כֹּה אָמַר יְדֹוָד צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלום אהבו.
צום שבעה עשר בתמוז או "צום הרביעי" כלשון הנביא [מפני שהוא בחודש תמוז, הרביעי במנין החודשים] נקבע מפני הצרות הרבות שארעו בו.
המשנה במסכת תענית [פרק ד'] אומרת "חמשה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז. נשתברו הלוחות. ובוטל התמיד. והובקעה העיר. ושרף אפוסטמוס את התורה. והעמיד צלם בהיכל".
1. "נשתברו הלוחות"- בז' סיוון שנת ב' אלפים תמ"ח, שהם 51 יום אחר יציאת בני ישראל ממצרים, ויש אומרים 52 יום, עלה משה רבינו לקבל את לוחות העדות מיד הקדוש ברוך הוא, שם בשמים, נשתהה ארבעים יום וארבעים לילה כדי ללמוד את כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה של התורה, טרם עלייתו למרום אמר משה רבינו לצאן מרעיתו - לסוף ארבעים יום אני חוזר אליכם, עם ישראל טעה בחשבון [היות שחישב אף את יום עלייתו], הגיע יום ט"ז בתמוז, לדידם של עם ישראל זהו יום הארבעים, ומשה רבינו עדיין לא הגיע, עשו להם עם ישראל עגל-זהב שיהווה תחליף למשה רבינו, ביום הארבעים האמיתי, דהיינו, י"ז בתמוז ירד משה עם לוחות העדות, בראותו את מעשה בני ישראל זרק את הלוחות מידיו ונשתברו להם.
2. "בוטל התמיד" - "התמיד" הינו קרבן שהיו מקריבים בבית המקדש, כבש אחד בבוקר וכבש אחד בין הערביים דבר יום ביומו, [ומכאן שמו - תמיד]. בימי חורבן בית ראשון, בט' בתמוז פרצו האויבים את חומות ירושלים ועשו בה שמות, אך לבית המקדש לא יכלו להיכנס מפני הכהנים שהצליחו להתבצר שם עד ז' באב, אך כבשים להקרבת התמיד חסרו לכהנים מפני המצור, מה עשו? שיחדו את האויבים. הכהנים שלשלו כסף וזהב למטה מהחומות והאויבים בתמורה החזירו כבשים לכהנים. הסדר זה שרד עד י"ז בתמוז, ומאז בוטל התמיד.
3. "הובקעה העיר"- האויבים פרצו לירושלים. מאורע זה ארע בחורבן בית שני, והבקעת העיר בזמן חורבן בית ראשון ארעה בט' בתמוז כפי שכתוב בספר ירמיהו [פרק נב], וחכמים קבעו צום ביום הבקעת העיר של חורבן בית שני מפני שהוא יותר חמור. בירושלמי יש דעה שאף הבקעת העיר בחורבן בית ראשון היתה בי"ז תמוז, אלא שמפני הצרות האיומות שהיו אז נתקלקל להם החשבון וחשבו שהיה זה בט' תמוז. ואף על פי שהקדוש ברוך הוא ידע שזה בי"ז, וכן ירמיהו ידע שזה בי"ז, אך ה' כתב ביד הנביא ט' כפי שסברו העם כדי להראות ש"עמו אנכי בצרה". "משל למלך שהיה יושב ומחשב חשבונות, באו ואמרו לו: נשבה בנך! ונתקלקלו חשבונותיו. אמר, יעשה זה ראש לחשבונות".
4. "שרף אפוסטמוס את התורה" - הוא היה שר יווני בתקופת בית שני. "התורה" - על איזה תורה מדובר? על התורה שכתב עזרא שממנה הגיהו את שאר הספרים. או ששרף כל תורה שמצא, אלא שכוונת אותו רשע הייתה לבטל תורה בכללה מישראל.
5. "העמיד צלם בהיכל" - לפי גרסה זו הכוונה היא לאפוסטמוס וזה ארע בבית שני, אך יש גורסים "הועמד צלם בהיכל" והכוונה היא לפסלו של מנשה וזה ארע בבית ראשון.
1. מאמר יפה.
מוטי גלבר 09/07/2009 12:39