מאמר
רבינו משה קורדברו - הרמ"ק
האר"י הקדוש אמר עליו, כי לא טעם בחייו טעם חטא, וכי היה מאלו שעליהם נאמר כי נסתלקו מן העולם אך ורק בגין חטא הנחש. במ"ח שנותיו הפך להיות מורה הדרך הגדול בעולם הנסתר של תורת הקבלה.
ברק שריג כ"ג בתמוז תשס"ט - 15/07/2009 05:41
רבי משה קורדוברו – הרמ"ק, נולד בשנת ה'רס"ב, שלושים שנה לאחר גירוש ספרד. מקום לידתו לא ידוע, אך לפי שם משפחתו, ניתן לשער שמוצא המשפחה מן העיר קורדובה שבספרד. גם על חייו יודעים אנו רק מעט.
הוא גדל וגר בצפת, אם כי אין אנו יודעים מתי הגיע לשם. עיר זו הייתה בימים ההם שקטה ושלווה והיוותה מרכז למקובלים שעסקו בתורת הסוד, ובה מצאו את פרנסתם ברווח. את ידיעותיו בתורה ינק מרבן של ישראל שישב אז בצפת, רבי יוסף קארו. הוא הוסמך לדיינות על ידי רבי יעקב בירב וכיהן כדיין מומחה בעיר. ניהל בצפת ישיבה ודרש בה ברבים.
כשהגיע לגיל 20 נמשך לתחום הנסתר והחל בלימוד הקבלה אצל המשורר המקובל רבי שלמה אלקבץ (מחבר 'לכה דודי'), שגם הפך לגיסו עם נישואיו של רבי משה קורדוברו לאחותו. הוא הכניסו להיכל סתרי תורה ועוררו לשקוד בלימוד ספר הזוהר, וכן מסר בידיו כלים להבנת רזיו. באותם ימים היו מתארגנים מידי ערב שבת כל המקובלים יחדיו להתוודות על חטאיהם, לדרוש בתורת הנסתר ולעסוק בספר הזוהר שמשך את לב כל המקובלים. יש לציין, שספר זה נדפס אז לראשונה שכן סמוך מאוד לתחילת תקופת האחרונים חל מפנה עצום בהדפסת הספרים, והוחל בהדפסת ספרי קודש, דבר שגרם לתאוצה רבה בהוצאת ספרים והדפסתם שהעשירו את עולם התורה.
כבר אז, בהיותו צעיר לימים, נתפרסם הרמ"ק, והיה לחוד החנית בתורת הקבלה. בישיבה שניהל נשא את דרשותיו והעמיד תלמידים רבים, בהם רבי חיים ויטאל, רבי אברהם גלנטי (בעל 'קול בוכים') ורבי אליהו ד' וידאש (בעל 'ראשית חכמה').
עם הגעתו של האר"י הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי לצפת, הפך הרמ"ק לרבו. בחיבורו "ספר הגירושין", בחלק מרשימות שנותרו בידינו מימי הרמ"ק, אנו מקבלים פרטים מעניינים על הדרך בה התנהג רבי שלמה אלקבץ עם תלמידיו. יחדיו היו יוצאים לטיולים בשדה, ובלשונו, "מתגרשים השדה" ומתפללים על קברי צדיקים, ובייחוד על קבריהם של רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו. עוד כותב הוא על חידושי הקבלה שנתחדשו להם בטיולים אלה.
"מה שניסיתי אני (הרמ"ק) וזולתי בעניין הגירושים, שהיינו מתגרשים השדה עם האלוהי כמהר"ר שלמה, אלקבץ הלוי נר"י לעסוק בפסוקי התורה פתאום בלי עיון, והיו הדברים מתחדשים, דברים שאי אפשר להאמין עניין זה אלא מי שראה או ניסה העניין פעמים רבות".
בבוא רבי יצחק לוריא אשכנזי, הלא הוא האר"י הקדוש, מורם ורבם של כל המקובלים, ניצוץ משה רבנו עליו השלום, חברו השניים יחד והעמיקו בחכמת הנסתר כשהם מרעיפים זה על זה שפע רב.
עוד בזמן שעסק בכתיבת הפרד"ס, כבר החל במלאכת חיבור ענק אחר, שכלל פרוש מקיף לספר הזוהר על כל חלקיו ונקרא בשם "אור יקר". על חיבור גדול מימדים זה ישב על המדוכה רוב ימי חייו.
על חיבור זה ישנה ידיעה מעניינת מפי אחד מחכמי הזמן, על כך שרבי מנחם עזריה (הרמ"ע) מפאנו, מוכן היה לתת כסף רב לאשת הרמ"ק (לאחר פטירתו של הרמ"ק) תמורת השאלתו של החיבור כדי שיהיה באפשרותו להעתיקו. וכך מובא באיגרת:"הזיל אלף זהובים אדומים מכיסו לאלמנת הרמ"ק בעד זה שהשאילה ספר "אור יקר" שחיבר הרב ע"ה, פרוש על הזוהר, מלבד הוצאות הסופרים והנייר. . . . "ופה צפת הוגד לי, שמלבד האלף אדומים ששלח להאלמנה הרבנית, שלח עוד עשרים זהובים להרר"י קארו ועשרים אדומים למוהר"ר שלמה אלקבץ ועשרה אדומים למהר"ם אלשיך, למען ימליצו בעדו והעתקתו נגד האלמנה". בנוסף לזה מציין רבי חיים דוד אזולאי שראה העתק משטר שנערך בצפת בשנת ה'שמ"ד עם אלמנת הרמ"ק בעניין זה ולפיו היא מוכנה להסכמת הבן, רבי גדליה קורדוברו, לקבל ספרים במקום רוב המזומנים שהציע.
בנוסף מעיד החיד"א שראה בספרית מודינה שבאיטליה העתק עצמו של הספר שהותקן בשביל המשלם והוא כולל ששה עשר כרכים, ובהם 5634 דפי פוליו כתובים משני הצדדים!
למרות הקשיים שניקוו בדרכו כאומרו "כי צעירים אנו לימים, ועוד שבענו בוז ומרורים, מכל הנערים אשר בדורינו... ורצועות העניות תלויות בכותלי ביתנו... ועל השעבוד והרחיים התלויים בצווארנו", אזר כגבר חלציו והמשיך במלוא המרץ במלאכת כתביו אשר הפכוהו למורה. לא רק מורה של חבריו ורבותיו הגדולים, אלא של כלל חכמי הדורות הבאים. מדובר בספרו הראשון "פרדס רימונים", שמלאכת כתיבתו הסתיימה בסוף חודש אב שנת ה'ש"ח כשהוא בן עשרים ושש שנה בלבד. חיבור זה הינו מופת לתורת הקבלה - זהו גיבוש של המקורות העוסקים בנושא זה, בראש וראשונה ספר הזוהר על כל חלקיו, חבורי היסוד, ספר היצירה וספר הבהיר וקונטרסי רזים קדומים אחרים שיצרו המקובלים בשלוש המאות האחרונות. מפעל אדיר בדוגמתו לאדם אחד שהשכיל לא רק לקלוט את כל הכתוב והמצוי למרות הכמות האדירה, אלא גם להתמודד עם כל ערפול הנושאים ואף ניגודי הדעות ששלטו בהם. את כל אלה הצליח הרמ"ק לגבש בצורה ברורה ומקיפה בכרך אחד. בשלושים ושנים שערים (כמניין ל"ב נתיבות החכמה בספר היצירה) נערכו באופן שיטתי והגיוני כל תורות היסוד של הקבלה על כל הסתעפויותיהן ושימושיהן. ספר זה מכונה דרך חיבה 'קיצור ה"פרדס" והוא אוצר בלום של מקורות ודעות של כל המאות הקודמות, וככזה, כבר מהווה נכס ענק ורב ערך לכל המעיינים בו.
מלבד המקורות הרבים שמובאים בו, הצעתו השיטתית של תורת הקבלה אותה מביא הרמ"ק בספר בבהירות כה נפלאה, היתה בעצם מענה לתפילותיהם של כל חכמי הדורות שניסו להכיר עולם סתום זה. פירוש זה חשוב מאין כמותו להבנת ספר הזוהר כמעט מילה במילה, אלא שכמותו הגדולה הביאה לכך שמאות בשנים פשוט לא נגעו בו ורק בעת האחרונה החלה בירושלים הדפסת הפרוש.
בין כתביו הנוספים נמצא הספר "שעור קומה" שגם בו חלק מהפרוש לספר הזוהר. "ספר אילימה רבתי" – באורים בקבלה, "תומר דבורה" – ספר מוסר המיוסד על י"ג מידות ההנהגה, "אור נערם"- קונטרס העוסק במעלת לימוד הקבלה, "תפילה למשה"- סידור תפילה עם באור כוונות התפילה לפי חכמת הקבלה.
בכ"ג תמוז שנת ה'ש"ל שרר אבל כבד בעיר. רבי משה קורדוברו החזיר את נשמתו הזכה והטהורה למקור מחצבתה במרומים והוא בן 48 שנים בלבד. אחרי ארונו הלכו רבותיו: גיסו, רבי שלמה אלקבץ שהכניסו עשרים ושמונה שנים קודם אל היכל הקבלה, עמו רבו הקשיש, גדול הפוסקים הספרדים אחרי הרמב"ם שהוראותיו נתפשטו לכל ישראל – רבי יוסף קארו, שבהספד בכה ואמר: "כאן נגנז ארון התורה". בין קהל המלווים התהלך לו איש כבן שלושים שהגיע לצפת מספר חודשים מועט קודם והספיק ליהנות בפרק זמן קצר זה מתורתו של הנפטר, הלא הוא רבי יצחק לוריא – האר"י הקדוש, שבעיניו אף ראה מה שלא ראו אחרים בעת לכתו אחרי מיטת רבו: "עמוד ענן (או עמוד אש) שהולך לפני ארונו". על תורתו אמר: "משה אמת ותורתו אמת בעולם הבלימה!" ועוד הוסיף כי לא היה בו חטא אלא נסתלק בעטיו של נחש.
ה'בן איש חי' רבי יוסף חיים, ה'בן איש חי'- ראש גלות בבל. הוא יושב בבגדד אך מצודתו פרוסה על כל יהדות המזרח.
רבי שמחה בונים מפשיסחא רבי שמחה בונים מפשיסחא זצ"ל חידש את דרך פשיסחא בעבודת ה' שהייתה מיסודותיהם של חצרות תלמידיו הרבים – קוצק, גור, וורקי, אלכסנדר ועוד.
היהודי הקדוש שמו של רבי יעקב יצחק רבינוביץ' יהה כשמו של רבוף, משום כך כינוהו חבריו "היהודי הקדוש", על שום פרישותו וצדקותו הרבה