מאמר
לחם אבירים - מן
ביום ט"ז באייר החל לירד לבני ישראל לחם מן השמים – המן וממנו ניזונו במשך ארבעים שנה כל ימי שהותם במדבר.
מוטי מרינגר ט"ז באייר תשס"ט - 10/05/2009 05:00
כאשר הכה הקדוש ברוך הוא כל בכור בארץ מצרים, גורשו בני ישראל ממצרים ויצאו למדבר כמעט ללא מזון וצידה, למרות שאין דרך טבעית בה אפשר לפרנס עם שלם במדבר, בכל זאת בטחו בני ישראל בקב"ה ויצאו לדרך, על מעשה זה אמר הנביא 'כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה'.
ביום ט"ו באייר הגיעו בני ישראל למדבר סין וחנו בו, באותו היום גם כלו שיירי המצות שהביאו איתם בני ישראל ממצרים והם נותרו בלב המדבר ללא מזון.
בני ישראל הרעבים פנו אל משה רבינו אודות המחסור במזון והתלוננו כי היו מעדיפים למות שבעים במצרים מלמות ברעב במדבר, לאחר תלונותיהם של בני ישראל התגלה הקב"ה למשה ואמר לו כי יוריד לחם מן השמים מידי יום שממנו יזונו בני ישראל, למחרת היום בו תמו המצות ביום ט"ז באייר כאשר יצאו בני ישראל מאוהליהם הם מצאו מפוזר ברחבי המחנה 'לחם אבירים' - מן.
בכדי שהמן יהיה נקי ומסודר, היה הקב"ה מוריד שכבת טל על הארץ בטרם ירד המן, אחרי שכבה זו ירד המן ונח על שכבת הטל ולבסוף הייתה יורדת שכבת טל נוספת ומכסה את המן מלמעלה, כך שהיה המן מונח כבתוך קופסה, עם שחר כאשר הייתה השמש מפציעה על הארץ היו קרני השמש מחממות את הטל שהיה נמס וזולג והמן שתחתיו היה מתגלה, לאחר שליקטו בני ישראל את המן היה המן הנשאר נמס וזורם בנחלים סביבות המחנה, חיות המדבר היו באות ושותות מנחלי מן אלו וכאשר היו החיות ניצודות על ידי אומות העולם היו הגויים טועמים בבשרם טעם מן ויודעים שבחם של ישראל כמה חביבים הם לפני הקב"ה.
המן מוזכר בתורה בכמה מקומות בהם הוא מתואר בצורות וטעמים שונים, בספר שמות נכתב על המן 'דק מחוספס דק ככפור על הארץ' 'והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחית בדבש', בספר במדבר נכתב 'כזרע גד הוא ועינו כעין הבדולח' 'והיה טעמו כטעם לשד השמן', חז"ל מוסיפים שכל אחד מישראל היה טועם במן את טעמו של כל מזון שרצה. דעה מעניינת מובאת בספר 'בן איש חי' שם כותב רבי יוסף חיים זצ"ל כי על המן היו מברכים 'ברוך אתה ה'... ...הממטיר לחם מן השמים'.
את השם 'מן' שקיבל מזון זה נתנו לו בני ישראל, כיון שלא ידעו איך לקרותו קראו לו 'מן' מלשון מזון מוכן. או בעקבות שאלתם של בני ישראל המובאת במקרא בלשון: מן הוא ? כלומר: מה זה ?
למן היו תכונות מיוחדות רבות, ציווי הקב"ה היה שכל אחד מישראל יטול מהמן כפי מספר הנפשות שבמשפחתו כמות של עומר לכל נפש, כאשר יצאו בני ישראל לאסוף את המן היה מי שלקח הרבה מעבר למה שהוא צריך והיו אחרים שלקחו מעט ממה שמגיע להם, כאשר הגיע כל אחד לאוהלו הוא מצא בידו כמות מן מדויקת בשיעור עומר לכל נפש מנפשות ביתו כציווי הקב"ה.
תכונה נוספת שהייתה למן הוא פיזורו במחנה לפי מידת צדיקותו של כל אחד מישראל, מי שהיה צדיק ולא חטא היה מוצא בכל בוקר את המן על פתח אוהלו והוא היה מלקט אותו בלי טרחה, מי שהיה מעט פחות צדיק מצא את מנת המן שלו בריחוק מה מאוהלו והיה עליו לטרוח מעט בהליכה על מנת ללקט את המן, כך כל אחד מצא את המן רחוק מאוהלו ביחס שווה למידת צדיקותו, במקרה שאדם היה חוטא הוא מיהר מיד לעשות תשובה כדי שלמחרת בבוקר לא יתרחק המן מאוהלו וקלונו יתגלה ברבים.
במן היו גם מספר דינים אותם ציווה הקב"ה את בני ישראל בשביל לנסותם אם יקיימו את דבריו, אחד הדינים היה לסיים בכל יום את מנת המן של אותו יום ולא להותיר ממנו עד בוקר, בני ישראל כולם קיימו מצווה זו וכילו בכל יום את מנת המן היומית, לבד משני אנשים שעברו על ציווי הקב"ה והותירו מהמן ליום המחרת, היו אלה דתן ואבירם שכבר במצרים התנגדו למשה והלשינו עליו לפרעה על שהרג מצרי, למחרת בבוקר, אותו מן שהותירו דתן ואבירם הבאיש והתליע ולא היה ראוי למאכל.
בבוקרו של יום שישי כאשר יצאו בני ישראל ללקוט את המן הופתעו כולם לגלות כי נמצא בידם כמות כפולה של מן – שני עומרים לכל נפש מנפשות הבית, בני ישראל פנו אל משה על מנת שיורה להם מה לעשות ומשה אמר להם שבשבת קודש הקב"ה לא מוריד מן ועל כן הם קיבלו ביום זה לחם משנה – תוספת על מנתם הרגילה, תוספת זו יש לשמור ליום המחר הוא יום שבת קודש ואין לחשוש שיבאיש כמו המן שהותירו דתן ואבירם, בנוסף ציווה משה כי למחרת ביום השבת אין לצאת לאסוף מן מפני כבוד השבת אלא כל אדם ישב באוהלו, למחרת ביום השבת יצאו כמה מרשעי עם ישראל ללקוט מן ולא מצאו ויקצוף עליהם משה.
זכר לאירוע זה שביום השבת לא ירד מן ואילו ביום שישי ירדה מנה כפולה נהגו בני ישראל לברך בשבת בכל סעודה על שני כיכרות זכר לבני ישראל שקיבלו ביום שישי שני מנות מן, דין זה נקרא לחם משנה כלשון הפסוק 'ויהי ביום השישי לקטו לחם משנה'.
בציווי הקב"ה נטל משה עומר מן ושם אותו בצנצנת למשמרת לדורות, את צנצנת המן שמרו לפני ארון העדות בקודש הקודשים, מטרת ציווי זה הייתה למען יראו בני ישראל לדורותיהם כי פרנסה היא מאת הקב"ה ולא מתחבולות בני האדם, צנצנת זו באה לידי שימוש בימי הנביא ירמיהו בעת שהוכיח את בני ישראל על שאינם עוסקים בתורה, בני ישראל ענו לנביא כי עסוקים הם וטורחים בשביל פרנסתם ואין בידם זמן לעסוק בתורה, על טענה זו ענה להם ירמיהו על ידי הצגת צנצנת המן ואמר להם כי כשם שזן הקב"ה את בני ישראל במן בעת שהיו במדבר כך יזון הוא את מי שיעזוב את מלאכתו ויעסוק בתורה.
המן ירד לבני ישראל כל ימי שהותם במדבר עד ליום ז' באדר שבו נפטר משה רבינו, למרות שעם פטירת משה פסק המן מלירד נותר הוא עוד בצקלונם של בני ישראל וממנו התפרנסו עד לאחר שנכנסו לארץ ישראל ואכלו מתבואת ארץ ישראל ממחרת חג הפסח.
ביום ט"ו באייר הגיעו בני ישראל למדבר סין וחנו בו, באותו היום גם כלו שיירי המצות שהביאו איתם בני ישראל ממצרים והם נותרו בלב המדבר ללא מזון.
בני ישראל הרעבים פנו אל משה רבינו אודות המחסור במזון והתלוננו כי היו מעדיפים למות שבעים במצרים מלמות ברעב במדבר, לאחר תלונותיהם של בני ישראל התגלה הקב"ה למשה ואמר לו כי יוריד לחם מן השמים מידי יום שממנו יזונו בני ישראל, למחרת היום בו תמו המצות ביום ט"ז באייר כאשר יצאו בני ישראל מאוהליהם הם מצאו מפוזר ברחבי המחנה 'לחם אבירים' - מן.
בכדי שהמן יהיה נקי ומסודר, היה הקב"ה מוריד שכבת טל על הארץ בטרם ירד המן, אחרי שכבה זו ירד המן ונח על שכבת הטל ולבסוף הייתה יורדת שכבת טל נוספת ומכסה את המן מלמעלה, כך שהיה המן מונח כבתוך קופסה, עם שחר כאשר הייתה השמש מפציעה על הארץ היו קרני השמש מחממות את הטל שהיה נמס וזולג והמן שתחתיו היה מתגלה, לאחר שליקטו בני ישראל את המן היה המן הנשאר נמס וזורם בנחלים סביבות המחנה, חיות המדבר היו באות ושותות מנחלי מן אלו וכאשר היו החיות ניצודות על ידי אומות העולם היו הגויים טועמים בבשרם טעם מן ויודעים שבחם של ישראל כמה חביבים הם לפני הקב"ה.
המן מוזכר בתורה בכמה מקומות בהם הוא מתואר בצורות וטעמים שונים, בספר שמות נכתב על המן 'דק מחוספס דק ככפור על הארץ' 'והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחית בדבש', בספר במדבר נכתב 'כזרע גד הוא ועינו כעין הבדולח' 'והיה טעמו כטעם לשד השמן', חז"ל מוסיפים שכל אחד מישראל היה טועם במן את טעמו של כל מזון שרצה. דעה מעניינת מובאת בספר 'בן איש חי' שם כותב רבי יוסף חיים זצ"ל כי על המן היו מברכים 'ברוך אתה ה'... ...הממטיר לחם מן השמים'.
את השם 'מן' שקיבל מזון זה נתנו לו בני ישראל, כיון שלא ידעו איך לקרותו קראו לו 'מן' מלשון מזון מוכן. או בעקבות שאלתם של בני ישראל המובאת במקרא בלשון: מן הוא ? כלומר: מה זה ?
למן היו תכונות מיוחדות רבות, ציווי הקב"ה היה שכל אחד מישראל יטול מהמן כפי מספר הנפשות שבמשפחתו כמות של עומר לכל נפש, כאשר יצאו בני ישראל לאסוף את המן היה מי שלקח הרבה מעבר למה שהוא צריך והיו אחרים שלקחו מעט ממה שמגיע להם, כאשר הגיע כל אחד לאוהלו הוא מצא בידו כמות מן מדויקת בשיעור עומר לכל נפש מנפשות ביתו כציווי הקב"ה.
תכונה נוספת שהייתה למן הוא פיזורו במחנה לפי מידת צדיקותו של כל אחד מישראל, מי שהיה צדיק ולא חטא היה מוצא בכל בוקר את המן על פתח אוהלו והוא היה מלקט אותו בלי טרחה, מי שהיה מעט פחות צדיק מצא את מנת המן שלו בריחוק מה מאוהלו והיה עליו לטרוח מעט בהליכה על מנת ללקט את המן, כך כל אחד מצא את המן רחוק מאוהלו ביחס שווה למידת צדיקותו, במקרה שאדם היה חוטא הוא מיהר מיד לעשות תשובה כדי שלמחרת בבוקר לא יתרחק המן מאוהלו וקלונו יתגלה ברבים.
במן היו גם מספר דינים אותם ציווה הקב"ה את בני ישראל בשביל לנסותם אם יקיימו את דבריו, אחד הדינים היה לסיים בכל יום את מנת המן של אותו יום ולא להותיר ממנו עד בוקר, בני ישראל כולם קיימו מצווה זו וכילו בכל יום את מנת המן היומית, לבד משני אנשים שעברו על ציווי הקב"ה והותירו מהמן ליום המחרת, היו אלה דתן ואבירם שכבר במצרים התנגדו למשה והלשינו עליו לפרעה על שהרג מצרי, למחרת בבוקר, אותו מן שהותירו דתן ואבירם הבאיש והתליע ולא היה ראוי למאכל.
בבוקרו של יום שישי כאשר יצאו בני ישראל ללקוט את המן הופתעו כולם לגלות כי נמצא בידם כמות כפולה של מן – שני עומרים לכל נפש מנפשות הבית, בני ישראל פנו אל משה על מנת שיורה להם מה לעשות ומשה אמר להם שבשבת קודש הקב"ה לא מוריד מן ועל כן הם קיבלו ביום זה לחם משנה – תוספת על מנתם הרגילה, תוספת זו יש לשמור ליום המחר הוא יום שבת קודש ואין לחשוש שיבאיש כמו המן שהותירו דתן ואבירם, בנוסף ציווה משה כי למחרת ביום השבת אין לצאת לאסוף מן מפני כבוד השבת אלא כל אדם ישב באוהלו, למחרת ביום השבת יצאו כמה מרשעי עם ישראל ללקוט מן ולא מצאו ויקצוף עליהם משה.
זכר לאירוע זה שביום השבת לא ירד מן ואילו ביום שישי ירדה מנה כפולה נהגו בני ישראל לברך בשבת בכל סעודה על שני כיכרות זכר לבני ישראל שקיבלו ביום שישי שני מנות מן, דין זה נקרא לחם משנה כלשון הפסוק 'ויהי ביום השישי לקטו לחם משנה'.
בציווי הקב"ה נטל משה עומר מן ושם אותו בצנצנת למשמרת לדורות, את צנצנת המן שמרו לפני ארון העדות בקודש הקודשים, מטרת ציווי זה הייתה למען יראו בני ישראל לדורותיהם כי פרנסה היא מאת הקב"ה ולא מתחבולות בני האדם, צנצנת זו באה לידי שימוש בימי הנביא ירמיהו בעת שהוכיח את בני ישראל על שאינם עוסקים בתורה, בני ישראל ענו לנביא כי עסוקים הם וטורחים בשביל פרנסתם ואין בידם זמן לעסוק בתורה, על טענה זו ענה להם ירמיהו על ידי הצגת צנצנת המן ואמר להם כי כשם שזן הקב"ה את בני ישראל במן בעת שהיו במדבר כך יזון הוא את מי שיעזוב את מלאכתו ויעסוק בתורה.
המן ירד לבני ישראל כל ימי שהותם במדבר עד ליום ז' באדר שבו נפטר משה רבינו, למרות שעם פטירת משה פסק המן מלירד נותר הוא עוד בצקלונם של בני ישראל וממנו התפרנסו עד לאחר שנכנסו לארץ ישראל ואכלו מתבואת ארץ ישראל ממחרת חג הפסח.
חג הסוכות חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.
ה'בן איש חי' רבי יוסף חיים, ה'בן איש חי'- ראש גלות בבל. הוא יושב בבגדד אך מצודתו פרוסה על כל יהדות המזרח.
רבי שמחה בונים מפשיסחא רבי שמחה בונים מפשיסחא זצ"ל חידש את דרך פשיסחא בעבודת ה' שהייתה מיסודותיהם של חצרות תלמידיו הרבים – קוצק, גור, וורקי, אלכסנדר ועוד.