מאמר
משכן שילה
מובא במסכת זבחים: "כי אתא רב דימי אמר רבי בשלשה מקומות שרתה שכינה על ישראל בשילה, ונוב וגבעון ובית עולמים" משכן שילה עמד על תילו 369 שנה והיה המרכז הרוחני שהיה קיים במשך הזמן הארוך ביותר מלבד שני בתי המקדש.
מוטי מרינגר י' באייר תשס"ט - 04/05/2009 05:00
לאחר שחצו בני ישראל את הירדן וכבשו את יריחו המשיכו השבטים בהנהגת יהושע בכיבוש ארץ ישראל במשך שבע שנים, לאחר שבע שנים אלו החלה חלוקת הארץ לשבטים שארכה גם היא שבע שנים נוספות, כל אותן ארבע עשרה שנה עמד משכן ה' בגלגל שם הקימו בני ישראל לזיכרון עולם את י"ב האבנים שנטלו מהירדן. לאחר ארבע עשרה שנה אלו הקימו בני ישראל את משכן ה' בשילה שבנחלת שבט יוסף, משכן זה היה שונה במבנהו מהמשכן שליווה את בני ישראל במדבר, בעוד שהמשכן שבמדבר היה בנוי מקורות עצי שיטים ומקורה ביריעות, היה משכן שילה בנוי בקירות אבן אולם תקרתו נותרה עשויה מיריעות כמשכן שהיה במדבר, במשכן זה שכן ארון העדות במשך שס"ט (369) שנה.
על הקמת המשכן בשילה נכתב בספר יהושע "ויקהלו כל עדת בני ישראל שלה וישכינו שם את אהל מועד והארץ נכבשה לפניהם", מסמיכות עניין הכיבוש למעשה הקמת משכן שילה למדו חז"ל כי משנבנה משכן שילה אף אותם חלקים בארץ ישראל שהיו קשים לכיבוש נפלו בידי בני ישראל ללא קושי.
בשילה ערך יהושע גורל ובו חילק את הארץ לשבעה שבטים שעדיין לא נטלו את חלקם בה, בשילה גם נקבעו על פי גורל מ"ח ערים ברחבי ארץ ישראל שיהיו לנחלת הלויים.
משעה שהוקם משכן שילה נאסר על בני ישראל להקריב קורבנות בבמות, דבר שהיה מותר כאשר עמד המשכן בגלגל, לאחר חורבנו של משכן שילה שב ההיתר להקריב בבמות ונותר גם כאשר הוקם המשכן בנוב ולאחר מכן בגבעון עד לחנוכת בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך, לאחר חורבן בית המקדש לא שב ההיתר להקריב בבמות.
משכן שילה שעמד במשך כל ימי השופטים שימש כמקום כינוס מרכזי עבור בני ישראל בעיקר בימות הרגלים, בראשית ספר שמואל מתואר כיצד אביו של שמואל – אלקנה היה עולה בכל שנה ושנה אל משכן שילה יחד עם נשותיו ומשפחתו לזבוח זבח לה'.
בסוף ימי משכן שילה הנהיג את עם ישראל עלי הכהן שהיה אחרון השופטים, לעלי היו שני בנים ושמם חפני ופנחס שמעשיהם היו רעים בעיני הקב"ה, באותם ימים גדל שמואל הנביא במשכן שילה ולמד תורה מפי עלי, באחד הלילות כאשר שכב שמואל לישון הוא שמע קול הקורא לו "שמואל שמואל" סבר שמואל כי עלי הוא הקורא לו וניגש אליו לשאול לרצונו, עלי ענה לשמואל כי לא קרא לו ושמואל שב למשכבו, לאחר זמן מה שוב נשמע קול קורא אליו "שמואל שמואל" שוב סבר שמואל כי עלי הוא הקורא לו ושוב אמר עלי כי לא קרא לו, לאחר שחזר המקרה שלש פעמים הבין עלי כי הקב"ה הוא הקורא לשמואל וכי בחר בו להיות לו לנביא ועל כן אמר לשמואל כי בפעם הבאה שישמע את הקול הקורא אליו יאמר "דבר ה' כי שומע עבדיך", שמואל עשה כפי שנצטווה והקב"ה נתגלה אליו בנבואה בה הודיע לו על הגזירה שיחרב משכן שילה בעוון בני עלי.
למחרת בבוקר חקר עלי את שמואל מה נאמר לו בנבואה ושמואל אמר לו את דבר הנבואה הקשה.
לאחר זמן מה יצאו בני ישראל למלחמה עם פלשתים, בני ישראל נגפו במלחמה לפני פלשתים ונהרגו בה ארבעת אלפים איש, לאחר הכישלון החליטו בני ישראל כי יקחו עימהם למלחמה את ארון ברית ה' משילה על מנת שיגן עליהם בקרב ובזכותו ינחלו ניצחון.
בני ישראל לקחו את הארון משילה ואליו התלוו שני בני עלי חפני ופנחס, גם בקרב זה נחלו בני ישראל מפלה, ארון ברית ה' נפל בשבי הפלשתים ושני בני עלי - חפני ופנחס נהרגו בקרב, עלי שהיה זקן בא בימים דאג לגורלו של הארון וישב על הדרך על מנת לשמוע מיד את הבשורה לכשתגיע, לאחר מפלת בני ישראל הגיע לשילה רץ משבט בנימין שבישר לעלי את הבשורה המרה על הלקח ארון ברית ה' בשבי ועל מות בניו, לשמע הבשורה נפל עלי תחתיו, נשברה מפרקתו והוא נפטר.
עלי זכה להנהיג את עם ישראל במשך ארבעים שנה, לאחר מותו ילדה כלתו אשת פנחס בן, לשמע הבשורה על מות אישה וחמיה ועל נפילת ארון האלוקים בשבי קראה את שמו "אי כבוד" לאמר גלה כבוד מישראל.
באותו יום לפי המסורת החריבו הפלשתים את משכן שילה והעלו אותו באש, חורבן זה לא נכתב במפורש בספר שמואל אבל נרמז בספר ירמיהו שם מזהיר הנביא את בני ישראל כי אם לא ישובו מדרכיהם הרעים יחרב בית המקדש כאשר חרב משכן שילה, חורבן משכן שילה גם רמוז בספר תהילים שם נאמר "שמע אלוקים ויתעבר וימאס מאוד בישראל ויטש משכן שלו (שילה) אהל שיכן באדם"
חורבן משכן שילה נרמז עוד שנים רבות קודם לכן כאשר נפגשו יוסף ובנימין בארץ מצרים, מסופר בספר בראשית שבשעת המפגש בנימין בכה על צוואר יוסף ויוסף בכה על צווארי בנימין, מפרשים חז"ל שיוסף בכה על שני מקדשות שעתידים להיות בחלקו של בנימין ויחרבו ובנימין בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ויחרב.
מספר שנים לאחר חורבן משכן שילה בנה שמואל את משכן נוב ואחריו את משכן גבעון, בשני משכנים אלו לא שכן ארון ברית ה' והוא שהה בקרית יערים ובעוד מקומות עד שנכנס למקומו הקבוע בקודש הקודשים בבית המקדש שבנה שלמה.
בתלמוד בבלי במסכת יומא מובאת עדותו של רבי יהושע בן קרחה שחי כאלף שנים לאחר חורבן משכן שילה ובה הוא מעיד כי שח לו זקן אחד "פעם אחת הלכתי לשילה, והרחתי ריח קטורת מבין כותליה".
על הקמת המשכן בשילה נכתב בספר יהושע "ויקהלו כל עדת בני ישראל שלה וישכינו שם את אהל מועד והארץ נכבשה לפניהם", מסמיכות עניין הכיבוש למעשה הקמת משכן שילה למדו חז"ל כי משנבנה משכן שילה אף אותם חלקים בארץ ישראל שהיו קשים לכיבוש נפלו בידי בני ישראל ללא קושי.
בשילה ערך יהושע גורל ובו חילק את הארץ לשבעה שבטים שעדיין לא נטלו את חלקם בה, בשילה גם נקבעו על פי גורל מ"ח ערים ברחבי ארץ ישראל שיהיו לנחלת הלויים.
משעה שהוקם משכן שילה נאסר על בני ישראל להקריב קורבנות בבמות, דבר שהיה מותר כאשר עמד המשכן בגלגל, לאחר חורבנו של משכן שילה שב ההיתר להקריב בבמות ונותר גם כאשר הוקם המשכן בנוב ולאחר מכן בגבעון עד לחנוכת בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך, לאחר חורבן בית המקדש לא שב ההיתר להקריב בבמות.
משכן שילה שעמד במשך כל ימי השופטים שימש כמקום כינוס מרכזי עבור בני ישראל בעיקר בימות הרגלים, בראשית ספר שמואל מתואר כיצד אביו של שמואל – אלקנה היה עולה בכל שנה ושנה אל משכן שילה יחד עם נשותיו ומשפחתו לזבוח זבח לה'.
בסוף ימי משכן שילה הנהיג את עם ישראל עלי הכהן שהיה אחרון השופטים, לעלי היו שני בנים ושמם חפני ופנחס שמעשיהם היו רעים בעיני הקב"ה, באותם ימים גדל שמואל הנביא במשכן שילה ולמד תורה מפי עלי, באחד הלילות כאשר שכב שמואל לישון הוא שמע קול הקורא לו "שמואל שמואל" סבר שמואל כי עלי הוא הקורא לו וניגש אליו לשאול לרצונו, עלי ענה לשמואל כי לא קרא לו ושמואל שב למשכבו, לאחר זמן מה שוב נשמע קול קורא אליו "שמואל שמואל" שוב סבר שמואל כי עלי הוא הקורא לו ושוב אמר עלי כי לא קרא לו, לאחר שחזר המקרה שלש פעמים הבין עלי כי הקב"ה הוא הקורא לשמואל וכי בחר בו להיות לו לנביא ועל כן אמר לשמואל כי בפעם הבאה שישמע את הקול הקורא אליו יאמר "דבר ה' כי שומע עבדיך", שמואל עשה כפי שנצטווה והקב"ה נתגלה אליו בנבואה בה הודיע לו על הגזירה שיחרב משכן שילה בעוון בני עלי.
למחרת בבוקר חקר עלי את שמואל מה נאמר לו בנבואה ושמואל אמר לו את דבר הנבואה הקשה.
לאחר זמן מה יצאו בני ישראל למלחמה עם פלשתים, בני ישראל נגפו במלחמה לפני פלשתים ונהרגו בה ארבעת אלפים איש, לאחר הכישלון החליטו בני ישראל כי יקחו עימהם למלחמה את ארון ברית ה' משילה על מנת שיגן עליהם בקרב ובזכותו ינחלו ניצחון.
בני ישראל לקחו את הארון משילה ואליו התלוו שני בני עלי חפני ופנחס, גם בקרב זה נחלו בני ישראל מפלה, ארון ברית ה' נפל בשבי הפלשתים ושני בני עלי - חפני ופנחס נהרגו בקרב, עלי שהיה זקן בא בימים דאג לגורלו של הארון וישב על הדרך על מנת לשמוע מיד את הבשורה לכשתגיע, לאחר מפלת בני ישראל הגיע לשילה רץ משבט בנימין שבישר לעלי את הבשורה המרה על הלקח ארון ברית ה' בשבי ועל מות בניו, לשמע הבשורה נפל עלי תחתיו, נשברה מפרקתו והוא נפטר.
עלי זכה להנהיג את עם ישראל במשך ארבעים שנה, לאחר מותו ילדה כלתו אשת פנחס בן, לשמע הבשורה על מות אישה וחמיה ועל נפילת ארון האלוקים בשבי קראה את שמו "אי כבוד" לאמר גלה כבוד מישראל.
באותו יום לפי המסורת החריבו הפלשתים את משכן שילה והעלו אותו באש, חורבן זה לא נכתב במפורש בספר שמואל אבל נרמז בספר ירמיהו שם מזהיר הנביא את בני ישראל כי אם לא ישובו מדרכיהם הרעים יחרב בית המקדש כאשר חרב משכן שילה, חורבן משכן שילה גם רמוז בספר תהילים שם נאמר "שמע אלוקים ויתעבר וימאס מאוד בישראל ויטש משכן שלו (שילה) אהל שיכן באדם"
חורבן משכן שילה נרמז עוד שנים רבות קודם לכן כאשר נפגשו יוסף ובנימין בארץ מצרים, מסופר בספר בראשית שבשעת המפגש בנימין בכה על צוואר יוסף ויוסף בכה על צווארי בנימין, מפרשים חז"ל שיוסף בכה על שני מקדשות שעתידים להיות בחלקו של בנימין ויחרבו ובנימין בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ויחרב.
מספר שנים לאחר חורבן משכן שילה בנה שמואל את משכן נוב ואחריו את משכן גבעון, בשני משכנים אלו לא שכן ארון ברית ה' והוא שהה בקרית יערים ובעוד מקומות עד שנכנס למקומו הקבוע בקודש הקודשים בבית המקדש שבנה שלמה.
בתלמוד בבלי במסכת יומא מובאת עדותו של רבי יהושע בן קרחה שחי כאלף שנים לאחר חורבן משכן שילה ובה הוא מעיד כי שח לו זקן אחד "פעם אחת הלכתי לשילה, והרחתי ריח קטורת מבין כותליה".
חג הסוכות חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.
ה'בן איש חי' רבי יוסף חיים, ה'בן איש חי'- ראש גלות בבל. הוא יושב בבגדד אך מצודתו פרוסה על כל יהדות המזרח.
רבי שמחה בונים מפשיסחא רבי שמחה בונים מפשיסחא זצ"ל חידש את דרך פשיסחא בעבודת ה' שהייתה מיסודותיהם של חצרות תלמידיו הרבים – קוצק, גור, וורקי, אלכסנדר ועוד.