יום חמישי כ' באדר א תשפ"ד 29/02/2024
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

טוגבק

  • לכו תחזירו אותם למסגרת עכשיו

    החופש של הילדים כבר הגיע לכם 'עד לכאן'? הם כבר חוזרים למסגרת מסודרת, רק צריך שהיא תהיה גם בריאה מספיק עבורם. איזה ילקוט לבחור, איך להאכיל אותם, מה למרוח בסנדביץ' ומתי לכבות אורות - המומחים משיבים

    להמשך...

צרכנות

מאמר

עלילת דמשק - עלילת דם מודרנית בשילוב כוחות מצרי – סורי – צרפתי.

מונטיפיורי עיין בנוסח צו השחרור ולהפתעתו גילה בתוכו את המילה "מחילה", מילה שמאשרת כביכול את אמיתות העלילה.

ב. וולף כ"ח בשבט תשס"ט - 22/02/2009 00:00

מאז עלילת הדם הראשונה (1144למניינם) היו עלילות הדם לחם חוקם של הכמרים והנזירים ברחבי אירופה הנוצרית. היתה זו דרך קלה ונוחה, כדי להסיח את דעתם של ההמונים מעוולות הנעשות להם על ידי שלטון הכנסיה, וללבות את השנאה ליהודים הקיימת בלאו הכי, שהרי "הלכה בידוע שעשיו שונא ליעקב".

עם הארץ האמין בלב שלם באשמתם של היהודים בכל רצח לא פתור. בכך הותר הרסן והיתה לגיטימציה חוקית ומוסרית, כביכול, לפרוע פרעות ביהודים "האכזרים".

במהלך האלף השני לספירה הנוצרית היו עלילות דם רבות, אך כולן ברחבי ארופה בלבד. על כן חידוש היה בכך שמושג עלילת הדם יצא את גבולה של ארופה וחדר לעולם הערבי.

היה זה בשנת ה' ת"ר (1840), בסוריה המוסלמית. באחד הימים נעלמו נזיר נוצרי - האב תומאס - ועוזרו המוסלמי, מביתם שבעיר דמשק. הנזיר היה מפורסם בהתעסקותו בעניני רפואה ובמיוחד בחיסונים שהזריק נגד מחלת האבעבועות.

לא מיד הופלה האשמה על היהודים. תחילה נערכו חיפושים, אך השנים לא נמצאו, לא הם ולא גופותיהם. אז החליט הקונסול הצרפתי שבדמשק להפיל את האשמה על היהודים.

היה זה קונסול שקיים בהידור את ההלכה "עשיו שונא ליעקב". הוא היה נחוש בדעתו להכניס בלב ההמון הערבי את מושג עלילות הדם, מושג שלא היה מוכר שם, ופנה לרשויות והודיע שהיהודים רצחו את שני הנעלמים.

מיד, ללא כל בדיקה וחקירה, החל גל פרוע של מעצרי יהודים ועינויים, כדי לסחוט הודאה באשמה.

הכנס את שם התמונה צלם
כמרים וקאדים נשאו דרשות של הסתה נגד היהודים וההמון המוסת החל לפרוץ לרובע היהודי ולפרוע בכל יהודי שנקרה בדרכו.

שני יהודים מבין העצורים עונו עד שיצאה נשמתם, השלישי, ספר מאנשי הקהילה, נשבר בחקירותיו, 'הודה' באשמת היהודים ומסר שמות של כמה מראשי הקהילה ש'אשמים ברצח'.

שני עצירים נוספים המירו את דתם מרוב עינויים והפכו למוסלמים וכך שוחררו מכלאם. כדי להגדיל את אשמת היהודים, פנה לעזרת השלטונות אסטרולוג מומחה והודיע שגילה בחישוביו ובעזרת הכוכבים את שמות הרוצחים - שבעה מנכבדי הקהילה, כמובן.

מנהיגי הקהילה היהודית בדמשק פנו לקהילה היהודית בלונדון בבקשה לעזרה והתריעו מפני גל של פרעות בסוריה ובכל רחבי האימפריה העותומנית.

ראשי הקהילה בלונדון, בראשם השר משה מונטיפיורי וליונל דה רוטשילד, פנו לעזרת הלורד פלמרסטון. הוא הבטיח להתערב אצל מוחמד עלי, החליף במצרים, ואצל השולטן בקושטא.

אך ראשי הקהילה הלונדונית לא הסתפקו בהבטחותיו של הלורד. הם יצאו בעצמם למסע לעזרת הנרדפים במזרח, במשלחת. שהורכבה הן מיהודים נכבדים והן נוצרים נאורים ומלומדים, שאינם מאמינים בעלילה שיקרית זו.

בינתים המצב בדמשק הלך והסתבך. המעצמות הנוצריות החלו לריב ביניהם. הקונסולים של אוסטריה, אנגליה ופרוסיה התנגדו לעלילה, ואילו הקונסול הצרפתי - שכאמור הוא זה שגרם לעלילה – תמך בה, כמובן. כדי "לאמת" העלילה נקבע שלט בפתחה של הכנסיה הקאפוצ'ינית בדמשק, ובו נכתב בזו הלשון:: "כאן הובאו למנוחת עולמים עצמותיו של האב תומאס מסרדיניה, מסיונר קאפוצ'יני, שנרצח בידי היהודים בחמישה בפברואר 1840"
שני הצדדים הפעילו לחצים חזקים על מוחמד עלי, להכריע באשמתם או חפותם של היהודים בעלילת הדם. המעצמות הגיעו עד כדי שיגור אולטימטום להחזרת הקונסולים לארצם. מונטיפיורי ומשלחתו הגיעו למצרים ונפגשו עם מוחמד עלי, כשבידם ייפוי כוח מטעם הממשלה האנגלית. בעקבות לחצם הסכים החליף המצרי לשחרר את העצורים היהודים.

מונטיפיורי עיין בנוסח צו השחרור ולהפתעתו גילה בתוכו את המילה "מחילה", מילה שמאשרת כביכול את אמיתות העלילה. לכן הוא הפעיל לחץ נוסף, עד שהושמטה המילה ותחתיה נכתב "שחרור מכובד". לאחר קבלת נוסח זה שוחררו האסירים ונשלחו לדרכם.

בינתיים פרצה מלחמה בין השולטן התורכי לבין מוחמד עלי, וחילותיהם נפגשו על אדמת סוריה. אך כל זה לא מנע מהמשלחת להמשיך בדרכה לעבר קושטא, כדי להשיג הבטחה ליחס הוגן כלפי היהודים החיים בארצות האימפריה העותומאנית.

השולטן בעצמו הגיש כתב פירמאן (הרשאה) לידי סיר משה מוטיפיורי, שהעתקים ממנו נשלחו לחכם באשי, הרב הראשי של יהודי תורכיה. בכתב ההרשאה ניתנת חסות לכל יהודי האימפריה בכל עניני דתם וכך היו הם מוגנים מחמת זעמם של ההמון המוסלמי המוסת.

סיר משה מונטיפיורי ניסה להעביר את כתב הפירמאן גם לידי האפיפיור וביקש להפגש איתו על מנת להעביר לו את הכתב במו ידיו אך האפיפיור סירב לקבל את המשלחת לראיון וכתב הפירמאן הועבר דרך החשמן ריברולה.

פרשית עלילת הדם הסתיימה בניצחונה של המשלחת האנגלית ובהענקת החסות על יהודי האימפריה העותומאנית. אך לצערו של סיר משה מונטיפיורי נותר השלט שנקבע על פתח הכנסיה לדיראון עולם וכל השתדלויותיו להורידו ולנקות את שמם של היהודים לא צלחו.