מאמר
עלילות דם
"שנאה עיוורת" זוהי השנאה ששונאים אומות העולם לישראל, שנאה אשר הובילה פעמים רבות בהיסטוריה לעלילות שונות ומשונות ולאשמות שווא אשר על פי רוב סתרו כל הגיון ושכל ישר.
עלילות הדם אשר גרמו לסתירות מיניה וביה, לא הרתיעו או מיעטו את התופעה. לא היה מי שיחפש צדק, אמת או הגיון. לא הכמרים ואנשי הממשל אשר ששו בקרבם אלי קרב, ואף לא ההמון המתפרע, הנבער מדעת שחרבותיו היו שלופים מבעוד מועד. כבר בהיסטוריה הקדומה של העם היהודי, ניתן לראות לכך דוגמא ממשית בכתובים: המן בפנותו למלך אחשורוש אמר שעם ישראל "ישנו מן המצוות". כלומר, נעשו חופשיים מקיום התורה. ובאותו משפט הוא ממשיך ואומר למלך - אם המלך נוגע ביין הם אינם שותים את היין כי זה יין נסך... [מגילה יג].
כתוב במגילת איכה "גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה" [איכה א, ג] ומסבירים שעם ישראל גלה, או "מעוני" - מצב בו חיו היהודים בעניות, ללא עבודה וכונו פרזיטיים ובלתי פרודוקטיביים. או "מרוב עבודה" - מצב בו היהודים עבדו והצליחו להתעשר ודבר זה גרם לקנאה בקרב אומות העולם. אין מצב אשר בו תנוח דעתם של אומות העולם! מה שעם ישראל יהיה או לא יהיה השנאה תשרור. עלילה תמיד תהיה בנמצא, כי זהו תפקידו של הגוי בעולם, לשנוא את העם היהודי. זו משמעותה של הגזירה - "עשיו שונא ליעקב".
גדולי ישראל שחששו מעלילות שווא הנהיגו הנהגות שונות בכדי שלא ליתן לגויים פתחון פה לעלילה. לדוגמא, בליל הסדר מצווה מן המובחר לקחת יין אדום לד' כוסות, אך במקום שיש חשש שהגויים ינצלו זאת כדי להעליל עלילת-דם מותר לקחת יין לבן. ניתן לשים לב לנקודה מעניינת בשרשרת עלילות הדם, העלילות הן על פעולות שהיהודים כביכול עשו: הרעלת בארות, שחיטת ילדים וכו'. אך אף פעם לא העלילו על היהודים שהם טיפשים ומזיקים למדינה בכך ועל כן יש להגלותם, וזה מסיבה פשוטה - דבר זה אפשר לבררו בויכוח קצר בין יהודי לגוי... וכתוב מפורש בחומש דברים "ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה".
"שני דברים ארעו את אבותינו בכ' בסיוון". בשנת תתקל"א [לפני 838 שנים] במהלך מסע הצלב השני, הנוצרים בדרכם לכיבושה של ירושלים מידי המוסלמים פרעו פרעות ביהודים. ובשנת ת"ח ות"ט [לפני 360-1 שנים] הקוזקים בפולין הרגו רבבות מעם ישראל בייסורים קשים ומרים. אמנם, גזרות ת"ח ות"ט התפרסו על פני תקופה ארוכה, אלא ש"ועד ד' ארצות" קבע את יום כ' בסיוון לתענית כיוון שלעולם אין יום זה חל בשבת וממילא הצום תמיד יהיה בכ' בסיוון.
גדולי ישראל, הן הראשונים שבשנת תתקל"א והן האחרונים שבשנת ת"ח ות"ט, תיקנו קינות וסליחות ליום זה. ר' הלל בן יעקב מקונן: "הדודאים נתנו ריח" - אפילו ריקים שבעם ישראל גמרו אומר למסור את נפשם. הרשעים המנוולים לא נתנו אפשרות לפדיון היהודים תמורת כסף. אפשרותם היחידה היתה הבחירה להתנצר או להיהרג. "נתנם במגדל להכריחם איום" את כל היהודים כלאו וסגרו במגדל. וכמו שבמעמד הר סיני היה מעמד של: "נעשה ונשמע אמרו כאחד", אף כאן "נעשה ונשמע להשיב כאחד".
הרשעים ששמעו זאת, חמתם בערה והדליקו מדורה, ובשעת הוצאתם לשריפה שמחו כהכנסת כלה לחופה ו"עלינו לשבח שבחו בנפש כסופה. נעשה שם נס, וכשהאש הגיעה לידיהם הכבולות, נתקו החבלים מעל ידיהם והם נצלו. אמרו היהודים, האש מוכיחה כי הצדק עימנו שהרי את החבלים שרפה ואותנו הותירה.
אך הפורעים לא שתו ליבם לזאת, וציוו להחזירם לבית המוקד ושם היכום ופצעום באלות ובמקלות, ומתו כולם על קידוש ה'.
עם ישראל במשך כל דורותיו הזכיר לפני הקב"ה זכות עקידת יצחק. אך, במשך הדורות התרחשו עוד ועוד עקידות של יהודים שמסרו נפשם על קידוש השם. ואף אותם אנו מזכירים לרצון, כפי שקונן ר' שלמה: "קדם נשענו ותעמוד עקידת הר המור נתווספו אלה לכאלה עד בלתי לאמור".
אבינו מלכנו עשה למען באי באש ובמים על קידוש שמך, עשה למען הרוגים על שם קדשך, עשה למען טבוחים על יחודך, עשה למענך ולא למענינו, עשה למענך והושיענו.
עוד בנושא מתוך המדור יש לי מושג:
עלילת דם
אנטישמיות תוצרת אנגליה