הגאון רבי יוסף דב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל מכונה גם בשמו האידי רבי יושע בער או 'בית הלוי' על שם ספרו, רבי יושע בער נולד בשנת ה'תק"פ בעיירה ניסוויזש לאביו רבי יצחק זאב שהיה נכדו של הגאון רבי חיים מוולוז'ין מייסדה של אם הישיבות ישיבת 'עץ חיים' בוולוז'ין.

עד לגיל עשר למד רבי יושע בער בתלמוד תורה שבעיירת הולדתו ניסוויזש, בגיל עשר נסע רבי יושע בער לעיר וולוז'ין שם למד תורה מפי מלמד פרטי עד הגיעו לגיל י"ג שנה, עם היכנסו לעול מצוות התקבל רבי יושע בער כתלמיד מן המניין בישיבת וולוז'ין המעטירה שעל ספסליה הגה בתורה עד לנישואיו.

מנהג היה בישיבת וולוז'ין שלצד ראש הישיבה כיהן תלמיד חכם משכמו ומעלה בתפקיד משנה לראש הישיבה, בשנת תרי"ג התמנה רבי יושע בער לתפקיד נכבד זה לצד ראש הישיבה הגאון רבי נפתלי צבי ברלין 'הנצי"ב' זצ"ל, שיטת לימודו של רבי יושע בער הייתה שונה משיטת הלימוד בה למדו בוולוז'ין עד לאותה עת, רבי יושע בער למד על דרך הפילפול והחקירה בשיטה שסימנה את אבני הדרך הראשונות ב'שיטת בריסק' בה לומדים כיום מרבית הישיבות בעולם הליטאי, רק חריפי התלמידים שבישיבת וולוז'ין נכנסו לשיעוריו של רבי יושע בער והדבר יצר שני קבוצות בישיבה שלומדות בשני שיטות שונות, ראש הישיבה הנצי"ב היה חברו ואוהבו של רבי יושע בער אך התנגד לדרך הלימוד שלו דבר שהוביל לבסוף לכך שרבי יושע בער עזב את ישיבת וולוז'ין, כעבור עשר שנים מאז החל ללמד בוולוז'ין בשנת תרכ"ג הוציא רבי יושע בער לאור את ספרו הראשון 'שו"ת בית הלוי', כעבור שנתיים לאחר שכיהן י"ב שנים בתפקיד המשנה לראש ישיבת וולוז'ין עזב רבי יושע בער תפקיד נכבד זה בעקבות הבדלי השיטות עם הנצי"ב ועבר לכהן כרב העיר סלוצק במקום הגאון רבי יוסף פיימר זצ"ל שהלך לעולמו. לאחר שעזב את וולוז'ין שלח אחריו הנצי"ב מספר פעמים כי ישוב לישיבה אולם רבי יושע בער שכבר כיהן כרב בסלוצק סירב.

ישיבת וולוז'ין	צלם

סלוצק היתה עיר ואם בישראל ויצאו ממנה תלמידי חכמים רבים, בסלוצק קיבץ רבי יושע בער סביבו ממיטב המוחות שבין בני העיר והקים מעין ישיבה בה הוא הרביץ תורה, רבי יושע בער הנהיג את העיר ביד רמה ופעל רבות למען עניי העיר וטובתם, מנגד הכביד רבי יושע בער את ידו על עשירי העיר שעד מהרה החלו להתנגד לו ולהלחם בו, כעבור עשר שנים מאז הגיע לסלוצק מאס רבי יושע בער במלחמות הבלתי פוסקות עם גבירי העיר ובשנת תרל"ה עקר מסלוצק ועבר לבירה הפולנית וורשה בה דר במשך 4 שנים, לפני שעזב את העיר החלו מכות שונות ומשונות פוקדות את עשירי העיר, אותם גבירים תלו את האשמה בכך שביזו את רבי יושע בער ונלחמו בו ועל כן פנו אליו בבקשת שיסלח להם וימשיך לכהן כרב בסלוצק, רבי יושע בער סרב לבקשה ועקר לוורשה.

הנצי"ב מוולוז'ין	צלם

בשנת תרל"ט עלה לארץ ישראל רבה של העיר בריסק הגאון רבי משה יהושע לייב דיסקין זצ"ל והצטרף שם להנהגת קהילת ה'פרושים', קהילת בריסק שנותרה ללא רב פנתה לרבי יושע בער בבקשה שיבוא לכהן פאר בעירם, רבי יושע בער נענה לבקשה ועבר לבריסק בה כיהן ברבנות עד סוף ימיו.

רבי יושע בער שהיה גדול שבענקים הוא זה שהציב את אבני הדרך הראשונות לשיטת הלימוד הבריסקאית שהתרחבה לאחר פטירתו על ידי בנו רבי חיים ונכדו רבי יצחק זאב והפכה לשיטת הלימוד העיקרית ברוב הישיבות הליטאיות כיום, התמדתו ושקיעותו בתורה היו לשם דבר. מסופר שפעם כאשר חלה רבי יושע בער ונאלץ לעבור ניתוח, ביקש הוא מהרופאים שלא ירדימו אותו ויבצעו את הניתוח כאשר הוא ער ללא אמצעי אלחוש כלשהו, הרופאים סרבו בתחילה לבקשה אולם לאחר שהתעקש רבי יושע בער על העניין והבטיח שלא יזוז בכל מהלך הניתוח הסכימו הרופאים לבקשה, רבי יושע בער שקע בלימוד והרופאים החלו לנתחו, לכל אורך הניתוח היה רבי יושע בער מהרהר בדברי תורה ולא זז כמלוא נימה, מרוב שקיעותו בלימוד לא חש כלל את כאבי הניתוח שנעשה ללא הרדמה.

ביום ה' בשבט שנת ה'תרנ"ב בפקודת הצאר הרוסי נסגרה ישיבת וולוז'ין, רבי יושע בער הצטער רבות על סגירת הישיבה עד שנפל למשכב, מצבו הלך והורע עד שביום ד' באייר ה'תרנ"ב שלשה חודשים לאחר סגירת הישיבה נפטר רבי יושע בער ועלה לישיבה של מעלה, בו ביום נערכה בבריסק הלוויה המונית ובמהלכה הוכתר לרב העיר בנו של רבי יושע בער רבי חיים הלוי סולובייצ'יק זצ"ל.