ראשיתה של נס ציונה נעוצה אי שם בשנת תרל"ח 1878. בשנת זו רכש גוי שהשתייך לקבוצת הטמפלרים (טמפלרים –  חבורת המקדש. תנועה  נוצרית פרוטסטנטית שנוסדה בגרמניה ומטרתה הייתה להכשיר את הקרקע לקראת מה שהם מכנים 'הגאולה ושיבתו של משיחם יש"ו'.) בשם גוסטב ריסלר, שטחים ואדמות באזור נס ציונה כיום, שנקראה אז בשם וואדי חנין. הוא נטע פרדס במקום וחי שם בגפו, אולם הסביבה הערבית העוינת ומזג האוויר הלח בארץ הקשו עליו מאוד.

בשנת תרמ"ב 1882 ביקר ריסלר בעיר אודסה ובמהלך ביקורו פגש שם יהודי, חסיד חב"ד, בשם ראובן לרר. בין השניים התפתחה שיחה ובמהלכה סיפר ריסלר בשבחה של הארץ ואף הוסיף ואמר "ואין לך כל בעיה, בכל עת שתרצה, תוכל לגשת לכותל המערבי, מרחק של רבע שעה רכיבה על החמור, ולהתפלל כאוות נפשך". החסיד הרב לרר אשר יצאה נפשו לארץ ישראל, עשה עסקה עם הגוי בה סוכם שהוא ייתן את ביתו רחב הידיים באודסה לגוי תמורת נחלתו בארץ ישראל.

המייסדים.	צלם

ואכן, בשנת 1883 (תמוז תרמ"ג) הגיע ראובן לרר, אשתו לאה ובני ביתו לארץ ישראל עם שטר המכירה והרבה תפילות ותקוות.

מפח הנפש הראשון היה כבר בהגיעם למקום. הם מצאו מבנה עזוב, באר הרוסה ופרדס מוזנח.

אולם, הרב לרר לא התייאש. במשך כחצי שנה שיקם את המקום, ולאחר מכן פעל בכל כוחו להביא מתיישבים יהודים נוספים לנחלתו. הוא אף מכר חלקים ממנה בפרוטות מעטות בכדי שיוכל לקיים חיים יהודיים במקום כמו מניין לתפילה ות"ת לילדים.

בשנת תרמ"ח הגיע הרב לרר למניין הראשון, וליישוב שהוקם ניתן שם חדש: "נחלת ראובן".

עץ היוחסין של המשפחה.	צלם

תלאותיהם של משפחת לרר לא פסקו בכך, הם סבלו מגניבות רבות מהערבים תושבי הישובים הסמוכים ובשנת תרמ"ח  1888 אף נרצח אחד המתיישבים, הנפח אברהם ילובסקי הי"ד. (במקום שהיה ביתו בעבר, עומדת היום כיכר הנושאת את שמו ובה אנדרטה לזכרו).

כמו כן חלק מהילדים חלו ומתו, ואף מובא סיפור מצמרר על מרת לאה לרר שהתנהלה עם גופת בנה המת על כתפיה עד לראשון לציון הסמוכה, להביאו לקבר ישראל. אולם, בני משפחת לרר נאחזו בארץ בכל כוחם.

בשנת תרנ"א 1891, מיכאל הלפרין שהיה מאנשי העלייה הראשונה הקים בצפון נחלתו של ראובן לרר את "מושבת הפועלים" והציע לקרוא למקום "נס ציונה".

מספר שנים מאוחר יותר, בשנת תרס"ה 1905, נרכש השטח שבין "מושבת הפועלים" לבין "נחלת ראובן" ובכך, הפכה נס ציונה למושבה אחת ע"י איחוד כל חלקיה.

כאן המקום לציין שאת ההתיישבות והיישובים בארץ ישראל במאות השנים האחרונות, הקימו בעיקר יהודים שומרי תורה ומצוות, ולא חברים בתנועות ציוניות כאלה ואחרות. אולם, נעשה ניסיון להשאיר את מפעל ההתיישבות החרדי מחוץ לתחום ומחוץ לספרי הלימוד וההיסטוריה. ואילו תנועות אחרות כגון ביל"ו – שהיא קבוצה קטנה שמנתה לא יותר מחמישים איש (ויש אומרים חמישה עשר איש), זוכים לאזכורים רבים בכל הספרים.

בית הכנסת בנס ציונה.	צלם