מצוות בני נח, בנוסף נחשב הדבר בין האומות למגונה ביותר. משראה נבוכדנצר כי נתפס בקלקלתו השביע את צדקיהו כי לא יספר לאיש את אשר ראה. בשנה התשיעית למלכות צדקיהו הוא נשאל על נדרו והפר אותו, ואחר סיפר על מעשיו של נבוכדנצר לחמישה מלכים אחרים שקיבלו על עצמם את עולה של ממלכת בבל. שמו של נבוכדנצר התגנה ביותר וקרנו ירדה בעיני עבדיו, נבוכדנצר ראה במעשה זה מרידה ועלה על ירושלים למלחמה.
 
ביום עשרה בטבת הגיעו חיילות בבל לירושלים ובמשך שלש שנים צרו על חומות העיר, ביום ט' בתמוז נפרצו חומות ירושלים והעיר נפלה בידי הכשדים. לאחר נפילת החומות נמלט צדקיהו דרך מערה שהגיעה מירושלים עד לערבות יריחו, אך בערבות יריחו הוא נתפס על ידי חיילים רומאים שהגיעו למקום בעקבותיו של צבי אותו ניסו לצוד. משנתפס צדקיהו לקחו נבוכדנצר ושחט את בניו לעיניו, אחר ניקר את עיניו והגלה אותו בבלה.
 
ביום ז' באב הגיע לירושלים נבוזראדן שר הטבחים. נבוזראדן החל מבצע בירושלים הרג של מיליוני יהודים עד שזרם דמם של ההרוגים נגע בדמו של זכריה הנביא אשר נרצח במקדש, משראה נבוזראדן את דמו של זכריה מבעבע שאל את הכהנים של מי דם זה? ענו לו הכהנים כי זהו דם הקורבנות שנשפך, נבוזראדן לא האמין לכהנים ולקח כבשים ושעירים ושחט על דמו של זכריה על מנת להשוות את הדמים, משראה נבוזראדן כי הדמים אינם דומים איים על הכהנים כי יסרוק את בשרם במסרקות של ברזל אם לא יגלו לו של מי דם זה, ענו הכהנים לנבוזראדן כי דם זה הוא דמו של זכריה הנביא שהיה מתרה בעם בדבר ה' על חטאיו ועל כן הרגוהו, עברו מאז ההריגה כבר כמה שנים ועדיין דמו של זכריה לא נח, כששמע נבוזראדן את המעשה אמר לכהנים אני אפייס את זכריה, מיד הביא נבוזראדן את הסנהדרין הגדולה והסנהדרין הקטנה ושחט אותם על דמו של זכריה, גם לאחר הרג זה לא נח הדם ולכן הביא נבוזראדן נערים ונערות מישראל וגם אותם שחט ועדיין לא נח הדם, הוסיף נבוזראדן והביא תינוקות של בית רבן והוסיף את דמם על הדם הרב שכבר שפך ועדיין לא נח דמו של זכריה, פתח נבוזראדן ואמר 'זכריה, זכריה, טובים שבהן איבדתים, ניחא לך דאבדינהו לכולהו (נוח לך שאאבד את כולם)', מיד כשאמר נבוזראדן את הדברים הללו נח דמו של זכריה והפסיק לרתוח.
 
למראה הפלא כיצד דמים רבים כל כך לא כיפרו על דמו של זכריה, החל נבוזראדן מהרהר ואומר, אם על הריגת נפש אחת צריך הרג כה גדול על מנת לזכות בכפרה, אני שהרגתי רבבות מה תהיה כפרתי, משהגיע נבוזראדן למסקנה כי חטא מיד כתב צוואה לביתו נמלט הרחק משם והתגייר. בתלמוד בבלי במסכת גיטין מעידה הגמרא כי נבוזראדן גר צדק היה.
 
לאחר יומיים של הרג בירושלים, ביום ט' באב לפנות ערב, הועלה בית המקדש הראשון באש והוא בער עד ליום י' באב בערב. בתלמוד בבלי במסכת תענית מובא 'כשחרב בית המקדש בראשונה אותו היום ערב תשעה באב היה, ומוצאי שבת היה, ומוצאי שביעית הייתה, ומשמרתה של יהויריב הייתה, והלוים היו אומרים שירה ועומדין על דוכנם. ומה שירה היו אומרים 'וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם' ולא הספיקו 'לומר יצמיתם ה' אלוקינו', עד שבאו נכרים וכבשום'.
 
אלה מעם ישראל ששרדו את ההרג שנערך בירושלים הוגלו בבלה, לבד ממעטים שנותרו בארץ תחת הנהגתו של גדליהו בן אחיקם. הגולים בבלה עברו בדרכם על קברה של רחל אימנו והתפללו על גאולתם שתחוש לבוא ועוררו את האם להתחנן על בניה, בהמשך דרכם עברו הגולים בעריהם של בני ישמעאל שמהם ביקשו היהודים מעט מזון ומים, הישמעאלים הביאו לגולים לאכול דגים מלוחים, ולאחר אכילתם משצמאו הגולים צמא גדול וביקשו הגולים לשתות מים, הביאו להם הישמעאלים נאדות נפוחים מלאים אויר, היהודים שהיו סבורים שהנאדות מלאים מים שאפו מהם ומתו.
 
היהודים הגולים בבלה נשאו עימם אבנים מבית המקדש החרב ומהם הקימו בית כנסת בעיר נהרדעא שבבבל, שמו של בית הכנסת היה 'שף ויתיב' שפירושו נעקר ויושב, על שם שנעקר מירושלים והתיישב בבבל. היהודים שדרו בבבל סבלו מבבלים שהיו מזכירים להם את תפארתה של ירושלים שעל חורבנה היו מצרים, הבבלים היו מבקשים מהלווים כי ינגנו להם משירי בית המקדש, והלווים בתגובה נשכו את בהונותיהם על מנת שלא יוכלו לנגן בכלי שיר כמו שנאמר 'איך נשיר את שיר ה' על אדמת ניכר'.
 
שלושים ושבע שנים לאחר גלות יכניה שהם כמעט עשרים שנה מחורבן בית המקדש, הוציא אויל מרודך מלך בבל את יכניה מבור כלאו והכתירו כריש גלותא (ראש הגולה). לאחר שנפטר יכניה הוכתר בנו שאלתיאל למלא את מקומו ואחריו בנו פדיה, אחרי פטירת פדיה הוכתר למנהיג זרובבל שעלה עם הגולים לארץ ישראל כחלק משיבת ציון.
 
גלות בבל נמשכה שבעים שנה. בדברי חז"ל מובא כי שבעים שנה אלו הן כפרה לשבעים שנה בהן לא שמרו בני ישראל את השמיטה בארץ ישראל כמאמר הכתוב 'ואתכם אזרה בגויים והריקותי אחריכם חרב והייתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה, אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה ואתם בארץ אויביכם אז תשבת הארץ והרצת את שבתותיה'.
 
את גלות בבל וחורבן בית ראשון ביכה הנביא ירמיהו במגילת איכה שחיבר, והיא נקראת על ידי המוני בית ישראל בליל תשעה באב. בסיום מגילה זו מבקש הנביא 'למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים, השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם'.
  1. 1. מאמר יפה מאוד, מקיף ומעניין. [לל"ת]
    מתאבל 06/10/2009 23:29