הישיבה הוותיקה בעולם, נוסדה בשנת תקע"ז, לאחר ייסודה של אם הישיבות - ישיבת וואלוזין ועקב כך זכתה לכינוי "הבת של וואלוזין".

העיירה מיר שבפלך מינסק שברוסיה-  פולנייה, הייתה עיירה של יהודים המצטיינים באורח חיים יהודי פשוט וצנוע. עיירה זו זכתה להיות אכסניא של תורה, רבנים גדולים שמשו שם בתפקיד הרבנות, כדוגמת בעל "לבושי יום טוב", רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים (האדר"ת), הגאון רבי אליהו ברוך קמאי ועוד רבים נוספים. כמו כן זכתה לאכסן בתוכה את הישיבה הגדולה - ישיבת מיר.

מייסד הישיבה היה בעל-בית נכבד במיר ושמו רבי שמואל טיקטינסקי, את הנהגת הישיבה המשיך בנו רבי אברהם עוד בחיי אביו. ראש הישיבה השני באותה תקופה היה "החריף" רבי ישראל הליר. רבי שמואל נפטר בשנת תקצ"ו בהונגריה בהיותו שם לרגל מסחרו. באותה שנה נפטר בנו רבי אברהם בגיל ארבעים. לאחר פטירתם נשאר צעיר המשפחה, רבי חיים לייב בנו של רבי שמואל שהיה אז בגיל 12, מכיוון שכך מינו את רבי יוסף דוד אב בית הדין של מיר, הידוע בכינויו "ר' דודל מירער" לראש ישיבה.

רבי יוסף דוד נפטר בשנת תר"ו ולממלא מקומו נבחר בנו רבי משה אברהם אב בית דין בז'טל. בינתיים גדל רבי חיים לייב בנו של רבי שמואל מייסד הישיבה ונתמנה לראש ישיבה. רבי ישראל סאלנטער, אבי תנועת המוסר, אמר עליו: "מי שרוצה להבין דף גמרא כדבעי ילך לשיעוריו של רבי חיים לייב במיר". בשנת תרל"ו מונה רבי שמואל בנו של רבי חיים לייב לראש ישיבה, הוא לא זכה לאריכות ימים ונפטר בשנת תרמ"ג. שנה לאחר מכן בשנת תרמ"ד, הוכתר בנו הצעיר של רבי חיים לייב, רבי אברהם, כראש ישיבה. לאחר פטירתו של רבי חיים לייב מונה רבי אליהו ברוך קמאי לראש ישיבה. אחריו כיהנו כראשי ישיבה חתנו הגדול הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל (בנו של רבי נתן צבי פינקל- הסבא מסלבודקא), ובנו רבי אברהם צבי קמאי, אח"כ שימש בקודש חתנו הגאון ר' חיים שמואלביץ.

הסבא מסלבודקא ובנו ראש הישיבה, הכניסו את שיטת המוסר לישיבה והביאו לכהן בישיבה את מי שלימים נודעו כמשגיחיה הדגולים. הראשון היה הגה"צ ר' זלמן דולינסקי (רדינר), אחריו הגאון הצדיק ר' ירוחם ליבוביץ ולאחר מכן הגאון הצדיק  ר' יחזקאל לווינשטיין.

שימעה הטוב של הישיבה נישא למרחקים והתוצאה לא איחרה מלבוא, מיטב צעיריהם של כל קהילות אירופה נהרו אליה, קיבוץ הגלויות כלל בקרבו תלמידים מרוסיה ופולניה, ליטא, גרמניה והונגריה ואף מארצות הברית וארצות נוספות.

הווי הישיבה השפיע רבות על הבחורים ועיצב את אישיותם להפליא. מספרים, כי קבוצת בחורים מגרמניה נשלחה ללמוד במיר בעקבות תהיות וספקות שונים באמונה שהתעוררו בקרבם. לאחר תקופה ארוכה בה שהו בישיבה חזרה הקבוצה לגרמניה, שם נשאלו הבחורים האם ר' ירוחם פתר להם את הספקות. והם בתשובה ענו: ר' ירוחם לא פתר כי אנו לא שאלנו. תחת הרושם האדיר של הישיבה, במחיצת גדולי עולם ששוכנים בה ולצד עשרות תלמידי החכמים השוקדים על תלמודם אין תהיות, אין שאלות והכל ברור וקיים.

עוד מסופר על המשגיח ר' ירוחם שבאחת מלילות השבת מסר שיחת מוסר ועסק בנושאים נשגבים. לפתע, נעצר באחת באמצע דיבורו ועזב לתדהמת כולם את החדר. היה זה מעשה חריג אצלו ועל כן מספר תלמידים צעדו בעקבותיו, הם נגשו אל דלת החדר אשר בה הסתגר ושמעו מבעדה: "ירוחם, ירוחם, יודע הינך שלא הגעת לדרגה זו, במי אתה מנסה לשטות?"... אלו היו הדוגמאות של ספרי מוסר חיים בין כתלי הישיבה אותם ראו ומהם ינקו התלמידים.  (הספר "הכל לאדון הכל").

אף בימי מלחמת העולם הראשונה לא פסקה תורה מישיבת מיר, וזאת למרות שהישיבה גלתה לתוככי רוסיה. ראש הישיבה הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל מסר את נפשו למען קיומה. ארע פעם שהוא הבריח את הגבול בתוך שק של תפוחי אדמה, המשלוח נסע יומיים ויום נוסף התעכב במעבר הגבולות, החיילים שערכו את הביקורת דקרו את רוב תפוחי האדמה כדי לוודא שאף אדם לא מסתתר שם וראש הישיבה ניצל בנס. לאחר המהפכה הקומוניסטית חזרה הישיבה לצור מחצבתה - מיר, שם המשיכה לגדול, לשגשג ולעשות פרי.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה גלתה הישיבה לליטא. אף בליטא עצמה לא מצאה מנוח, ונדדה עוד מספר נדודים. אך עם כל זאת נמשכה ההתמדה וחדוות הלימוד במלוא העוז. כאשר הגיעה הישיבה ל"קיידאן" שבליטא אמר ראש הישיבה רא"י פינקל: ישיבתנו שהוקמה לפני 120 שנה ממשיכה בקיומה, ונתאמץ להיות ראויים למסור את מפתחות הישיבה למלך המשיח!".

כשהשתלטה רוסיה על ליטא ברחה הישיבה לווילנא, או אז פרסם הקומיסר הרוסי הודעה רשמית ולפיה: "נשבר מבצר התורה של ישיבת מיר", אך טעות היתה בידו שכן ניסים גלויים ונסתרים ליוו את הישיבה ושמרו עליה מכל רע.

אחד הניסים היותר מפורסמים וגלויים הוא הבריחה ליפן וסין (לערים קובה ושנחאי), בקובה ובשנחאי שקדו הבחורים על תלמודם במסירות נפש וזאת למרות הצרות ועל אף הייסורים, שכן רובם כבר ידעו כי איבדו את כל משפחתם באירופה העשנה. גם החום הכבד ותת - התנאים לא הורידו מעמלם בתורה. לאחר המלחמה עלתה הישיבה לארץ ישראל לירושלים ואף ניטע ענף שלה בארה"ב.

כיום ישיבת מיר בירושלים היא הישיבה הגדולה ביותר בעולם.

לפרטי ההתקשרות של הישיבה כפי שמופיעים באינדקס 'עולם התורה', לחץ - ישיבת מיר.